רביבים

למה 'בשבע' לא מפרסם סיגריות?

תורתנו הקדושה קובעת: אסור לכלי התקשורת לפרסם סיגריות ● העישון גורם מחלות ומגביר תמותה, ואסור משום "ונשמרתם לנפשותיכם" ● פרסום סיגריות נועד להגביר את צריכתן, ויש בו משום "לפני עיוור לא תיתן מכשול" ● אין להתיר פרסום סיגריות אפילו כשההכנסות מוקדשות לצורכי מצווה

שאלת פרסום הסיגריות

אנשי הפרסום של ערוץ שבע פנו מספר פעמים בשאלה, האם אפשר לפרסם בערוץ שבע ובשבועון 'בשבע' פרסומות לסיגריות. לדבריהם, ניתן להרוויח מפרסום סיגריות למעלה מרבע מיליון ש"ח לשנה. השאלה היא האם ניתן להתיר זאת מבחינה הלכתית.

יש להוסיף, שהואיל והרווחים של ערוץ שבע אינם נכנסים לכיסו הפרטי של איש, אלא כל רווח הולך לחיזוק התקשורת היהודית, להפצת תורה, לעידוד שמירת המצוות והמסורת, ולנאמנות לעם לארץ, אפשר לומר שיש בכך גם צורך של מצווה. למשל, אתר האינטרנט של ערוץ שבע הולך ומתחזק, וכבר למעלה מ12- מיליון כניסות נרשמות בחודש, מתוכן 3 מליון בעברית, ו9- מיליון באנגלית. אם ייכנסו לערוץ שבע רווחים נוספים, אפשר יהיה להרחיב את הפעילות למען התורה העם והארץ.

במיוחד יש לציין שעיתונים חרדיים ודתיים רבים מפרסמים סיגריות. כמו כן יש לציין כי החוק כיום מחייב לציין אזהרה, כי משרד הבריאות קובע שהעישון מזיק לבריאות, ואם כן אפשר לומר שאין מכשילים בפרסום את הרבים הואיל ומזכירים את האזהרה הנדרשת.

איסור תורה לסכן את הנפש

נצטווינו לשמור על חיינו, שנאמר (דברים ד, ט): "רק השמר לך ושמור נפשך מאד" וכן נאמר (שם ד, טו): "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". 

ולא רק מדברים שסכנתם מרובה צריך להיזהר, אלא גם כאשר הסיכון נמוך צריך להיזהר, וכפי שציוותה התורה את הבונה בית, שיעשה מעקה לגגו, "ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו" (דברים כב, ח). 

לפיכך הזהירו חכמים מכל מיני מעשים שיש בהם סכנה, כגון שלא ישתה אדם בלילה שמא תכנס לפיו עלוקה ויסתכן (שו"ע חו"מ תכז, ח). ואסרו לשתות ממים מגולים, שמא הטיל בהם נחש את ארסו. ואסרו להכניס מטבעות לפה, מפני הזוהמה שעליהן. וכן אסרו לנעוץ סכין בתוך פרי, שמא יבוא אדם לשבת עליו ולא יבחין בסכין התקוע בו. וכן הזהירו בשמירת ההיגיינה. וכל זה מבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן קט"ז. 

וכתב בשולחן ערוך (חו"מ תכז, ט): "כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואמר: הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות. והנזהר בהם תבוא עליו ברכת טוב". 

סכנות העישון

בקובץ אסיא, לענייני הלכה ורפואה סוכמו המחקרים אודות הסיכון שבעישון (בח"ה ע' 222-237, ובח"ח ע' 326-331), ואלה תמציתם: בעשן הסיגריות ישנם מעל 2000 מרכיבים גזיים וחלקיקים שונים, רבים מהם רעילים. הרעיל מכולם הוא הניקוטין.

העישון מגדיל את הסיכון למות ממחלות לב. בארה"ב מעריכים שכשלושים עד ארבעים אחוז מהתמותה ממחלות לב ניתנים לייחוס לעישון. מחקרים נוספים הוכיחו כי התמותה ממחלות לב בקרב מעשנים גבוהה ב- 70% משאר האוכלוסייה. 

בנוסף לכך, מעשנים נפטרים מסרטן ר"ל בשיעור של פי שניים משאר האוכלוסייה. ובקרב המעשנים הכבדים התמותה מגיעה לפי שלושה עד ארבעה.

בנוסף לכך גורם העישון למחלות ריאות כברונכיטיס. המעשנים גם סובלים מכיב כיבה בשיעור הקרוב לפי שניים משאר האוכלוסייה. העישון גורם נזקים להריון, פוגע בפוריות הגברים, ומגביר את הסיכון ללקות באי אונות.

בסיכום כללי יוצא ששיעור התמותה בקרב מעשנים גבוה בהרבה לעומת אלו שאינם מעשנים. למשל, בסקר ענק של חברות הביטוח באמריקה, נמצא ששיעור התמותה אצל גברים מעשנים בני ארבעים וחמש, גבוה בשמונים אחוז משיעור התמותה אצל גברים בני גילם שאינם מעשנים. ואילו בקרב בני השישים, שיעור התמותה אצל המעשנים גבוה ב125- אחוז מאלה שאינם מעשנים.
עקב הממצאים הללו, חברות ביטוח רבות העלו את מחיר הפוליסה למעשנים. 

והבשורה הטובה: עם הפסקת העישון הסיכון הולך ופוחת, עד שכעבור כ15- שנה מסיום העישון הסיכון המוגבר למעשנים כמעט ונעלם לגמרי.

עמדת ההלכה

אחר שהתברר מעבר לכל ספק שהעישון מסוכן לבריאות, הורו רוב ככל גדולי ישראל שיש איסור לעשן (מבין התשובות הראשונות שנכתבו על כך אפשר לציין עשה לך רב ח"ב א, וציץ אליעזר טו, לט). 
אמנם כלפי המכורים לעישון, שקשה להם מאוד להפסיק לעשן, יש שהתייחסו בסלחנות מפני שהם כאנוסים, ואע"פ כן ברור שגם הם צריכים לעשות מאמץ מרבי להפסקת העישון, ועובדה שרבים הצליחו להיגמל מעישון.

מכתב הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

עוד לפני שנתפרסמו המחקרים הברורים על סכנות העישון, היו רבנים שהתנגדו לעישון מסיבות מוסריות: ההתמכרות המיותרת, הפרעה לשכנים הסובלים מהעשן, ביטול תורה ובזבוז הממון.
זו היתה עמדתו של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. ואכן בישיבת "מרכז הרב" כמעט ולא היו מעשנים, ובעז"ה ממנה התפשט המנהג הטוב לכל שאר הישיבות ההולכות לאורו של מרן הרב קוק זצ"ל.

בזקנותו של מו"ר הרב צבי יהודה, בעת שכבר לא הגיע לישיבה בתדירות, סיפרו לו שיש תלמידים אחדים שמעשנים בספריה או בבית המדרש. בימי הסליחות של שנת תשל"ז הוא כתב קריאה להפסיק את העישון. עד היום קריאה זו תלויה בפתח בית המדרש של ישיבת "מרכז הרב".

שנים ספורות לאחר מכן, בשנת תשמ"ד, נאסר העישון באופן מוחלט בהיכל ישיבת פונביז', על פי הוראתו של ראש הישיבה הרב שך זצ"ל.

איסור לפני עור לא תתן מכשול

וכיוון שישנו איסור לעשן, אסור גם להכשיל אנשים ולעודדם לעשן, שנאמר (ויקרא יט, יד): "לפני עור לא תתן מכשול". 
ואין לטעון שהפרסום אינו גורם לאנשים לעשן, שאם כן מדוע יצרני הסיגריות מוכנים להשקיע בפרסום סכומי עתק, וכי הם עושים זאת רק כדי לפרנס את העיתונים? ברור שהפרסום מעודד את העישון, 

והחמור מכל, שהוא מפתה צעירים להיכנס למעגל המעשנים. וזו אולי עיקר מגמת המפרסמים, לגרום לצעירים להתמכר ולהבטיח את המשך הרווחים, וזהו ממש איסור התורה "לפני עור לא תתן מכשול". 
ולכן כל הסברות לקולא שנאמרו לגבי מסייע לדבר עבירה, כגון בהשכרת מבנה למחלל שבת (עפ"י סברת הבניין ציון טו, או עפ"י הש"ך קנא ו, והדגול מרבבה שם, שאין איסור מסייע למומר או מזיד) אינם שייכים כלל לכאן. 

וגם אין לטעון שאם לא יפרסמו בערוץ שבע ימצאו להם מקומות אחרים לפרסם, מפני שכל פרסום בכלי תקשורת נוסף מגביר את השפעת הפרסום. יתר על כן, הואיל וגם כלי התקשורת האחרים הם של יהודים, ממילא גם הם עוברים באיסור תורה, ולכן אין זו טענה שאם לא נחטא אנחנו יחטאו אחרים במקומנו (כדברי המשנה למלך, החוות דעת יו"ד קס, והובא בפ"ת יו"ד קס, א). ולהפך, חובתנו למחות כנגד זה, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוכח תוכיח את עמיתך" (כמבואר בבאו"ה תרח, א).
גם מה שהחוק מחייב כיום לציין על כל פרסום שמשרד הבריאות קובע שיש בעישון סכנה לבריאות, אינו מועיל, ואינו מתיר את קבלת הפרסום, מפני שאם אזהרה זו הייתה מועילה, ברור שיצרני הסיגריות לא היו משקיעים בפרסום. 

ואין אפשרות להתיר מטעם שהכסף שערוץ שבע מרוויח הולך למטרות של מצווה, שזוהי מצווה הבאה בעבירה. וכמו שאי אפשר לגנוב כסף כדי לממן ישיבות, או למכור סמים כדי לממן קופת צדקה, כך אי אפשר לפרסם סיגריות שמקצרות ימיהם של הבריות כדי לחנך לתורה ולמצוות, ליישוב הארץ ולשמירת ביטחונם של המוני בית ישראל.

העיתונים החרדיים

על הטענה שעיתונים דתיים וחרדיים מפרסמים סיגריות אינני יודע כיצד לענות, ואין ביכולתי ללמד עליהם זכות, כי ברור שהם עושים בכך איסור. 

ולו היה ניתן למצוא היתר לפרסום הסיגריות, גם ערוץ שבע היה שמח לקבל עבור כך למעלה מרבע מיליון ש"ח ולהרחיב את פעילותו, אבל מה לעשות שאין לכך שום היתר.

וביותר קשה על אותם עיתונים הטוענים שיש להם וועדה של רבנים שמפקחת על כשרות העיתון – איך ייתכן שנעלם מהם איסור חמור שכזה?

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן