הוא שימש כתובת לחסידיהם של אדמו"רים רבים, אך כשאלו הגיעו לארץ הורה לשומעיו לחזור אל רבותיהם ● הוא חתר בכל כוחו לאחדות בין הזרמים השונים, וליבו נשבר כשהחזית הדתית המאוחדת התפרקה ● הוא היה בין המעוררים הגדולים לבניין הארץ בתוך 'אגודת ישראל', ונלחם נגד הקמת קהילה חרדית מתבדלת בארץ ישראל ● פרקים לדמותו של האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא זצ"ל, שהנהיג את עדתו בימי מלחמת העולם הראשונה והשנייה, ובשנים הראשונות שלאחר קום המדינה (על פי הספר 'אביר המלכות' מאת אריה בקנרוט)
האדמ"ר מסדיגורה רבי אברהם יעקב
נזדמן לידי הספר 'אביר המלכות' מאת אריה בקנרוט, אודות חייו ופועלו של רבי אברהם יעקב, האדמו"ר מסדיגורה (תרמד-תשכא). הוא היה בנו של האדמו"ר רבי ישראל מסדיגורה ונינו של רבי ישראל מרוזי'ן, ראש שושלת בית רוזי'ן, שעל ענפיה העיקריים נימנים חסידות סדיגורה, טשורטקוב, הוסיאטין, בויאן ועוד.
לאחר פטירת אביו בשנת תרס"ז החל רבי אברהם יעקב לשמש באדמו"רות יחד עם אחיו הגדול. כעבור שנים ספורות, לאחר שאחיו נפטר, שימש לבדו באדמו"רות והנהיג את אלפי חסידי סדיגורה. בשנת תרע"ד, בעת מלחמת העולם הראשונה, לפני שהרוסים כבשו את סדיגורה, ברח לווינה. לאחר המלחמה המשיך להנהיג את חסידיו מווינה, כשמעת לעת היה עורך מסעות בעיירות בהן התגוררו חסידיו. לאחר שווינה נתפסה בידי הנאצים ימ"ש, ברח ועלה לארץ (בסוף שנת תרצ"ח) וקבע את ביתו בתל אביב. אף שהיה מקושר לכל החוגים הדתיים, היה האדמו"ר שותף פעיל במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובמשך תקופה מסוימת היה נשיאה.
אצילותו
בין העובדות הרבות המובאות בספר, אחד הדברים שמשכו ביותר את תשומת לבי היה יחסו האוהב והמכבד של האדמו"ר לחבריו האדמו"רים ולחסידיו.
בבית רוז'ין נהגו שרבים מבני האדמו"רים המשיכו לנהוג באדמו"רות. הדבר עלול היה ליצור מתח, אולם האדמו"ר מסדיגורה – אף שמצד אחד היה רבם המובהק של חסידי בית סדיגורה – היה מבטל דעתו כלפי דודיו האדמו"רים שהיו מבוגרים ממנו. בענייני הנהגה והשייכות ל'אגודת ישראל' קיבל את הנהגתו ודרכו של דודו האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב. לאחר מכן בארץ התנהג כחסיד כלפי דודו האדמו"ר מהוסיאטין (שעודד את כל בוני הארץ, הציונים והחרדים).
במשך שנות השואה הנוראה שימש האדמו"ר מסדיגורה כתובת לכל החסידים שרבותיהם לא הצליחו להגיע לארץ. אולם כאשר מקצת האדמו"רים שניצלו עלו לארץ, הורה לחסידיהם להפסיק לבוא אצלו ולחזור אל רבותיהם, למרות שלאחר עזיבתם נותר עם חסידים מעטים יחסית. הוא, שזכר את אלפי החסידים שהיו באים להסתופף בצל אביו ואח"כ בצילו בסדיגורה, לא רצה לנצל את ההזדמנות כדי להגדיל את חוג חסידיו, אלא סייע לכל האדמו"רים שניצלו מהשואה לשקם את עדתם, ללא שום קינאה. כך נהג כלפי ויז'ניץ, בויאן, קרלין, בעלז ועוד.
אדמו"רי בית רוז'ין לא נהגו לערוך טיש בכל ליל שבת. אולם במשך שנות השואה, כשלא היה מי שיערוך טיש לחסידים שהתגוררו בתל אביב, היה האדמו"ר מסדיגורה עורך טיש בליל שבת. לאחר מכן, כשהגיע האדמו"ר רבי אהרן מבעלז לתל אביב, אמר האדמו"ר מסדיגורה כי הרבי מבעלז יודע לערוך טוב ממנו, ולכן מוטב שהרבי מבעלז יערוך את הטיש, והוא עצמו ילמד באותה שעה רמב"ן על התורה. וכך נהג קודם לכן כלפי גיסו מבית אדמו"רי ויז'ניץ. וכשלא ערך את הטיש עודד את בני ביתו ללכת לטיש של הרבי מבעלז או ויז'ניץ.
כולם סמכו עליו, וביקשוהו לטפל ולחזק את מוסדותיהם וחסידיהם, באשר ידעו כי יסייע להם בלא נגיעה אישית. גם אדמו"רים שחיו אחר השואה באמריקה היו מפקידים בידיו הנאמנות את הטיפול בבעיות המורכבות שבמוסדותיהם, בהכירם את ענוותנותו ואצילות רוחו.
אחדות ישראל
ככלל, שיטתם של צדיקי בית רוז'ין היתה ללמד זכות על ישראל ולהרבות באהבה ואחדות. גם הקשר לארץ ישראל היה מודגש בבית רוז'ין, ורבים מהאדמו"רים פעלו למען עלייה לארץ. היו שבעקבות זאת לא הסכימו להיות שותפים ב'אגודת ישראל', כמו האדמו"ר מהוסיאטין. והיו שהצטרפו ל'אגודת ישראל' תוך הדגשת הצד הכלל-ישראלי וחיבת הארץ.
בספר החדש 'אביר יעקב' מצאתי סימוכין לידיעות הללו אודות צדיקי בית רוז'ין, ואביא מקצתם.
בעד אחדות ישראל ונגד הפרדת הקהילות
עם הגיעם של אדמו"רי בית רוז'ין לוינה, בעקבות הכיבוש הרוסי של אזורי מגוריהם, בקשו ראשי הקהילה החרדית הנפרדת 'עדת היראים' שהאדמו"רים וחסידיהם יצטרפו לקהילתם. השאלה הובאה לפני רבי ישראל מטשורטקוב, שהיה מגדולי האדמו"רים בדורו, ומנהיגם בענייני ציבור של אדמו"רי בית רוז'ין.
סיפר האדמו"ר מסדיגורה: כשהגיע לווינה, נכנסו ראשי קהל העדה החרדית אל דודי הרבי מטשורטקוב, וביקשו כי יצטרף עם חסידיו לקהילתם. שאל אותם הרבי: כמה יהודים יש בקהילתכם? ענו: עשרת אלפים. וכמה יהודים יש בכל וינה? מאתיים אלף, השיבו. אמר להם הרבי מטשורטקוב: רוצים אתם שאצטמצם באהבת ישראל ממאתיים אלף לעשרת אלפים? דבר זה הינו נגד שיטת אבותי הקדושים. אדרבה, מדבריכם רואה אני שמצב היהדות בשטח הדת פרוץ וגרוע מכל הבחינות, ועל כן יש לעשות מאמצים לרבים לתקנת הכלל. אני מקבל עלי לעשות כל מה שביכולתי, ואבקש מכם שתעזרו לי במלוא כוחכם, וחפץ ה' יצליח. וכך אכן עשה – פעל בכל כוחו למען הכלל, להקמת תלמודי תורה, בתי יתומים, לחיזוק הכשרות וכו' (שם ח"א ע' רנח).
האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב
אגב, רבי ישראל רצה גם ליזום הקמת רשת בתי ספר שבה ישולבו יחד עם לימודי התורה גם לימודים מקצועיים, כדי לאפשר לבוגריהם להתפרנס בכבוד, אך נסוג מיוזמתו זאת עקב מחלוקת קשה שעוררו נגדו כמה מגדולי האדמו"רים, ובראשם הרבי יששכר דב מבעלז (תריד-תרפז). ככלל, היתה זו שיטתם של בית רוז'ין להימנע ממחלוקות ולהעדיף את השלום.
עוד סיפר הרבי מסדיגורה, שדודו רבי ישראל מטשורטקוב היה נוהג לטייל לעיתים בגני העיר וינה לצרכי בריאותו, והוא היה מתלווה אליו ולומד מאורחותיו (באותה תקופה היה האדמו"ר מסדיגורה כבן ארבעים וחמש, והרבי מטשורטקוב כבן יותר משבעים). באחד הטיולים התיישבו על אחד הספסלים שבגן. לפתע התיישבה אשה נכריה בקצה השני של הספסל. האדמו"ר מסדיגורה הצעיר רצה לקום מיד ממקומו, אך האדמו"ר מטשורטקוב רמז לו להמשיך לשבת, כדי שלא לפגוע באותה אשה. לאחר רגעים מספר הוציא הרבי מטשורטקוב את שעונו, הסתכל בו ואמר: "או, השעה מאוחרת, צריכים ללכת". וקם ממקומו.
פעילותו של האדמו"ר מטשורטקוב ב'אגודת ישראל' למען ארץ ישראל
האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב היה מראשי האדמו"רים שפעלו במסגרת 'אגודת ישראל', והוא שמשך כמה מצדיקי בית רוז'ין להשתתפות ב'אגודת ישראל', באומרו להם "שכל מטרת 'אגודת ישראל' היא לפעול למען ארץ ישראל – ואתם תפעלו על הצד היותר טוב, וגם תמנעו ממתנגדי ארץ ישראל מלהשתלט עליה" (שם ח"ב ע' כז). לאחר פטירתו בשנת תרצ"ד, הרגיש הרבי מסדיגורה חובה קדושה להמשיך בדרכו. וכך כתב בשנת תש"ז יחד עם בן אחיו רבי מרדכי שלום יוסף ליו"ר הוועד העולמי של 'אגודת ישראל': "… קיימת לדאבון לבנו התרוצצות פנימית בעניין – אם עבודת 'אגודת ישראל' בארץ ישראל תהיה קוטב המרכזי של תנועת 'אגודת ישראל' או לא, דבר אשר כבר חשבנו שמיותר להתווכח עליו אחרי החורבן האיום של תפוצות ישראל בפולין ואגפיה…"
מנקה רחובות תל אביב
בשנת תרצ"ח פלשו הגרמנים הנאצים לאוסטריה וכבשו את וינה. הם החלו לרדוף את היהודים ולהתעלל ברבנים. פעם הוציאו מספר רבנים ואדמו"רים ואילצו אותם לטאטא את הרחובות, לקול לגלוגו של ההמון האוסטרי, ולקול בכיותיהם של יהודי העיר, שנצטוו לחזות באדמו"רים והרבנים המושפלים.
באותה שעה קיבל על עצמו האדמו"ר מסדיגורה, שאם יזכה לעלות לארץ הקדושה, יטאטא את רחובותיה. אחר שזכה לעלות לארץ ולהתיישב בתל-אביב, קיים את הבטחתו, והיה יוצא מידי בוקר, בטרם האיר היום, ומטאטא קטע מהמדרכה שסמוכה לביתו. לאחר שהרגיש שחסידיו עוקבים אחריו ומבחינים במעשיו, הפסיק.
עלייתו ארצה
בשנים הראשונות לכיבוש הגרמני עוד היה אפשר לצאת מאוסטריה. הבעיה היתה לקבל אשרת כניסה לאחת המדינות. חסידיו סידרו לו אישורים להגר לארה"ב, אך הוא התעקש והמשיך לחפש דרכים לעלות לארץ. גם לאחר שהקונסול האמריקני בכבודו ובעצמו התקשר אליו ובקשו לנסוע לארה"ב, עמד על דעתו לעלות לארץ. לבסוף, דרך פעילות של אנשי 'אגודת ישראל', קיבל אשרת כניסה לארץ.
למען האחדות הדתית
הרבי מסדיגורה פעל יחד עם עוד רבנים לליכוד המפלגות הדתיות לחזית אחת. בבחירות הראשונות לכנסת בשנת תש"ט עלה הדבר בידו. וכך כתב הרבי לגיסו שבארה"ב בח' חשון תש"ט: "יש לי עבודה גדולה ב'אגודת ישראל'. הם באים אצלי ויש לי עבודה שש ושבע שעות בפעם אחת. תודה לא-ל עלתה אתמול, אחרי שהיתה במרכז 'אגודת ישראל' ישיבה מכל הארץ אם לילך ביחד לבחירות עם המזרחי ופועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל ודתיים בלתי מפלגתיים, ויש שאין רצונם בכך בשום אופן, ונגמר אצלם לבוא אצלי ואני אתן הפסק. ותודה לא-ל נתתי הפסק לילך ביחד כל הדתיים לבחירות, ויש מזה שמחה גדולה בארץ" (שם ח"ב ע' נד). במכתב אחר כתב שמכל הצדדים רצו להפריע לאחדות, וב"ה האיחוד הצליח (שם ע' נה).
אולם בבחירות השניות בשנת תשי"א לא הצליח, והיה בצער נורא על הפילוג. יחד עם הרב כהנמן מפוניביז' והרב אונטרמן (שהיה אז רבה של תל אביב) ניסה בכל כוחו לפעול לאיחוד השורות, וכפי שכתב לגיסו – "לא עלתה הדבר בידינו. שנאת חינם רחמנא ליצלן. המפלגה קודם לכלל ישראל וקודמת לתורה הקדושה" (שם ע' סג). עוד כתב: "ליבי נשבר משבירת החזית הדתית, מהחילול השם שעשו בחינם ועל לא דבר. לי יש כעת מנוחה בעזרת הש"י, ואיני עושה אודות הבחירות. לא רציתי אפילו לחתום קול קורא עבור האגודה… השי"ת יודע שכל עבודתי היה למען כבוד שמו יתברך, ולבסוף אכזבה כזו. על כל פנים, יעזור ה' להצלחה בבחירות" (שם ע' סה).
כנגד הבאים לפלג
תומכי 'אגודת ישראל' בירושלים הקימו קהילה נפרדת – 'העדה החרדית', כדי להיבדל מכלל הציבור ומהנהגתו הרבנית שהיתה מקושרת גם עם החילונים והדתיים-לאומיים. לקהילה הנפרדת היה רב אחר, משרד נישואין וגירושין נפרד ומערכת כשרות נפרדת. לימים רצו ראשי 'אגודת ישראל' בירושלים ליזום פירוד כזה גם בתל אביב ובכל הארץ. אגב, באותם ימים היתה תל אביב מלאה ביהודים דתיים.
משלחת מכובדת של נציגי 'אגודת ישראל' מירושלים הגיעה לאדמו"ר מסדיגורה, כדי להעלות בפניו את יוזמתם. בראש המשלחת עמדו ר' משה בלוי, ר' יצחק מאיר לוין, וד"ר יצחק ברויאר. לאחר שסיימו לומר את דבריהם, שאלם הרבי: האם הייתם כבר אצל דודי הקדוש האדמו"ר מהוסיאטין לשמוע את חוות דעתו?
הרבי מהוסיאטין
האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין (תריד-תשט) היה אחרון נכדי רבי ישראל מרוז'ין שנשאר בחיים. באותם הימים היה הרבי מהוסיאטין כבן תשעים שנה והרבי מסדיגורה כבן ששים. גדולי הצדיקים העריצוהו כאדם קדוש, והאדמו"ר מבעלז כינהו תדיר "צדיק יסוד עולם". מתוך חיבת הארץ הקדים ועלה ארצה בשנת תרצ"ז, עוד לפני פלישת הנאצים לווינה. הוא בחר לגור בתל אביב, כדי להשפיע מרוחו גם על יהודים רחוקים. היה מעודד את כל הפועלים למען לימוד התורה, חינוך למצוות ויישוב הארץ, ובכלל זה היה מעודד ותומך גם בפעילי המזרחי והפועל המזרחי. אגב, גם משפחת סבי הגדול ר' אברהם לוי מלמד ז"ל ובנו סבי ר' דוד מלמד ז"ל, שחיו בתל אביב, היו מקושרים לרבי מהוסיאטין. וכן דוד סבי הרב שלום מלמד, הרב מאומן, היה מקושר לרבי מהוסיאטין. סיפר לי אבי מורי שהוא זוכר כילד שפעם נכנס יחד עם אביו וסבו והדוד רבי שלום להשתתף בקידושו של הרבי מהוסיאטין. היה זה דבר שרק מיוחסים זכו לו, ובזכות הדוד שהיה מפורסם כתלמיד חכם מופלג קרבום והכניסום. האדמו"ר מהוסיאטין לא הסכים להתקשר ל'אגודת ישראל' מפני הסתייגותו ממפלגתיות ומפני שלא תמכו כראוי ביישוב הארץ, ולכן אין פלא שעסקני 'אגודת ישראל' לא פנו להתייעץ בו.
עמדת צדיקי בית רוז'ין
נחזור למעשה: כשאמרו נציגי 'אגודת ישראל' מירושלים שלא היו אצל הרבי מהוסיאטין, הרצינו פניו של הרבי מסדיגורה, ופנה בקפידה יתירה כלפי ר' יצחק מאיר לוין ואמר: "מילא הרב משה בלוי, שהינו מאנשי ירושלים ואין הוא שייך למחנה החסידים, אפשר להבין מדוע לא שאל את הדוד. אבל אתה, שכן יודע חסידות מהי, ושדרך הבעש"ט הקדוש לאיחוד ולא לפילוג, איך זה שלא נכנסת קודם לשאול את דודי הקדוש, שהינו בעל הבית של תל אביב, שכל כתבי האר"י ז"ל מונחים אצלו על כף היד"?!
לאחר דבריו אמר שבכל שבוע הוא נכנס אצל דודו, ובפעם הבאה ישאל את דעתו על יוזמתם. וכששמע הרבי מהוסיאטין את הדברים, נרעד כולו, החל מזיל דמעות, ואמר ברתת: "שאנחנו נחתום שאלו יהודים ואלו אינם יהודים"?! ופעם אחרת אמר, כשכל גופו רועד מהתרגשות: "יודע אני שאם אסכים לפילוג, אגרום לקטרוג על כלל ישראל".
לאחר מכן שלח הרבי מסדיגורה ביחד עם עוד שלושה אדמו"רים מבית רוז'ין (שהיו שותפים ב'אגודת ישראל') מכתב נחרץ למרכז 'אגודת ישראל' העולמי, בו כתבו בין השאר: "… אנו מוצאים לנכון להדגיש את מחאותינו נגד התעמולה המחודשת של יסוד קהילות נפרדות, לא רק משום שלא הסתרנו בשום פנים והזדמנות את השקפותינו נגד שיטת הפירוד בחוץ לארץ, ובפרט בארץ ישראל, ושהיא השקפת גדולינו ואבותינו זצ"ל גם מדורות קודמים, אלא שאנו חוששים ומדגישים זאת בכל תוקף, שמחלוקת זו תגרום התפוררות… ויתחלל ח"ו שם שמים באופן מבהיל… אנו כופלים ומזהירים ומוחים, ואין אנו אחראים בעד תוצאות העניינים לעמדתנו בעתיד כלפי הנהלת 'אגודה' כזו, הרוצה לכפות על חבריה הר כגיגית, והננו מצפים לישועת ה'".
דעתם נתקבלה והיוזמה הפלגנית נתבטלה (שם ח"ב ע' קיא-קיד).
יחס ליהודים עוזבי תורה
פעם נפטר יהודי שלא היה שומר תורה ומצוות, וסיפרו לרבי מסדיגורה על כך והוסיפו "הלוואי ויהיה לכפרה". אמר הרבי: "אסור לדבר ככה! וכי אני נראה כמו שאני נראה בזכות עצמי, והוא נראה כך בגלל שהוא כזה? הסיבה שאני נראה איך שאני, בגלל שהיה לי אבא כזה כמו שהיה לי, והוא נראה כך בגלל שהיה לו אבא כזה כמו שהיה לו. מי יודע, אם אני הייתי הבן של אביו והוא היה הבן של אבי, איך הוא היה נראה ואיך אני הייתי נראה…"
והמשיך לומר: "הקב"ה שונאם (את מי שמדבר כנגד ישראל בניו) וגם אני איני אוהבם. עוד לא נולד האבא שלא יכאב לו כשמדברים נגד בניו! מה זאת אומרת שמקטרגים על בנים?! יש לעשות הכל ולתקן אותם ככל מה שאפשר, אך לא לדבר עליהם". וחזר ואמר "הקב"ה שונאם וגם אני אינני אוהבם" (שם ח"א ע' רז).
עיתון הקנאים
פעם סיפר אחד מחסידיו לרבי מסדיגורה, שהוא מקבל את עיתונם של קנאי ירושלים. הוא חשב שהרבי ישבח אותו על כך, אבל הרבי אמר: "קיצונים היו בכל הדורות, בזמן אבי ובזמן סבי, והם (אבותי הקדושים) אמרו על קיצונים אלו שהם לכאורה נגד התורה, שהרי הם בשיטתם מצמצמים ומבטלים את רוב כלל ישראל, ואילו התורה אומרת והנכם היום ככוכבי השמים לרוב" (שם ח"א ע' רט).
עם האדמו"ר רבי אהרן מבעלז
לאחר שבנסי ניסים הצליחו חסידי האדמ"ר מבעלז לחלצו מהשואה ולהעלותו לארץ, היה האדמו"ר מסדיגורה שמח. ולאחר ששמע עליו כמה סיפורים, שמהם הבין שהרבי מבעלז אינו מסוגל לשמוע רע על שום יהודי, נתקשר עימו באהבה יתירה (עם האדמו"ר הקודם מבעלז, רבי מרדכי דב, היו לצדיקי בית רוז'ין מספר חילוקי דעות). לאחר עלייתו נכנס הרבי מבעלז אצל הרבי מהוסיאטין, וכפי הנראה בהשפעתו בחר להתגורר בתל אביב.
אחד הסיפורים שעוררו את התפעלותו של הרבי מסדיגורה מהרבי מבעלז, היה על ספר אחד בבעלז שאיחר לסגור את מספרתו לאחר כניסת השבת.
לאחר שאחד החסידים סיפר זאת לרבי, קרא הרבי לספר ושאלו מדוע עשה זאת. היהודי התנצל, והסכים לקבל על עצמו תיקון. הורה הרבי מבעלז שהספר החוטא יתרום לבית המדרש רוטל נרות, כפרה על חטאו. והחסיד שראה את החטא וסיפר יביא שני רוטל נרות לבית המדרש. והוא עצמו, הרב שבעירו ארע דבר כזה, יביא חמישה רוטל נרות לבית המדרש.
הרבי מבעלז תמך באיחוד המפלגות הדתיות בבחירות לכנסת הראשונה. וכשאחד מחסידיו אמר שהתאחדו יהודים וגויים ביחד, נזדעזע והורה לו ליטול את ידיו שלוש פעמים, ולחזור ולומר שיהודים עם יהודים התאחדו. מספר פעמים ציווהו ליטול את ידיו ולומר את הדברים כראוי, ולבסוף הזהירו שלא לומר שוב את דבריו הקודמים.
פעם רצו חסידיו של הרבי מבעלז להעמיד לו משמש נוסף. נענה הרבי ואמר, כאן בסמוך מתגורר הרבי מסדיגורה שהיה כמו מלך ישראל בביתו שבסדיגורה, ויש לו רק גבאי אחד, ואתם רוצים שאקח גבאי נוסף? (שם ח"א ע' תיג-תיד).
הסתלקותו
בליל שבת קודש ו' אייר תשי"ח חשה פתאום הרבנית ברע. בדיוק באותה שבת מקורביו של הרבי מסדיגורה לא היו עימם, ואף השכנים לא היו בביתם. גם טלפון לא היה בביתם לטלפן לרופא. באמצע הלילה יצא הרבי לרחוב לקרוא לעזרה, אך לא היתה שם נפש חיה. ליבו נתכווץ מצער. עד שהספיק להזעיק עזרה הרבנית כבר החזירה את נשמתה לבוראה. לפני צאתו להלוויה שמעו את הרבי אומר, ספק לעצמו ספק כלפי אשתו: "עוד שנתיים שלוש".
למרות צערו העמוק המשיך האדמו"ר בעבודתו הקדושה, באצילות ובאיפוק, בלי לשנות מהנהגותיו כמלא הנימה. אולם את צערו ביטא בכך שהמשיך לנהוג במנהגי האבלות שנה שלמה, למרות שמן הדין אבלות על אשה נמשכת חודש בלבד. כיוון שלא היו להם ילדים, בני גיסו האדמו"ר מקאפיטשיניץ סייעו בידו.
כשנתיים וחצי לאחר מכן, בתחילת חודש כסלו, בהיותו כבן שבעים ושבע, חלה האדמו"ר מסדיגורה, ונצרך לניתוח. רבים התפללו עבור הצדיק האצילי. מספרים על הרבי מגור שעורר בסערת רוח רבנים וצדיקים להתפלל על הרבי מסדיגורה.
בליל שביעי של חנוכה, הלילה שלפני הניתוח השני, עת הדליק הרבי את הנרות, כבה לפתע אחד הנרות. שאל הרבי: איזה נר כבה? ענו לו: החמישי. נאנח הרבי ואמר: אני הייתי הבן החמישי אצל אבי… ימים ספורים לאחר מכן, בה' טבת תשכ"א, נסתלק האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה לגנזי מרומים.
נכד גיסו, האדמו"ר מקאפיטשיניץ', הוציא בשנת תשכ"ד את דברי תורתו בספר 'אביר יעקב'.
בן אחיו, האדמו"ר רבי מרדכי שלום יוסף, שהיה מקושר עימו שנים רבות, המשיך להנהיג את חסידי סדיגורה אחריו. ולאחריו בנו, רבי אברהם יעקב שליט"א, האדמו"ר מסדיגורה הנוכחי, שממשיך בדרך החסידות הטהורה, מורשת אבותיו הקדושים מבית רוז'ין, וידוע באהבתו לכלל ישראל, ובחיבתו ודאגתו המיוחדת למתיישבי יש"ע.
יהיו דברים אלו לעילוי נשמת פסי גיטל ז"ל אשת ר' אברהם יהושע הופמן ז"ל, שנפטרה בכ' חשון שנה זו, ובעת ניחום אבלים, סיפר לי בנה אודות צדיקי בית רוז'ין ודרכם בקודש.
