שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת ראה – מראייה חיצונית לראייה פנימית

חומש דברים – משנה תורה

כשאנו מתבוננים בספר דברים אנו רואים שישנה התקדמות בקליטתם של ישראל את התורה, שהיא מתקבלת אצלם באופן מחודש. ובלשון העמכא ניתן לומר שאחרי ארבעים שנה סוף סוף 'נופל האסימון'.

לא לחינם אמרו חז"ל שאדם עומד על דעת רבו רק לאחר ארבעים שנה, ולא לחינם הסתובב עם ישראל במדבר ארבעים שנה. וכך, בתום ההליך הארוך והמייגע, על כל עליותיו וירידותיו, עם ישראל מפנים את התורה ומתוך כך הוא גם בשל להיכנס לארץ. (כתבנו באריכות בנושא זה בפרשת דברים).

עם ישראל מתעלה בקשר לתורה עם התקדמות הפרשות

הקליטה המשתנה של הדברים מתבטאת בכך שבפרשת דברים עם ישראל לא שומעים את דבר ה' עצמו אלא רק את דבר ה' כפי שהוא מתבטא בדבריו של משה.

בפרשת ואתחנן ישראל מתעלים לשמוע לפי ה' ממש, ולכן שם גם נשנית פרשת עשרת הדברות, וכביכול מעמד הר סיני חוזר לנגד עיניהם.

בפרשת עקב, בעקבות אותה שמיעה מחודשת, עם ישראל זוכה לעשות את דברי התורה ולהתעלות.

ובפרשת ראה עם ישראל זוכים לראות. "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". הראיה המוחשית את התורה מתבטאת בכך שעם ישראל קולט שהתורה היא הברכה בכל מישורי החיים, הממשיים והנפשיים, הכלליים, המשפחתיים והפרטיים.

ראיית הדברים כמבוא לנבואה

היכולת לא רק לדעת את הדברים אלא גם לראות אותם, היא היכולת להגיע אל ארץ הנבואה, אל ארץ החזון, אל הארץ בא רואים דבר ה'.

(אנו שזכינו לחיות בארץ הזאת מרגישים איך במציאות הישראלית כל מי שמתבונן בעיניים פקוחות רואה לפניו את התגשמות חזון הנביאים, את ה' המוליך אותנו צעד אחר צעד, וההסתר-יה שבהיסטוריה הופך לגילוי שם ה' וקידוש שם ה', וכפי שאומר הפסוק "כי עין בעין תיראו"- מתי תזכו לכך? "בשוב ה' ציון"- כאשר חוזרים לארץ אז זוכים לראות את דבר ה').

ירידת הדורות בקשר לה'

דרגות אלו הובאו בדרוש חסידי נאה ועמוק בספר שפתי צדיקים על המשנה

"דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" – "ושמעתי בשם הרב הצדיק מקאזניץ ז"ל, על מה שאמרו רז"ל 'דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים' כי בבית ראשון ידעו על פי אורים ותומים [ואולי אפשר להוסיף ראו במראות הנבואה], ובבית שני על פי בת קול. וזהו 'דע מה למעלה ממך' – היינו בימים קדמונים, הי' 'עין רואה' באורים ותומים, וזהו בבית ראשון. 'ואוזן שומעת' בבת קול, וזה בבית שני. וכעת בגלות המר יכול הצדיק לראות הכל במה שכתוב בספר, וזהו 'וכל מעשיך – בספר נכתבים'".

וניתן ללמוד מדבריו המאירים שבדורות הראשונים היו רואים ואח"כ, בשל ירידת הדורות, איננו זוכים לבהירות והחיות שבנבואה. אלא שעדיין נשתמרה בידינו היכול לשמוע, ושגלינו מארצנו ונחרב בית המקדש גם הקול המנחה והמוביל נעלם מאיתנו וההכוונה האלוקית מגיעה אלינו דרך עמל התורה והיגיעה בה.

הטוב שבירידה הזו

כמובן שזוהי ירידה גדולה אבל ככל הירידות בעם ישראל זוהי ירידה שבתוכה חבויה ומסתתרת עלייה נפלאה, בידינו ללמוד את התורה כל כך לעומק ובכזאת חיות ובהירות עד שנזכה לראות את דבר ה' מתוך התורה. הראיה שהייתה תלויה ברצון האלוקי בלבד, הפכה להיות תלויה בעמלנו בתורה, הראיה החיצונית הפכה להיות בתוכנו ומתוכנו, ומי שקונה אותה היא הופכת להיות שלו ממש: "ובתורתו יהגה יומם ולילה". "זכרו תורת משה עבדי".

יהי רצון שנזכה לראות בטוב ה' ויתקיים בנו 'יראו עיננו וישמח ליבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת'!!!

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן