פרשת במדבר – למשפחתם לבית אבתם

השבת אנו זוכים לפתוח את חומש במדבר, כשפתיחתו היא במניין בני ישראל וחלוקתם לדגלים. שנה שעברה ביארנו שהכוונה בזה היא ליתן לכל שבט ושבט את חלקו ומקומו, את עבודתו ותפקידו המיוחד.

וכדרכה של תורה ניתנת אריכות מיוחדת למשרתים בקודש תוך ביאור מפורט ומדויק את תפקידם ומקומם, שהרי בקודש פנימה כל תנועה לא מכוונת עשויה לגרום אסון, ולכן גם פותחת התורה את מניינם ופירוט תפקידם של שבט לוי בחזרה על מיתת שני בני אהרון, כדי לרמוז ולומר 'האזינו היטב לתפקידכם, שהרי תפקיד זה הינו תפקיד מסוכן, ושכגודל חשיבותו כך מידת החומרה כשהוא נעשה לא כראוי'.

כך גם נאמר על התורה שכגודל גדולתה וחשיבותה היא יכולה להוות את סם החיים של העולם כולו, ומנגד, כשלא עוסקים בה כראוי, יכולה התורה להיות סם המוות.

חז"ל דרשו שאין כאן ספירה פשוטה ושעניינו של מניין זה הוא להעלות ולרומם, לחזק ולקדש, את בני ישראל. וכפי שאומרת התורה "שאו את ראש כל עדת בני ישראל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם"- שעניין נשיאת הראש הינו לרומם את בני ישראל.

כותב הרב חרל"פ על כך ש"הכוונה בזה לרוממם ולנשאם למפרע, עד תחילת יצירתם, ואם המניין לא היה אלא מבן עשרים שנה ומעלה- נשיאת הראש הייתה צריכה להיות לכל עדת בני ישראל. שכן אם לא היו מרוממים ומנשאים את כל ישראל, לא היה אפשר לרומם ולנשא גם את יוצאי הצבא".

כלומר, הרב חרל"פ לומד מפסוק זה שני עניינים מרכזיים:

1. למשפחתם

על מנת לרומם באמת אין די בחיזוק האיש הפרטי המופיע לפנינו אלא צריך לרוממו מתחילת יצירתו, כלומר, לחזק את שורשו המשפחתי, ולכן גם כתוב "למשפחתם לבית אבתם".

וניתן גם לבאר שעוצמתו האמיתית של האדם אינה נובעת רק מחוסנו האישי אלא גם משייכותו להוריו ולכל הדורות שלפניהם, וכשאדם לא מקושר למסורת משפחתית רבת שנים הוא דומה לאילן בלא שורשים.

כידוע, כאשר אנו רוצים להתפלל על אדם איננו מסתפקים בשמו אלא אנו מזכירים גם את שם אימו, וכאשר אנו רוצים להעלותו לתורה אנו מזדקקים לשם אביו. הסיבה לכך היא שבריאותו והתקדשותו של האדם תלויים ביכולת שלו להיות חלק מהמשכיות הדורות.

וכך גם הקב"ה מונה את בני ישראל "למשפחתם לבית אבתם", וגודל השפעת הקשר עם ההורים בפרט והקשר אל המסורת המשפחתית בכלל על בניין האישיות של האדם, על ביטחונו העצמי ועל העוצמות שהוא מקרין מתוכו, הם דברים ידועים וניכרים לכל. (להבדיל, גם הפסיכולוגיה מייחסת חשיבות והשפעה עצומה לקשר של האדם עם הוריו).

וממילא כך אפשר גם להסביר את אמירת התורה "כבד את אביך ואת אימך… למען יאריכון ימך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך"- התורה אומרת שאם תכבד את ההורים אזי ייטב לך ואזי יאריכון ימיך.

2. לבית אבתם

אמנם המניין נעשה רק לבני 20 שנה ומעלה, שהרי מנו את יוצאי הצבא, אולם נשיאת הראש הייתה לכל עדת בני ישראל, דהיינו, גם לקטנים בני יומם וגם לנשים והזקנים.

ומכאן יש ללמוד יסוד חשוב שכל תפקיד בישראל נעשה רק מכוח הכלל כולו, כפי שנוהגים להגיד 'לשם ייחוד' – שאנו עושים את המצווה 'בשם כל ישראל'.

ונראה שגם עניין זה מתקשר מאוד לעניין הראשון, שכל מעשה שהאדם עושה, ככל שהוא מגיע מבסיס רחב יותר, מעומק גדול יותר, מכוונה עליונה יותר, כך המעשה משפיע יותר ויכול לפעול את פעולתו. ובלשון אחרת, ככל שהשורשים עמוקים יותר כך האילן צומח גבוה יותר.

יהי רצון שנזכה, כל אחד ואחד מאיתנו, להמשיך את מסורת אבותיו, וכפי שאנו מתפללים בפתח כל תפילת עמידה, שנתקשר לאלוקי אברהם, לאלוקי יצחק ולאלוקי יעקב, ומתוך העומק והגודל הזה יעשו מעשינו פירות ונזכה לבניין ירושלים במהרה בימינו, אמן.