אלו לא קווי מהדרין

ההלכה לא מחייבת אוטובוסים ורחובות נפרדים * הדרכת הרמח"ל להימנע ממנהג חסידות שעלול לעורר לעג או מריבה * הנזק במנהג הפרדת האוטובוסים עולה על התועלת * ההבדל בין תקנות הצניעות של חז"ל לחומרות החדשות * חייל הנמצא באירוע שבו שרה זמרת – נכון שייצא, ולא משנה איזה עונש ישיתו עליו * היתר לשעת הדחק למפקדים ולמשרתי קבע לצורך פרנסתם * מאחר שהרבנות הצבאית שותקת, על הרבנות הראשית לבטא את עמדת ההלכה בפרשת הדחת הצוערים ובסוגיית שירת הנשים בצה"ל

אוטובוסים ורחובות נפרדים

שאלה: האם יש חובה או הידור בארגון אוטובוסים ורחובות נפרדים?

תשובה: ברור שאין בזה חובה, ולא היה אחד מגדולי הרבנים שדנו בשאלות הלכתיות שמתעוררות בנסיעה באוטובוס שטען שזו חובה (ועיין אג"מ יו"ד ב, יד; דרכי טהרה ה, נ). נמצא אם כן שכל הדיון הוא האם יש בכך הידור מצווה.

ההבדל בין חובה להידור

ההבדל בין מצווה שחובה לקיימה ובין הידור, שמצווה צריך לקיים גם כאשר קשה לקיימה ואף נראה לכאורה שתוצאות קיומה יהיו קשות. הדוגמא המוכרת לנו בדברי חז"ל היא חזקיהו המלך, שמנע עצמו מקיום מצוות פרו ורבו מפני שראה ברוח הקודש שעתידים להיוולד לו בנים רשעים. ובא ישעיהו הנביא להודיע לו שבעוון זה ימות בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא. חזר חזקיהו בתשובה והוסיפו לו חמש עשרה שנה, ובהם הוליד את מנשה, שאכן היה המלך הרשע ביותר (ברכות י, א). לכאורה נראה היה שמחשבתו הראשונה של חזקיהו התבררה כמוצדקת, אולם מזרעו של מנשה המלך הרשע נמשכה שושלת בית דוד, וממנה יצאו גדולי ישראל עד משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו.

אולם כאשר מדובר בהידור, יש לשקול את שכרו מול הפסדו, שכן יתכן שבמבט ראשון הוא טוב אולם בעתיד יצא ממנו קלקול, וזהו 'משקל החסידות'.

משקל החסידות

כתב הרמח"ל (מסילת ישרים פרק כ) שמשקל החסידות "הוא עניין עיקרי מאוד". הנה גדליה בן אחיקם נהג לכאורה בחסידות, ולא אבה לקבל לשון הרע על ישמעאל בן נתניה, ואף נזף ביוחנן בן קרח שהזהיר אותו מפניו, ואמר לו: "שקר אתה דובר על ישמעאל". ולבסוף רצח ישמעאל את גדליה ואת כל האנשים אשר איתו, וכבתה גחלת שארית ישראל. וכל הנהרגים שם תלויים בעוון חסידותו של גדליה (נידה סא, א). וכן מסופר על רבי זכריה בן אבקולס, שגם במצב של פיקוח נפש לאומי לא הסכים שיקריבו קרבן בעל מום של הקיסר, וכך החלה המלחמה שהובילה לחורבן בית המקדש השני. ואמרו חכמים (גיטין נו, א) שחסידותו וענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס "החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו לבין האומות". וכן מוסיף שם הרמח"ל שאם מנהג חסידות מסוים יעורר לעג או מריבה, מוטב להימנע ממנו.

אין חסידות באוטובוסים ורחובות נפרדים

לכאורה מצד הצניעות יש באוטובוסים והרחובות הנפרדים מעלה, אולם הנזקים שבהם גדולים יותר מכמה צדדים:

ראשית, כל ענייני ההידורים צריכים להיות פרטיים, שכן בהלכה ישנן הגדרות ברורות – מה חובה ומה רשות, וכאשר הופכים מנהגי הידור לתקנה ציבורית מחייבת הרי שהורסים את כל יסודות התורה וההלכה.

שנית, כאשר ישנם אנשים שנפגעים מכך, הרי שהנזק מרובה לאין ערוך. אמנם אם קבוצה רוצה לארגן לעצמה אוטובוסים פרטיים על פי ההלכות שהם חידשו לעצמם, אין בכך פגיעה במי שאינו חבר בקבוצה, שאינו צריך להידחף לנסוע דווקא איתם שלא לפי רצונם.

שלישית, יש בהנהגה זו פגיעה בסדרי החיים המשפחתיים. על פי כללים אלו איש לא יכול לשבת ליד אשתו, אב לא יכול לשבת ליד בתו, ואם לא יכולה לשבת ליד בנה. ואמנם באירוע ציבורי נוהגים ישראל להפריד בין גברים לנשים, אבל נסיעה באוטובוס אינה אירוע ציבורי אלא מעשה פרטי שכל אחד עושה לעצמו.

רביעית, במיוחד בהלכות צניעות צריך להיזהר שלעיתים תוספת עלולה לעורר יותר מחשבות זרות. ואמנם יכולים לטעון על כל מנהגי הצניעות שתקנו חכמים שהם עלולים לגרום לכך, אלא שיש הבדל משמעותי בין תקנות חכמים למה שאישים שונים מהחוגים החרדים ממציאים. חכמים בתקנותיהם יצרו חברה צנועה ששומרת על מרחק מכובד בין גברים לנשים, אבל לא ניסו למנוע פגישה ומבט, ואילו ההמצאות החדשות מנסות למנוע פגישה ומבט, וכיוון שאי אפשר למנוע זאת, הרי שכל פגישה ומבט עלולים לגרום להתגברות היצר.

השתתפות חיילים במסדר שבו נשים שרות

שאלה: כיצד צריך לנהוג חייל שנמצא באירוע רשמי שבו זמרת מופיעה, ומפקדיו מאיימים עליו שאם ייצא ייענש בכלא והדחה?

תשובה: כיוון שמקובל על רובם המכריע של הפוסקים שאסור לגבר לשמוע הופעה חיה של אשה, ואין זה מנהג חסידות אלא דין גמור, נכון שייצא מהאירוע ולא משנה איזה עונש ישיתו עליו. וכפי שכתב הרמח"ל (מסילת ישרים פרק כ): "חייב האדם לשמור כל המצוות בכל דקדוקיהם לפני מי שיהיה ולא יירא ולא יבוש, וכן הוא אומר (תהלים קיט): 'ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש'. וכן שנינו: הוי עז כנמר… כללו של דבר: כל מה שהוא עיקרי במצווה – יעשהו לפני כל מלעיג". (עוד יש להרחיב בסוגיה מורכבת זו, ועל כך בעז"ה עוד כשבועיים)

היתרים לשעת הדחק

אמנם במקרה פרטי, כאשר אדם נקלע לאירוע או אזכרה ופתאום עלתה זמרת לשיר, היה מקובל להורות שכדי שלא לגרום עלבון, אם ירצה יוכל לסמוך על דעות המקילים שסוברים שכל זמן שאינו מתכוון ליהנות מהשירה ואינו מסתכל על הזמרת ומעסיק את מחשבתו בדבר אחר, אין בדבר איסור. וכך נהגו חלק מהרבנים, שלא יצאו מאירועי יום הזיכרון כאשר זמרות שרו, שהואיל ואין הלכה זו מוכרת ברבים – אם היו יוצאים באמצע הטכס היו בני המשפחות השכולות נפגעים.

עכשיו כבר אין עלבון ולכן אין להקל

אמנם נראה שלאחר הסערה התקשורתית האחרונה, כיוון שכבר נודע ברבים שההלכה אוסרת על גבר לשמוע זמרת בהופעה חיה, אין פגיעה ביציאה מטכס שבו זמרת שרה. שכן כעת הכל מבינים שמדובר בעניין הלכתי, וכל אדם הגון ראוי לו לכבד את אורחות חייו של זולתו, קל וחומר שיהודי צריך לכבד את הנוהגים על פי מסורת ישראל. ואם בכל זאת מי מהמשתתפים בוחר להעלב, ואפילו הוא בן משפחה שכולה, הרי שהוא אשם בעלבונו, ולא מאיתנו הוא נעלב אלא ממורשת אבותיו.

