בסוף הפרשה מופיעה מצוות הצדקה:
כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו… נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך…
ננסה להתבונן מעט בפסוקים הנפלאים, בפשטם –
כי יהיה בך אביון, האביון הוא בך, הוא חלק ממך, והתורה מדגישה – מאחד אחיך – האביון הוא חלק ממך, הוא אחד האחים שלך.
האביון נמצא באחד שעריך, הוא נמצא בפתח, ההבחנה בעני והנתינה לו היא שער, שער לחמלה, שער למידות טובות, שער לקרבת ה', שער לזכות לברכה אלוקית כפי שכותבים הפסוקים בהמשך.
שרואים מישהו שזקוק, צריך לדעת ולהרגיש שזכינו לפתח, זכינו לשער – להתקדם ולהתגדל.
בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך – התורה מלמדת אותנו, הארץ, הנכסים והנדל"ן, הם נתינה אלוקית, הם מתנה שניתנה לך כפיקדון, כדי שתוכל לעשות צדקה וחסד, כדי להיות שליח לעזור ולסייע.
ולכן מתוך הראיה הזאת קוראת לנו התורה: לא תאמץ את לבבך – תהיה עם לב פתוח, לב רגיש, אך החמלה והאחריות לא תישאר בלב, או תקבל ביטוי סימלי בלבד אלא – ולא תקפוץ את ידך – זה יבוא לידי ביטוי בפתיחת היד, בנתינה גדולה ורחבה.
כפי שאומרת התורה – יש כאן את אחיך האביון – אחיך שכל כך מתאווה, שכל כך רוצה, הן ברמה החומרית אבל לא פחות מכך, הוא מתאווה ליחס, לקשר ולאיכפתיות עמוקה.
לכן מצווה התורה – פתוח תפתח לו את ידך, והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו – תפתח את ידך, מתוך פתיחת ליבך, ותיתן בדרך שהכי טובה לעני, או במתנה או בהלוואה, כדי לכבד את העני, כדי שירגיש שהוא מקבל כדין כי הוא נותן לך משכון תמורת ההלוואה.
ואל תחשוב שאתה מפסיד מן הנתינה, להיפך – הנתינה תביא לברכה גדולה ומופלאה:
נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך – הברכה היא כפולה, תזכה לברכה כללית בכל מעשיך, בכל ענייניך, וגם ברכה גדולה ועצומה בעשיית שלך בעולם, בפעולתך.
לאור פסוקים אלו, נעמיק עוד במצוות הצדקה, לעיתים האדם הנותן רואה את עצמו כשלם והוא ברוב רחמיו וחסדיו נותן לעני החסר את מחסורו, אך חז"ל אומרים:
תני ר' יהושע, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית.
העשיר איננו עומד לעצמו. כל תפקידו הוא להיות הצינור להעביר את הכסף אל העני. ממילא, שלמותו לא תושג ללא העני. סדר העולם הוא שיש עשירים ויש עניים, יש משפיעים ויש מושפעים, ושני סוגי האנשים יחד מהווים שלמות אחת. ללא העניים גם לעשיר אין זכות קיום, ואין לו דרך למלא את תפקידו בעולם.
יותר מכך, אין אדם שלא נזקק, כל אחד זקוק למשהו, לעצה, לתמיכה, בין עני בין עשיר סדר העולם, שכולם יזדקקו זה לזה, לתת זו זכות, שהיא יוצרת ברכה.
על האדם שזכה לממון לדעת ולהפנים, כי העני הוא הסיבה לכך שהעשיר מקבל כסף, ואם לא יהיה לצינור פתח יציאה, לא יעבור הכסף דרך פתח הכניסה. העני והעשיר הם שלמות אחת, שיחד ממלאים את תפקידם בעולם.
ומי שלא זכה לממון צריך לדעת שיש לו הרבה מאד מה לתת, בחוכמתו, במאור פניו, בעשייה ברוכה, וגם בקבלתו הוא מביא ברכה אדירה לעולם.
יהי רצון שנזכה להביא ברכה בעולם מתוך חיבור ואחדות!
