חיפוש
לוגו ישיבת הר ברכה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

בעל כבלן לאשתו

שלום באזור שלנו אין כרגע אשה שנעים לאשתי שתהיה לה בלנית במקווה, האם מותר באופן זה לבעל להיות בלן לאשתו? תודה רבה

תחליטו יחד לפי מה שכתוב בפניני הלכה:

ח – הבלנית

כיוון שהאשה אינה רואה את עצמה בטבילתה, יש לחשוש שאולי שערה אחת משערות ראשה נשארה לצוף על פני המים וטבילתה פסולה. לפיכך, צריך שאשה אחראית תעמוד ותראה שכל גופה ושערותיה של הטובלת נכנסו לתוך המים (שו"ע קצח, מ). כיוון שכך, היו שנהגו לבקש מאותה אשה שגם תסייע להן לבדוק שאין דבר חוצץ על גופן במקומות שאינן יכולות לראות. מתוך כך נוסד המנהג, שבכל מקווה ישנה בלנית שמדריכה טובלות חדשות ומסייעת לוותיקות לטבול כהלכה בלא חציצה.

בפועל יש מקוואות שבהם מקובל שלפני הטבילה הבלנית חוזרת עם הטובלת על פרטי ההכנות הנדרשות כדי לוודא שלא שכחה דבר, ויש מקוואות שבהם הבלנית אף מסייעת בבדיקת הגוף והציפורניים מכל שמץ חציצה. ויש מקוואות שבהם הבלנית רק רואה שכל השערות נכנסו למים. והנכון, שבעת כניסתה של הטובלת למקווה, בעודה לבושה, הבלנית תשאל באיזה סיוע היא מעוניינת, ולא תכפה עליה סיוע שאינה מעוניינת בו, מפני שיש נשים שנפגעות מאוד מהתערבות שאינה לרצונן. בנוסף, על הבלניות להימנע מלכפות על הטובלות חומרות ומנהגי חסידות, כדוגמת הסרת איפור טוב או צבע שאין בו ממש (להלן הלכה יב), או גזיזת ציפורניים שעשויות היטב או הסרת עור קשה שברגליים וכדומה (להלן הלכה יג).

אשה שנמצאת במקום שאין בו אשה שיכולה ללוות את טבילתה, אם שערה קצר, תטבול לבדה. ואם שערה ארוך, תבקש מבעלה שיראה שבטבילתה כל שערותיה נכנסו למים (מהר"ם מרוטנבורג, נו"ב תנינא יו"ד קכב). אפשרות נוספת, שתעטוף את שערה בבד או תכרוך אותו בסרט, ותקפיד שיהיו רפויים, וכך תבטיח שכל שערותיה יהיו בתוך המים (שו"ע קצח, מ).[1]

[1]. יסוד מנהג הבלנית: כתבו כמה ראשונים שצריך שאשה אחרת תעמוד ותראה שכל שערות הטובלת יהיו בתוך המים (רא"ש). ואם אין אשה, תבקש זאת מבעלה (מהר"ם מרוטנבורג, אורחות חיים). ויש שהוסיפו שאם כרכה בד על שערה עלתה לה טבילה (רשב"א, מאירי, שו"ע קצח, מ). ויש שכתבו זאת כשתי אפשרויות שוות, שתיעזר בחברתה או תכרוך בד (ראב"ד). בכל אופן, יש למנהג הבלנית חשיבות מרובה, שכן הניסיון מראה, שבלא נוכחות של בלנית טובה בטבילה, יש טובלות שטועות בהלכה ואין מי שיעמיד אותן על טעותן. אמנם אשה שמתביישת שבלנית תראה אותה או שמסיבה אחרת אינה רוצה להיעזר בבלנית, אינה חייבת לקיים את המנהג, ותוכל לטבול לבדה תוך הקפדה שכל שערהּ יהיה בתוך המים. ראשית, מפני שיש ראשונים שלא כתבו שצריך שאשה אחרת תפקח על טבילתה (רי"ף, רמב"ם ועוד). שנית, גם הסוברים שיש להיעזר באשה, מסכימים שאם הטובלת דאגה לכך בעצמה, עלתה לה טבילתה. אמנם במקום שבו הציבור מקפיד על מנהג הבלנית ורוצה לחזקו כנורמה, ניתן לקבוע שבמקווה שלהם טובלים רק עם בלנית כמקובל, ובלבד שיש פתרון סביר למי שאינה מעוניינת לטבול עם בלנית.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-11 16:47:22

שבת

שלום אני אשכנזי הולך על פי הרב אליעזר מלמד ויש לי 2 שאלות: 1. אם נפל לי משהו על החולצה בשבת מותר לי לנער את זה מהחולצה? 2. אני גר בירושלים ונניח שרשום ששבת נכנסת ב 5 ועשרה, האם אני יכול לעשות מלאכה עד 20 דק אחרי זה?(יש גם מקומות שרשום זמן כניסת שבת בירושלים ב5 וחצי) תודה רבה.

  1. אם הדבר דורש רק ניעור מהחולצה, כגון שנפלה שערה או קשקשים על החולצה – מותר, שכן למרות שהם מוקצה מחמת גופו, כל עוד הם על החולצה הם טפלים אליה. אם מדובר על דבר שייצור כתם ולא מספיק לו רק ניעור, כאן כבר שייכים דיני כיבוס המבוארים בפניני הלכה.
  2. אתה צריך פשוט לפתוח באתר הזה ולראות מתי השקיעה. עד כמה דקות לפני השקיעה שאז חובה על כל אחד לקבל תוספת שבת, מותר לעשות מלאכה.  https://skyview2020.co.il/%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-10 09:46:29

מלאכה בשבת על עדי תינוק

שלום (שאלת המשך לתשובה שקיבלתי) בספר פניני הלכה מבואר שקטן כבן שנה שלא מבין את ההשלכות של מעשיו מותר להעמידו ליד מתג שידליק את האור. רציתי לשאול האם צריך תינוק שלא מבין שעל ידי הלחיצה במתג נדלק האור או שדי שאינו מבין מה המשמעות של אסור ומותר בשבת? תודה רבה

אין סיכוי שילד בן שנה מבין את המשמעות של אסור ומותר בשבת. ואף שהוא מבין שלחיצה על המתג מדליקה או מכבה את האור, שהרי אחרי פעם אחת שהוא עשה את זה או ראה מישהו שעשה את זה, הוא מבין מה המתג עושה, מכל מקום מכיוון שאינו מבין את משמעות הדבר עבור הגדול, האם הוא מועיל או מזיק במעשיו, הוא נחשב כ'מתעסק' וממילא מותר במקום הצורך לעשות זאת. אביא לך את הפסקה המלאה מתוך פניני הלכה:

כבה האור בשבת במקום שצריכים לו. אם יש שם תינוק קטן כבן שנה שעדיין לא מבין שההורים רוצים שידליק את האור, וכאשר מעמידים אותו ליד מתג החשמל הוא משחק בו בלי להבין שהוא מועיל או מזיק, בשעת הצורך מותר להניחו ליד המתג, ומיד לאחר שידליק את האור יקחוהו משם. שהואיל ואינו מבין את משמעות ההדלקה והכיבוי, אין למעשה שלו חשיבות של איסור, אלא הרי הוא כ'מתעסק'

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 18:16:45

ללכת לרופאה/ תינוק בשבת

שלום 1. האם מותר לגבר ללכת לרופאה לצורך טיפול ברגל (פדיקור), אין באזור שלנו גבר שעושה טיפולים כאלה? 2. בעניין אחר האם מותר להעמיד ילד קטן בן שנתיים שלוש ליד המתג בשבת והוא מעצמו ידליק או יכבה את האור?

  1. מותר, מפני שהיא עסוקה במלאכתה, ומגעה מקצועי לצורך רפואה. יש להקפיד שהחדר לא יהיה נעול כדי להימנע מאיסור ייחוד. דין זה מבואר בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ז (אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה), וכן יובא בספר הקיצור לפניני הלכה על ענייני זוגיות ומשפחה שיצא בעז"ה לאור בקרוב.
  2. גם דין זה מבואר בפניני הלכה שבת, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שכבר יצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/): "בשעת הצורך ניתן לגרום לקטן כבן שנה שאינו מבין את השלכת מעשיו, לעשות אפילו איסור תורה עבור הגדול, כגון להעמידו ליד מתג החשמל כדי שישחק בו, וברגע שידליקו או יכבהו, ייקחו אותו משם."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 14:14:17

כשרות

יש לי כלמיני קערות מקרמיקה שבהן אנחנו מכינים טחינה, לפעמים קרה שחתכנו לימון ושום עם סכין בשרית וערבבנו בתוך הטחינה עם כף נקייה. האם זה הופך את הטחינה לבשרית? ויותר חשוב את הכלי לבשרי? כל הכלים היו נקיים כמובן.

אמנם לכתחילה אין לערבב, אלא מאכל שמתכננים לאכול עם בשר, יכינו בכלי בשר, ומאכל שמתכננים לאוכלו עם שני המינים, יכינו בכלי פרווה. אבל בדיעבד או כאשר על מדובר על כלי שהוא ספק בשרי, כגון סכין חיתוך, שבבתים רבים לא חתכו איתה מעולם מאכל בשרי רותח, כך שלא בלעה מעולם בשר, וגם אם פעם חתכו איתה בשר רותח, היא אינה בת יומה – אפשר להקל ולאכול את הטחינה עם בשר ועם חלב, ובוודאי שהקערות לא נעשו בשריות.