היתר לצורך פרנסה ודין מפקד

אמנם משרתי קבע, שמפקדיהם נוהגים בעריצות ואינם מסכימים לשחרר אותם משמיעת זמרת, ויש חשש שאם ייצאו בניגוד לפקודות יאבדו את פרנסתם, רשאים לסמוך על דעת המקילים באופן שלא יתכוונו ליהנות מהשירה ולא יסתכלו בזמרת. וכן רשאים לנהוג מפקדים שצריכים להיות עם חייליהם במסדר ואין מי שיחליף אותם בתפקיד זה, שיכולים לסמוך על דעת המקילים בתנאים האמורים.

אחריות הרבנים ומנהיגי הציבור

למרבה הצער, לאחר שהצוערים הודחו מקורס קצינים, הרבנות הצבאית שתקה ועדיין עומדת בשתיקתה. ומשהסירה מעצמה אחריות, הרי שהרבנות הראשית צריכה היתה להיכנס לעובי הקורה, ולכנס את מועצת הרבנות לקבוע עמדה ברורה לפיה החיילים נהגו כהלכה, וכך עליהם לנהוג תמיד, ולתבוע את סילוקם של המג"ד והמח"ט שהדיחו אותם. אמנם נכון שמועצת הרבנות כיום אינה גוף הלכתי עצמאי כפי שהיתה בעבר, אבל עדיין תפקידה לבטא את עמדת הלכה כלפי הציבור הרחב. וכל זמן שאינם עושים כן, נתפש הדבר בעיני החברה החילונית כחומרה יתירה, שנועדה להרגיז את החילונים ולפגוע בנשים.

הרי רובו של הציבור החילוני מכבד את שומרי המצוות, ואילו היה שומע עמדה ברורה מהרבנות הראשית, היה מבין שאין ראוי לכוף חיילים לשמוע זמרות.

מכל מקום, גם אם סברו שאפשר יהיה להסדיר את הדברים בשקט ובנועם, כפי שהתפרסם בשמם, מכיוון שהנושא עלה לכותרות והרמטכ"ל חוזר שוב ושוב על כך שכל החיילים חייבים להשתתף בטקסים שבהם זמרות שרות, וזה עיקרון חילוני מקודש, חובתם לפרסם באופן רשמי את עמדת ההלכה.

בכל אופן, מכאן ואילך המציאות כבר לא תאפשר לרבנים להקל בכך, כי בכל אירוע ציבורי שישתתפו בו רבנים וזמרת תשיר, יתמקדו כל המצלמות ברבנים, וכדי ביזיון וקצף, שאם ירצו להקל יצטרכו למחוק את מה שכתוב בשולחן ערוך (אה"ע כא, א).

אודות הרבנים הראשיים

דברים מוזרים נדפסו במוסף של עיתון 'בקהילה' כ"ז כסלו תשע"ב עמ' 31, וכה נכתב: "אין זה סוד שיותר מאי פעם בתולדות הרבנות, מייצגים הרבנים הראשיים הנוכחיים את דעת השולחן ערוך, וכופים בכל האמצעים שבידם את שלטון ההלכה. הראשון לציון הגאון רבי שלמה עמאר שליט"א, איש שכסתו וגלימתו מצויים בין פוסקי ההלכה הגדולים, לא יסיט לעולם קטע של 'בית שמואל' או 'פתחי תשובה' בלחץ שלטוני. הרב האשכנזי הגאון רבי יונה מצגר שליט"א, יליד ביתו ובכיר חניכיו של מורי הגר"ח גולדוויכט זצ"ל, מטיל את כל יוקרתו וכל כובד משקלו על כל דקדוק הלכתי".

יש לציין שבתולדות הרבנות כיהנו גדולי תורה עצומים, ובראשם מרן הרב קוק זצ"ל.

האם אין ראוי לחוס על בושתם של הדפים שנאלצו לשאת על גבם דברי הבל שכאלה?!

בכל אופן, דברים אלו מחייבים מאוד את הרבנים הראשיים, שאם לא כן דברי שבח מופרזים אלה ייהפכו לקיטרוג גדול. ויהי רצון שיזכו הרבנים לעמוד לימין החיילים שומרי ההלכה, ודווקא על ידי כך יוסיפו אחדות בישראל.