לאחר שיוסף מתגלה לאחיו ומשלח אותם להביא את יעקב אביהם, הוא אומר להם: "וישלח את אחיו וילכו ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך". והפשט הוא שלא יריבו ויתווכחו בדרך על כל מעשה מכירת יוסף. וכן כתב במדרש "אל תעשו מריבה אח עם אחיו. זה אומר אתה אמרת לכו ונהרגהו, וזה אומר אתה אמרת לכו השליכוהו אל הבור הזה, וזה אומר לכו ונמכרנו לישמעאלים, אלא כולכם בלב אחד עלו אל אביכם, עליה היא לכם ולו". וכן כתבו עוד מדרשים, ורבים מן המפרשים וביניהם רש"י.
אולם חז"ל דורשים בבקשה זו של יוסף דברים אחרים, ויש לבאר כיצד הם מתיישבים עם פשוטו של מקרא. בבראשית רבה כתוב "אמר להם אל תפסיעו פסיעה גסה…".
ומבאר הרב קוק הדרכה זו ב'עין איה': "האדם הבלתי שלם בשכלו ומדותיו ולא קנה דעת את ה' על מידה נכונה בנפשו, יהיה בנשפו רב המרחק בין התכלית להאמצעים, עד שאם ישא נפשו לאיזה תכלית תהיה כל מערכת האמצעיים עליו למשא כבד, ותקצר נפשו מסבלם, וימהר בהם בחיפזון נפרץ ונפשו לא תדע שליו. כי אם הומה הוא אל קיבוץ ההון, הנה ישים תכליתו בקיבוץ איזה סכום שמתאוה, יאבה לחתור בכל עז להגיע את תכליתו, והעסק באמצעים יהיה לו לדבר שבא לו שלא ברצונו. ממצב נפשי כזה בא גם בתנועות הגוף פסיעה גסה, שנפשו המורגלת לבלתי מצא חפץ בעסק האמצעים, מורגלת היא גם כן לצייר כל מטרה בסגנון כזה בערכם של האמצעים, על כן ייגע את עצמו להפסיעה פסיעה גסה כדי להסיר מעליו עסק האמצעים". כלומר, פסיעה גסה עניינה חוסר ההבנה שאין מטרה שאם יגיעה אליה האדם סיים את תפקידו ומשימתו. אלא כל חיינו, הן בעולם הזה והן בעולם הבא, הינם התקדמות ועליה מתמדת, כפי שממשיך הרב וכותב "האיש השלם שיודע אמיתת מציאותו באשר הוא אדם מצטרך אל המון פעולות, יכיר בכולם תכלית נשגבה, והוא העסק בההבאה את עצמו אל שלמות נפשי וכל מן שלמות. כי העסק והעבודה שהוא פועל על מהלך השלמות ראוי שיהיה חביב ורצוי אל האדם מצד עצמו, על כן הוא מוצא תמיד מנוחה בכל פעולותיו, ועל זה נאמר 'בכל דרכיך דעהו'… כי אמיתת התכלית הראויה שימצא ממנה עונג ומנוחה היא העבודה וההשתלמות".
יוצא כי המטרה היא בשביל האמצעים ולא האמצעים בשביל המטרה. המטרה היא בשביל לדעת מהי הדרך שעלינו לצעוד בה, ולא בשביל המטרה עצמה, שהרי ודאי שאיננה מטרה סופית אלא עוד אחת מאבני הדרך הרבות שעלינו להתקדם בהם כדי להתקרב לקב"ה, להתקרב לאין סוף.
מכאן יוצא שהדרך הנכונה בחיים היא להבין שכל צעד של התקדמות הוא התכלית כי אדם שנושא את עיניו למטרה כלשהי, ואינו יודע להנות מן הדרך מפספס את כל חייו, שהרי כל החיים אנחנו בדרך, וכל פעם שאנו מתקרבים אל מטרה אנו רואים אופק נוסף וחותרים אליו. וזה מה שאומר יוסף לאחיו, "אל תרגזו בדרך"- אל תחשבו שאפשר היה להגיע למטרה ללא כל האמצעים, אלא זהו דרכו של עולם, שכדי להגיע למטרה צריכים אמצעים רבים, שלבים רבים.
יהי רצון שנזכה להתקדם צעד אחר צעד, לשמוח בכל התקדמות ולדעת שרצון ה' מאיתנו הוא בדיוק הצעדים הללו. והדברים אמורים גם במישור הפרטי וגם במישור הלאומי, ודי לחכימא.
