לא רק לא לרמות
פרשת כי תצא מלאה במצוות המקיפות את כל חיי האדם, ורבות מהן עוסקות ביחסים שבין אדם לחברו. לקראת סיומה מזהירה התורה על המידות והמשקלות (דברים כה, יג–טז):
לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ – לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל.
אזהרה דומה מופיעה בפרשת קדושים (ויקרא יט, לה–לו):
לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט: בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק, אַבְנֵי צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק, וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם; אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
אלא שיש הבדל משמעותי בין שתי הפרשות. בפרשת קדושים נאסר לרמות בפועל. בפרשתנו האיסור מתרחב: לא רק שאסור לרמות, אלא אסור אפילו להחזיק אמצעי רמייה – "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ", "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ".
ודווקא כאן מוסיפה התורה את הביטוי החריף: תועבת ה'!
חז"ל אף החמירו מאוד באיסור זה (בבא בתרא פח, ב):
אָמַר רַבִּי לֵוִי: קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יוֹתֵר מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת.
מדוע הרמייה חמורה כל כך? ומדוע התורה אוסרת אפילו להחזיק אמצעי שקר ורמייה?
היסוד לחיי החברה
הבסיס לכל מערכת יחסים הוא אמון. בלי אמון אי אפשר לבנות קשר אמיתי – לא במשפחה, לא בחברה ולא במסחר. השקר והרמייה הורסים את היסוד שעליו עומדים החיים המשותפים.
על סף הכניסה לארץ מדריכה אותנו התורה לבנות חברה המושתתת על יושר ואמת. דווקא בעולם המסחר, שבו תמיד קיימות הזדמנויות לרמות, נדרשת מן האדם ישרות פנימית ונאמנות.
כך כותב הרש"ר הירש:
הַנֶּאֱמָנוּת בַּמַּשָּׂא וּמַתָּן הִיא עִקָּרוֹן יְסוֹדִי שֶׁל הָאָדָם הַיְּהוּדִי הַחֶבְרָתִי…
הרמייה אינה רק עבירה נקודתית. היא פוגעת באדם עצמו. מי שמתרגל לשקר אינו אמיתי כלפי חבריו, כלפי משפחתו, כלפי עצמו וכלפי הקב"ה.
לכן אמרו חז"ל שכת שקרנים אינה מקבלת פני שכינה, שהרי חותמו של הקב"ה אמת.
שאלה של תודעה
כעת אפשר להבין את החידוש הגדול שבפרשתנו.
אדם שרימה בפועל חטא חטא חמור, אך עדיין ייתכן לומר שזו הייתה מעידה: יצרו גבר עליו, חמדת הממון העבירה אותו על דעתו, וברגע של חולשה הוא נכשל.
אבל אדם שמחזיק בביתו או בכיסו אמצעי רמייה, גם אם כרגע אינו משתמש בהם, אומר לעצמו דבר עמוק הרבה יותר:
לרמות – זו אופציה.
לשקר – זו אפשרות.
אם יהיה לי כדאי מספיק – אולי אעשה זאת.
וזו כבר אינה רק מעידה. זו תודעת חיים.
התורה דורשת מאיתנו שלא רק נימנע מן השקר בפועל, אלא נבנה בתוכנו עולם שבו השקר כלל אינו אפשרות.
כשמילה היא מילה
סיפר לי חבר שבנו, שחזר מהצבא, לקח את הרכב ליישוב סמוך מבלי להפעיל ביטוח. בדרך אירעה תאונה והרכב ניזוק מאוד.
סוכן הביטוח אמר לו: "חשוב שתכתוב בטופס שאתה נהגת".
זה היה ניסיון של עשרות אלפי שקלים – והוא עמד בו.
למה?
כי מבחינתו לשקר ולגנוב – זו פשוט לא אופציה.
יש מצבים בחיים שבהם אי אפשר להתחיל לחשב מה כדאי ומה משתלם. אם האפשרות לרמות מונחת על השולחן, ברגע של לחץ או הפסד גדול יהיה קשה מאוד לעמוד בניסיון.
לכן התורה אומרת: אל תחזיק את האבן המזויפת אפילו בכיס. תוציא את האפשרות הזאת מהבית – ובעומק, תוציא אותה מן התודעה.
להיות אנשי אמנה
אנו נמצאים בימים של תשובה, ואחד היסודות הגדולים של התשובה הוא להיות אנשי אמנה – אנשי אמת.
אנשי אמת אינם מרמים, ובראש ובראשונה אינם מרמים את עצמם.
הם נאמנים לאמת הפנימית שלהם, יודעים להקשיב לקולות העמוקים שבתוכם ולא לחיות חיים של זיוף והעמדת פנים. הם מבקשים לחיות מתוך אותנטיות – שפיהם וליבם יהיו שווים, שהחיים שהם חיים יתאימו לערכים שבהם הם מאמינים.
ומתוך הנאמנות לעצמם באה גם הנאמנות לאחרים.
אנשי אמת הם אנשים שמילה שלהם היא מילה. כשאומרים – מתכוונים. כשמתחייבים – מקיימים. אפשר לסמוך עליהם.
לא לרמות גם את עצמנו
נדמה שזהו גם אחד המפתחות הגדולים להתקדמות בחיים.
אדם שאינו עומד במילה שלו לעצמו מתקשה לבנות שינוי אמיתי. הוא מחליט – ומוותר. מתחייב – ומחפש מעקפים. רוצה – אבל אינו נאמן לרצון שלו.
לעומת זאת, אדם שבונה בתוכו את מידת האמת אומר לעצמו:
אם התחייבתי – אני עושה.
אם החלטתי – אני עומד בהחלטה.
בלי תירוצים, בלי עקיפות ובלי הנחות לעצמי.
נאמנות לעצמנו ונאמנות לאחרים הן שתי פנים של אותה מידה: להיות אנשי אמת.
ואולי זהו עומק נוסף בדברי התורה. לא רק שרמאות אינה אופציה כלפי הזולת – גם רמאות עצמית אינה אופציה.
התשובה מתחילה במקום שבו האדם מוכן לפגוש את האמת שלו, להיות נאמן לה ולחיות על פיה.
יהי רצון שנזכה לבנות בתוכנו, כאנשים וכחברה, תודעה עמוקה של אמת ויושר, ומתוך כך נזכה לדברי חז"ל:
"אבן שלמה וצדק יהיה לך – אם עשית כן יהיה לך הרבה".