דינים אלו מבוארים באר היטב בפניני הלכה כשרות (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה), וכעת גם בספר הקיצור לפניני שיצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 11:58:26

יש לך שאלה?

שבת זכור פרשת צו – מרבין בשמחה על מה?

משנכנס אדר, כידוע, מרבים בשמחה, אלא שהשבוע היינו צריכים להתאמץ מאוד להרבות בשמחה.

לצערנו, כשמסתכלים בהיסטוריה הקרובה והרחוקה אנו רואים שצרות רבות ופיגועים קשים פקדו את עם ישראל דווקא בחודש אדר, סמוך לימי הפורים. וצריך להבין, עד כמה שידנו מגעת, איך הדברים מתיישבים זה עם זה, ומדוע דווקא בחודש זה, בהשגחה אלוקית, אנו נתקלים בצרות ומכאובים.

ונבאר את הדברים על פי מאמרו הנפלא של הרב שרקי "עצבות וחודש אדר", שמופיע בספר "קבעוני לדורות".

הרב שרקי מעלה שאלות יסודיות על חג הפורים:

מדוע בכלל להשתכר? ובפרט עולה השאלה כשרואים שהמקום היחיד שבו מצאנו חובה או המלצה להשתכר הוא כאשר מתרגשת על האדם צרה גדולה, או שהוא נשפט למוות, או כשהוא אבל על מתו. ואומר הפסוק "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש", ודורשים על כך חז"ל בגמרא: (סנהדרין מג, א): "הא דאמר ר' חייא בר רב אשי אמר רב חסדא: "היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". וכן אמרו (סנהדרין ע, א): "אמר רבי חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". אם כן, כשאנו בישועה ושמחה גדולה, מדוע עלינו להשתכר?

המשנה (תענית כט.) אומרת "משנכנס אדר מרבים בשמחה". המשמעות הפשוטה של אמרה זו היא שאף על פי שיש סיבה גדולה להיות בעצבות אנו מצויים להרבות בשמחה, שהרי המשנה לא אומרת "משנכנס אדר- שמחים", אלא "מרבים בשמחה"- כלומר, לשמוח למרות הכל. ושוב לכאורה יש לשאול מדוע שתהיה סיבה לעצבות, הרי נעשתה ישועה גדולה?

ביאור העניין והשאלות מביאנו לידי הבנה עמוקה של מהות היום, שהרי אם נרצה לספר בקצרה את מה שקרה במגילת אסתר, נראה שהתמצית היא שעם ישראל היה במצב גרוע (בגלות נשלטים על ידי מלך גוי, עריץ ותאוותן, וללא בית מקדש, ללא סנהדרין וכו'"), ואז, בהמשך המגילה נכנס למצב גרוע עוד יותר, שנגזרה עליו כליה, ובעקבות השגחת ה' עלינו ובזכות פעולתם ומעשיהם הברוכים של אסתר ומרדכי , חזרנו למצב הגרוע.

אם כן על מה עלינו לשמוח? על הרע במיעוטו?

ואם נתבונן יותר נראה שהדרך בה נעשה הדבר הוא על ידי מסירת בת ישראל הקדושה והטהורה, מלאת החן ויופי, בעלת רוח הקודש ומסירות לאותו רשע מרושע ומלא התאוות, אחשוורוש, עליו מעידה המגילה "הוא אחשוורוש"- שעמד שרשעו מתחילה ועד סוף.

מה שאומרת אסתר הוא מה שקרה "כאשר אבדתי אבדתי", וממילא ברור שכיוון ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" (=עדיין עבדי אחשוורוש אנחנו – גם אחרי הנס נשארו בגלות בבל), וכדי להינצל אנו צריכים למסור את בנותינו לרשעי האומות, לכאורה אין לנו סיבה גדולה לשמחה. ואם נעמיק קצת יותר נראה כי חז"ל מלמדים אותנו שלפני שאסתר נכנסת למלך היא לובשת מלכות, "ותלבש אסתר מלכות". ומהי אותה המלכות שלבשה אסתר?

מבואר בדברי חז"ל (בראשית רבה נו,א) "לבשה מלכות בית אביה". ובית אביה הוא כידוע בית שאול. כלומר, אסתר לוקחת את המלוכה ומעבירה מישראל לפרס. וכפי שמבאר המהר"ל את פתיחתו של רבי אבא בר עפרון למגלית אסתר, כדברי הגמרא "רבי אבא בר עפרון פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (=רבי אבא בר עפרון היה מתחיל ללמד את מגילת אסתר מהפסוק הזה): 'ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאום ה'". וזה לשון המהר"ל: "מלך' זה ושתי, ו'שרים' זה המן ועשרת בניו. פירש כי גם דבר זה היה סיבה למעשה המגילה כי כאשר גלו ישראל והיו ישראל תחת מלכות מדי- גם ה' יתברך היה עמהם עד שנאמר כי כסא מלכותו היה בעילם כמו שקודם מלכות ישראל היה כסא מלכותו בירושלים- עכשיו נאמר כי כסא מלכותו בעילם אשר שם ישראל".

ובעצם יוצא שתמצית סיפור המגילה היא העברת המלכות לגלות. ואם כן באמת השאלה הגדולה היא על מה אנו שמחים?

אלא שהביאור העמוק של פורים הוא שאנו מגלים שלמרות הכל ואף על פי כן "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו" והקב"ה לא עוזב את ישראל באף מצב שהוא. וכך ממשיך המהר"ל הנ"ל "והכל הוא שלא יניח את ישראל, שאם כך היו כלים בגלותם תחת האומות. רק כי ה' יתברך עמהם והשגחתו עליהם. לכך פסוק זה הוא הבטחה לישראל: 'כי שמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים' בשביל כי ה' יתברך- השגחתו על ישראל שלא יניח אותם עד אשר מאביד מלך ושרים מהם אשר הם מצירים אותם".

כלומר, על ידי חג הפורים מתגלה מימד עמוק בהיסטוריה היהודית, מימד שלא תלוי לא בגלות ולא בגאולה, לא במקום ולא בהנהגה, וזהו המימד של נצח ישראל. המושג של נצח ישראל מגלה לנו שהקב"ה נמצא בכל, ולכן גם במגילת אסתר לא מוזכר שם ה', כי באמת הכל הוא גילוי אלוקי, הן המן והן אחשוורוש, הן מרדכי והן אסתר. כולם, כפי שמתגלה בסופו של דבר פועלים לכבוד ה' ולגילוי מלכותו, לשמירה על עם ישראל והובלתם לעשיית יעודם, ובשביל לומר דבר חריף כזה, שהקב"ה באמת נמצא בכל וגם הארור הוא ברוך, אנו מצווים לשתות הרבה מאוד.

בשגרת החיים אנו מחויבים לומר "בורא אור ויוצר חושך", ואנו מחויבים להבדיל ולהבחין בין טוב לרע, ואילו בפורים אנו מתעלים למימד העליון ביותר בו "כל מה שברא- לכבודו ברא", ואנו מגיעים למדרגת "עד דלא ידע" שהיא המדרגה הגבוהה ביותר, המדרגה אליה הגיע משה רבנו אחר קבלת התורה, כשלא ידע שקרן עור פניו.

ולכן גם מובנים דברי מרן הרב זצ"ל שביום זה מתגלית הקדושה של הגוף, "והנה ההארה הנמשכת ביום הקדוש הזה היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי". כלומר, בפורים מתגלה שיש קדושה לא רק בנשמה ובנפש, בשכל ובדעת, אלא גם בגוף.

וממילא מתורצות כל השאלות, מדוע חייבים להשתכר כדי לשמוח למרות שבפאן החיצוני יש המון סיבות לצער? מדוע צריך לומר ש'מרבים בשמחה'? ואולי שאלת השאלות היא המאורעות הקשים שאנו חווים לפני פורים, שמכריחים אותנו להעמיק ולהסתכל הרבה מעבר להסתכלות הרגילה כדי לשמוח, להצליח להגיע להבנה הנוראה ש"חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה, כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי ה' היא שמחתם וטובתם, כיוון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו ה' נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את ה', שהיא שמחה לו" (שו"ע, או"ח, רכ"ב, ג).

ומבאר מרן הרב זצ"ל בעין איה (ברכות ח"א, קא) שכדי לברך על הרעה צריך להתעלות למבט בו יבין האדם ש"יש תכלית לכל רעה שתבוא ממנה טובה עצמית ויתרות הטובה תהיה ניכרת לשעתה כשתבא, איך היא נעלה דווקא מפני שבאה על ידי רעה שקדמתה. על כן, ראוי להזכיר שמו יתברך בברכה על הרעה כמו כל הטובה". כלומר, יתגלה שהרעה הגבירה והגדילה את הופעת הטוב, וכדברי מדרש (תהילים) על הפסוק "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי'- אילולי ישבתי בחושך לא היה אור לי"

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב כיצד כל הרעה הובילה לטובה ונזכה להתעלות בפורים לאותה המדרגה שבה מתגלה הקב"ה בכל, שהרי "הכל נהיה בדברו".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן