למען האחדות

האדמו"ר מסדיגורא זצ"ל למען האחדות ונגד הפילוג ● כיצד נכשל המאמץ להציב מול שרון חזית של הימין והדתיים לאחר הבחירות ● ציצית מכונה: אין הוכחה שהן פסולות, אך אין לקנות לכתחילה ציצית מכונה ללא השגחה

למען האחדות הדתית

בשבוע שעבר אירעה טעות ונשמטו כעשרים שורות מטור זה, בדיוק בקטע שכתבתי על פעולותיו של האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה זצ"ל למען איחוד המפלגות הדתיות והחרדיות להליכה משותפת בבחירות. כנראה שבעניין הפירוד גדול מאוד כוחם של המקטרגים והמשטינים. ה'בעל דבר' מבין כנראה טוב מאיתנו שאם תהיה אחדות כל עבודתו תרד לטמיון, וישראל יחזרו בתשובה וייגאלו, ועל כן הוא מתאמץ בכל כוחו לעורר מחלוקות ולבטל את האחדות. יהי רצון שהשבוע יופיעו הדברים כראוי, ומי יודע, אולי יצליחו להועיל מעט לאחדות ישראל. 

לאחר קום המדינה פעל הרבי מסדיגורה יחד עם עוד רבנים לליכוד המפלגות הדתיות לחזית אחת. בבחירות הראשונות לכנסת בשנת תש"ט עלה הדבר בידו. וכך כתב בח' חשון תש"ט לגיסו האדמו"ר מקאפיטשיניץ' שהתגורר בארה"ב: "יש לי עבודה גדולה ב'אגודת ישראל'. הם באים אצלי ויש לי עבודה שש ושבע שעות בפעם אחת. תודה לא-ל עלתה אתמול, אחרי שהיתה במרכז 'אגודת ישראל' ישיבה מכל הארץ (על השאלה) אם לילך ביחד לבחירות עם המזרחי ופועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל ודתיים בלתי מפלגתיים, ויש שאין רצונם בכך בשום אופן, ונגמר אצלם לבוא אצלי ואני אתן הפסק. ותודה לא-ל נתתי הפסק לילך ביחד כל הדתיים לבחירות, ויש מזה שמחה גדולה בארץ" (מתוך 'אביר המלכות' לר' אריה בקנרוט ח"ב ע' נד). במכתב אחר כתב שמכל המפלגות היו שהפריעו לאחדות, וב"ה האיחוד הצליח (שם ע' נה).

אולם בבחירות השניות בשנת תשי"א לא הצליח, והיה בצער נורא על הפילוג. יחד עם הרב כהנמן ראש ישיבת פוניביז' והרב אונטרמן (שהיה רבה של תל אביב) ניסה בכל כוחו לפעול לאיחוד השורות, אך כפי שכתב לגיסו "לא עלתה הדבר בידינו. שנאת חינם רחמנא ליצלן! המפלגה קודם לכלל ישראל וקודמת לתורה הקדושה!" (שם ע' סג). עוד כתב: "ליבי נשבר משבירת החזית הדתית, מהחילול השם שעשו בחינם ועל לא דבר. לי יש כעת מנוחה בעזרת הש"י, ואיני עושה אודות הבחירות. לא רציתי אפילו לחתום קול קורא עבור ה'אגודה'… השי"ת יודע שכל עבודתי היה למען כבוד שמו יתברך, ולבסוף אכזבה כזו. על כל פנים, יעזור ה' להצלחה בבחירות" (שם ע' סה).

ניסיונות לאחדות בבחירות האחרונות

גם אבי מורי הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א מעורר כבר שנים למען איחוד המפלגות הדתיות והחרדיות או הלאומיות והדתיות. ואם לא לאיחוד ממש אז לפחות לתיאום ושיתוף פעולהמלא. למשל, לאחר הבחירות האחרונות פנו בשמו לראשי ש"ס ו'יהדות התורה' כדי לנסות לתאם באופן מלא עמדות עם האיחוד הלאומי והמפד"ל, הן בעניינים הדתיים והן בענייני שלמות הארץ, ולהופיע למשא ומתן מול ראש הממשלה מר שרון כבלוק אחד – או שכולם בקואליציה או שאף אחת מהפלגות הללו לא בקואליציה. עמדה כזאת היתה גורמת מן הסתם לראש הממשלה להכניס לקואליציה את כל המפלגות הדתיות והלאומיות. אבל תשובתם של אישים מ'יהדות התורה' וש"ס היתה שהם אומנם מוכנים לקבל מהאיחוד הלאומי והמפד"ל סיוע לעמדותיהם הדתיות, אבל אינם מוכנים להתחייב לסייע למפד"ל ולאיחוד הלאומי בענייני ארץ ישראל, וכך נתבטלה אפשרות האיחוד.

דין ציציות שנטוו במכונה

לפני שבועיים כתבתי על החששות שהתעוררו לגבי כשרותן של ציציות שנטוו במכונה. כידוע, מדין תורה פתילי הציצית כשרים רק אם נטוו לשם מצוות ציצית, וגם השזירה לדעת הרבה פוסקים צריכה להיעשות לשם מצווה (שו"ע יא, ב, מ"ב טו). 

לגבי חוטים שנטוו במכונה התעורר ספק, ולדעת רוב הפוסקים אפשר להכשיר חוטי ציצית שנטוו במכונה אם הפעלת המכונה נעשתה לשם מצוות ציצית. אלא שהתעורר ספק אם בפועל יצרני הציציות, מהגדולים שבהם 'טליתניה' ו'משכן התכלת' ועד שאר החברות, עושים את מלאכתם נאמנה. יסוד הספק מפני שאין רב או גוף שמשגיח על מלאכת הטוויה, השזירה וקשירת הפתילים שייעשו כהלכה. בנוסף לכך, יש חוטים שמיוצרים במפעל במילנו שבאיטליה, ובאותם ימים שטווים ושוזרים בהם את חוטי הציצית אכן מגיע לשם יהודי דתי, אך השאלה אם הוא נמצא שם בכל משך הטוויה והשזירה, כי לעיתים המכונות מפסיקות לעבוד מחמת תקלות שונות או מפני שחומר הגלם נגמר, ואז השאלה האם מקפידים שיהודי יפעיל אותם מחדש לשם מצווה. ובמיוחד יש לשאול מה קורה כאשר המכונה מפסיקה לעבוד באמצע הלילה, האם גם אז נמצא שם יהודי. גם במפעל פולגת בארץ, בו מיוצרים חוטי ציצית רבים, קיים ספק האם בכל פעם שצריך להפעיל את המכונה מחדש מפעילים אותה לשם מצוות ציצית. 

עוד התעורר ספק לגבי קשירת הפתילים. להלכה צריכים יהודים לקשור את הפתילים לשם מצווה (שו"ע יד א-ב), והחשש הוא שמא הפועלים שקושרים את הפתילים אינם יודעים לכוון ואולי אף אינם יהודים. וזאת משום שהתשלום עבור קשירת חוטי המכונה הוא כחצי שקל עד שקל לארבעה פתילים. ואם נניח שפועל זריז יצליח לקשור שש טליתות בשעה, הרי שכרו יהיה לכל היותר ששה שקלים לשעה. תמורת תשלום נמוך שכזה קשה למצוא יהודים שמסוגלים לכוון לשם מצוות ציצית. נודע כי במקרים לא מעטים הפועלים קושרים את הציציות בביתם, ואזי גם אם נבחרו פועלים יהודים שיודעים לכוון לשמה – מי יבטיח לנו שהם לא העבירו את העבודה לחבריהם, שאולי אינם יהודים ואולי אינם יודעים לכוון. יש גם לחשוש שיהודי שאינו מבין את קדושת המצווה יקשור את חוטי הציצית בשבת, ואזי הציציות יהיו אסורות מטעם מלאכת שבת. חשש זה אינו רחוק, מפני שיום שבת הוא יום חופש ופועלים קשי יום עלולים 'לנצלו' להשלמת הכנסה. אגב, פעם אחת בבדיקת מחסום שגרתית, מצאו חיילים בוגרי אחת הישיבות מכונית של ערבי ובה ערימה של טליתות מצויצות. לטענת הערבי, הוא קושרם עבור יהודים. 

מסקנה למעשה

למעשה נכון שכל אדם ישאל בזה את רבו, אולם בינתיים אומר את מה שנראה לעניות דעתי, ויהיה בזה מראה מקומות לדיון לפני גדולי תלמידי החכמים.

אחר בירורים שנעשו (ותודה לדוד ישראלי וישעיה שמעה על כך), אין הוכחה כי המכונות מופעלות שלא לשם מצוות ציצית. מנגד, היצרנים טוענים שהן הופעלו לשם מצווה, וידוע כי אכן ישנם בעת הפעלתן אנשים דתיים שאחראים על כך. וכיוון שכך, אי אפשר להורות כי אסור לברך על ציציות המכונה, והאחריות כולה מוטלת על בעלי המפעלים והמוכרים, שאם אין הציציות כשרות, עוון הציבור בידם. (מראה מקומות למסקנה זו – בנספח שבסוף המאמר)

אמנם לכתחילה, כיוון שאין השגחה מסודרת, טוב להחליף את החוטים בחוטים שנעשו בעבודת יד לשם מצוות ציצית, שהם כשרים למהדרין לכל הדעות. ובאמת אפילו אם לא היה מתעורר ספק על דרך עשיית חוטי המכונה, טוב היה להחליפם לחוטים מעשה יד, כדי להדר במצווה ולצאת בה ידי כל הדעות. אולם אחר שהתעוררו ספקות לגבי כשרותן, על אחת כמה וכמה שטוב להחליף את ציציות המכונה בציציות מעשה יד.

ומכאן ולהבא, גם מי שרוצה להקל ולסמוך על הפוסקים המכשירים ציצית מכונה, צריך להקפיד שלא לקנות ציציות אלו בלא השגחה מלאה על כל תהליך ייצור החוטים וקשירת הציציות. וכל זמן שאין רב או גוף מוסמך שלוקח על עצמו אחריות מלאה לכשרותן של הציציות – אין לקנות ציצית מכונה אלא רק עבודת יד.

נספח: מראה מקומות לסוגיה ולשיקולים להתיר בדיעבד

ראשית, יצרני הציציות מעידים על כך שכל הייצור מלווה בהשגחה מטעמם, ואי אפשר לקבוע שהם משקרים בלי להביא עובדות חותכות, ועד אחד נאמן באיסורים. 

שנית, גם אם המכונה הפסיקה לפעול והיה צריך להפעילה מחדש, ונציג יצרני הציציות לא היה במקום באותה שעה כדי להפעיל את המכונה תוך אמירת "לשם מצוות ציצית", עדיין ייתכן שהפועלים שהפעילו את המכונות יודעים שחוטים אלו נטווים ונשזרים לצורך ציציות של מצווה, ובמיוחד יש לומר כך כאשר מדובר במפעל 'פולגת' שרוב עובדיו יהודים ומבינים את עניין הציצית, ואזי לפי הפוסקים הסוברים שמחשבה מועילה – הציציות כשרות (ובמ"ב יא, ב, נשאר בצריך עיון אם מחשבה מועילה, ובכה"ח יא, ב-ג, כתב שמחשבה מועילה בדיעבד). 

אמנם אם המכונה הופעלה מחדש על ידי גויים (כפי שעלול להיות במפעל ויטלגו במילנו שבאיטליה, שבו מיוצרים חלק מחוטי הציצית), כל זמן שאין שם יהודי שמפקח עליהם ואומר להם לטוות לשמה, אפילו לדעת רא"ש הציצית פסולה, וקל וחומר לרמב"ם שבכל מקרה מחייב שרק יהודי יטווה (ע' שו"ע יא, ב).

אמנם יש לעיין במקרה שחלק מתהליך הטוויה נעשה לשמה, האם זה יכשיר את כל התהליך, וע' במ"ב יא, ו. ואמנם לעניין עיבוד קלף של תפילין לשמה פסק הט"ז ועוד אחרונים שכשר, וכן הסכים בבאוה"ל לב, ח, ד"ה 'בתחילת', ורבים מהראשונים והאחרונים השוו דין כוונה בציצית לתפילין. אולם ייתכן שבציצית הדין יותר חמור, כי הטוויה בו צריכה להיות לשמה מהתורה לכל הדעות (ע' באוה"ל לב, ח, ד"ה 'צריך'), וגם לעניין אמירת לשמה יש מחמירים בו יותר (ע' שו"ע יא, א, שצריך לומר בפה, ואילו לגבי תפילין וס"ת פסק שטוב לומר, ע' או"ח לב, ח, יו"ד רעא, א, ויש שלמדו מזה שדינם שונה, ע' בקול יעקב רעא, ה). 

אמנם בזה נראה שכל חוט מיוצר בבת אחת, ואין כאן כמה שלבים, וממילא אי אפשר לומר שכאשר שלב אחד נעשה לשמה, אזי כל החוטים שנעשו שלא לשמה כשרים. ואמנם לדעת העיטור אם השזירה תעשה לשמה תכשיר את הטוייה שנעשתה שלא לשמה, אבל לדעת רוב הפוסקים השזירה אינה מכשירה את הטוויה. וגם למקילים לעניין עיבוד עור התפילין, בזה יחמירו, מפני שהטוויה והשזירה הן שתי עבודות נפרדות, ואין אחת מתקנת את חברתה (עיין במ"ב יא, טו, ובאו"ה שם ד"ה 'וצריכין'). 

לגבי הקשירה, אף שדעת הרא"ש שצריכים קשירה לשמה, וחוששים לדעתו לעניין ברכה, מכל מקום דעת הרמב"ם שאינם צריכים קשירה לשמה. ואם נשים קשרו את הציציות הרי הן כשרות (יש אומרים שרק בדיעבד). אולם אם גוי קשרם מוסכם על הכל כי הם פסולים (שו"ע יד, א-ב), אלא שהיצרנים טוענים שרק יהודים דתיים קושרים אותם. 

עוד שאלה מרכזית, האם כשידוע לנו שיש מיעוט חוטים שנטוו שלא לשמן, או שיש מיעוט טליתות שנקשרו על ידי גוי, האם המיעוט בטל ברוב. נחלקו בזה האחרונים: לדעת רע"א בהגהותיו, חוטי הציצית הם דבר שבמניין ואינם בטלים. ואילו לדעת הפמ"ג הובא בדע"ת יא, ב, ועוד פוסקים – בטלים. אמנם אם התערובת נעשתה בעודם חוטים שאינם חתוכים, נראה שלכל הדעות המיעוט בטל ברוב. אולם גם אז, יש אומרים שהביטול מועיל רק לסלק איסור, אבל לא מועיל לעשות בו מצווה לצאת ידי חובה. למשל, אם יצא שחוט אחד מהשמונה לא נטווה לשמה, הרי שיש שם רק שבעה חוטים כשרים, והפתיל פסול (עפ"י לחם שערים א', ושו"ת מהרש"ם ב, טו; שו"ת עונג יו"ט או"ח ד'. וע' ביבי"א ח"ה יו"ד ח, סוף אות ו'; וע' בספר 'ציצית' ע' קכו, הערה 15). 

עוד יש לעיין בדין ארבע כנפות שנתערבו היכן נתעורר הספק או העירוב, ודין זה קשור לדין תערובות ערלה, שדנו בו לעניין קבוע שאינו בטל. 

ואחרי הכל, כל זמן שלא נמצא ריעותא ממשית בדברי היצרנים, נדמה שאי אפשר לקבוע שהציציות פסולות ואסורות בברכה