שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

ברכות

מילקשייק עם תמרים ברכה ראשונה שהכל ברכה אחרונה מברכים גם על העץ?(היו יותר מכזית תמרים) אשמח להסבר ולמקורות

אם ברכה ראשונה היתה שהכל, זה אומר שלפי כללי עיקר וטפל החלטת ששאר המרכיבים עיקר והתמרים טפל, אז גם ברכה אחרונה מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-04-14 07:05:32

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת בהעלותך – להניף את הלוויים – לתת את המעמד למורים

בין פרשת הלווים לסיום שנת הלימודים

השבוע נקרא בפרשה על הַקְדָּשַׁת הַלְוִיִּם.
אנו נמצאים בסיומה של שנת הלימודים, וזהו זמן מעולה לחשוב על תפקיד המורים – כי להבנתי, הלווים היו שכבת המורים של עם ישראל.

אחוז הלווים ואחוז העוסקים בחינוך

מעניין לגלות שאחוז הלווים מכלל עם ישראל היה כ-4%, וכך גם כיום – אחוז העוסקים בחינוך יסודי ועל-יסודי מכלל המועסקים במשק עומד על שיעור דומה.
נראה שזהו האחוז הנדרש לעיסוק בחינוך – לא רבים, אך חיוניים.

תפקיד הלווים – חיבור העם לקודש

בתחילת ספר במדבר מוזכרים הלווים רבות. תפקידם מתגלה כקריטי במיוחד בשלבים של בניית העם – כשהעם נודד ויש צורך לחבר את כל ישראל למהות המשותפת, לקודש, למשכן שבלב המחנה.

משמעות השם "לוי" – ללוות ולהתלוות

שמו של לוי נגזר מהמילה "לוויה", ותפקיד הליווי הוא כפול:
מצד אחד, ללוות את עם ישראל אל הקדושה; ומצד שני – הלוי מתלווה לכהן.
לכאורה יש בכך חסרון, כיוון שתפקידו הוא להיות חוליה מקשרת. אך למעשה, זו מעלה גדולה – הוא מחובר לכולם.

כפי שכותב הרב שרקי:

"זה עניינו של שבט לוי, להיות מעין דבק שבאמצעותו כל שבטי ישראל מאוחדים. בעם ישראל ישנם שלוש עשרה שבטים – שנים עשר שבטים ועוד שבט לוי. המספר שלוש עשרה הוא גם הגימטרייה של המילה 'אחד', ושל המילה 'אהבה', הגורמת לחיבור ולאחדות."

לווים כמשוררים ושוערים – שני יסודות החינוך

הלוי ליווה את עם ישראל בבואו לבית המקדש:

  • כמשורר – מכניס לאווירה, מרומם
  • כשוער – מגדיר גבולות וכניסה.

אלו הם שני יסודות החינוך:

  • לרומם – ליצור השראה, חזון ואופק
  • להציב גבולות – לבנות שלבים, להגן על התלמידים מפני רוחות זרות ולסייע להם להתקדם שלב אחרי שלב.

תפקיד נוסף: נשיאת הקודש בתנועה

במדבר היה ללווים גם תפקיד טכני ורוחני עמוק – פירוק, נשיאה והרכבה של המשכן. הם מצליחים להעביר את הקודש ממקום למקום, מדור לדור, בתנאים משתנים ומורכבים – וזהו תפקידו של מחנך.

כפי שכתוב:

"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ג, י)
"…וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה" (נחמיה ח', ז(

לווים ללא נחלה – חיבור לקדושה ולעם

את העובדה שהלווים לא מקבלים נחלה אפשר להבין משני כיוונים:

  • מהצד האחד – הלוי צריך להיות מחובר לקדושה ולכהנים, לא להיות חלק ממירוץ החיים הכלכלי:

"לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה; ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם"

  • מהצד השני – עליו להיות מחובר לכל ישראל, לא להתקבע בנחלה אחת:

"לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל, אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ"

טקס הקדשת הלווים – חיבוק מהעם

בפרשתנו בולט הקשר בין הלווים לעם ישראל:

"קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם"
"וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ואז  –

"וְסָמְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם" – העם ממנה את הלווים כשליחיו.

גם כשאהרון מניף את הלווים לפני ה', התורה מדגישה: "מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
"כִּי נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ"

רש"י מציין: חמש פעמים מוזכרים כאן "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כנגד חמשה חומשי תורה – להראות את חיבתם, וללמד את הלווים שעליהם להכיר בגדולת ישראל ולהעריכם מאד.

"וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

המורים – הלווים של ימינו

כך גם המורים של ימינו – מלמדים ומחנכים בכל גיל, מגני ילדים ועד זקנה ושיבה. הם יודעים לראות את הייחוד של כל תלמיד ותלמיד, ומלאים באהבה ובחיבה.

התכונה החשובה שלהם – כמו של הלווים – היא היכולת להתחבר גם לקודש וגם לציבור.
פרנסתם של הלווים מגיעה מהעם, וכל אדם יכול לבחור למי לתת. כך נוצר קשר עמוק ומשמעותי.

הקשר בין הורים למורים, בין רב לתלמיד – הוא קשר עמוק ומשנה חיים.
הנתינה ההדדית, לפעמים בהוקרה מילולית ולעיתים ממשית – יוצרת משמעות אדירה.

מכתב הוקרה – ועדת חינוך הר ברכה

בסוף השנה, כתבה ועדת החינוך של הר ברכה מכתב מרגש (קטעים נבחרים):

"שנה זו, כמו זו שלפניה, הייתה מאתגרת ולוותה כל העת במלחמת הקוממיות…
במהלך השנה עמלו הצוותים החינוכיים במעון, בגנים, בבתי הספר ובמוסדות העל יסודיים לטובת התקדמותם הלימודית והערכית של ילדינו היקרים.
הם אלה שפתחו להם עולמות של ידע, שפגשו אותם מדי יום בחיוך ובמילה טובה, שחיברו אותם לתקופה הגדולה והמורכבת בה אנו חיים…"

"הקדישו כמה דקות לכתיבה של מכתב או פתק אישי. ספרו למורה איך השפיע על ילדכם. מילים פשוטות יכולות להשפיע רבות.
אפשר לצרף מתנה קטנה או שוקולד משמח.
אם הילד מסכים – תנו לו להצטרף לכתיבה.
הכרת התודה איננה רק מחווה יפה – היא מחזקת את הקשר עם מוסדות החינוך ומעניקה למורים כוח להמשיך במלאכתם הקדושה."

להניף את הלווים של דורנו

יהי רצון שנזכה לתת את המעמד המכובד הראוי לאנשי החינוך שבתוכנו – ללווים של דורנו.
להניף אותם, לסמוך את ידינו עליהם, ולזכור – הם באים מכוחנו.

 

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן