Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

בין חמה לצל

שלום הרב, לפי מו"ר הרב מלמד, האם יש לחשוש בימינו לדין של לא לעמוד בין חמה לצל בשלושת השבועות ?

אם היתה בזה בעיה זה היה כתוב בפנה"ל כשרות בפרק לו העוסק בסכנות. עיי"ש שאין צורך לחשוש לכל הדברים הללו, וכמנהג העולם שלא לחשוש לעניין זה כלל. ובאמת גם לחוששים, כמעט ואין זה מעשי – 1. מדובר דווקא על הליכה בשביל שהוא בין חמה לצל. כמו כן כתב ערוך השולחן שעניין זה מתייחס רק להליכה מחוץ לישוב ולא בתוך העיר, וכפי שכתב הא"א (בסי' הנ"ל) שדברי המחבר אינם שייכים במקום שמצוייים אנשים ובמקום ישוב, והוסיף שנראה שהוא הדין לעיבורה של עיר. וכן דעת החזו"א (דינים והנהגות כ' ה').

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 15:46:23

1. הכשרת כלי 2. חרקים בכרובית

שלום וברכה, 1. בטעות כיסיתי סיר בשרי עם מכסה פרווה מזכוכית שמסביבו פס סיליקון שחור. איך הופכים את המכסה שוב לפרווה. 2. קראתי בכשרות ב' על כרובית וברוקולי, אם הבנתי נכון, מספיק בדרך האמצע לפרק אותה לחלקים ולהשרות במי סבון ואז לבשל? ככה גם עלים ירוקים? גם שומר שנגוע יותר?

  1. אם לא היה מאכל בשרי רותח בסיר בשעת הכיסוי, המכסה נשאר פרווה. אם היה מאכל בשרי רותח בסיר, צריך להכניס את המכסה כמה שניות לתוך סיר יותר גדול עם מים מבעבעים מרתיחה. לא משנה איזה סיר – בשרי או חלבי או פרווה, העיקר שיהיה נקי.
  2. עלים ירוקים כמו חסה וכרוב וכן שומר דינם יותר קל מכרובית וברוקולי, שהרי אפשר לנקות אותם לגמרי לאחר שרייה במי סבון.

לנוחותך אביא לך את הדינים הנוגעים לשאלתך מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

ירקות עלים

טז. הרוצים להדר כשיטת המחמירים, אינם יכולים לאכול ירקות עלים מגידול רגיל, כדוגמת חסה, כרוב, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה, משום שגם שרייתם במים עם סבון ושטיפה טובה, לא תמיד מורידה את כל השרצים הזעירים שיש בהם. לכן הם קונים ירקות עלים שגידולם נקי יותר משרצים. אמנם גם אותם לפעמים צריך לנקות, לפי ההוראות שעל השקית.

יז. הנוהגים כדרך האמצע, משרים את ירקות העלים של גידולים רגילים כארבע דקות במים עם חומר שממוסס את הדבק שברגלי השרצים, כמלח, חומץ או סבון (סבון יעיל יותר, וסבון 'סטרילי' בריא יותר), ולאחר מכן שוטפים אותם במים זורמים. פעמים רבות התוצאה לאחר ניקוי טוב, מועילה גם לשיטת המחמירים.

יח. הרוצים ללכת כפי עיקר הדין, מסתפקים בשטיפה טובה והתבוננות בעלים במבט רגיל לוודא שאין שרצים. אבל נכון יותר לנהוג כדרך האמצע. לעיתים העלים מאיכות גרועה, ומלאים בשרצים שנראים היטב לעין, וכדי לנקותם צריך לשטוף שוב ושוב, עד שיהיו נקיים לגמרי.

יט. יש לשים לב בעת השריית העלים ושטיפתם, שהמים יגיעו לכל הקפלים והסדקים שבהם. לפיכך, בירקות כדוגמת חסה, כרוב וארטישוק, צריך לפרק את העלים לפני ניקיונם. כאשר מתכוונים לחתוך את העלים לסלט, עדיף לחותכם תחילה ואחר כך להשרותם ולשוטפם, מפני שככל שהם חתוכים יותר, כך המים מגיעים יותר בקלות לכל המקומות שבהם.

מאכלים שלא ניתן לנקות כראוי

כ. בכרובית, ברוקולי וקלחי תירס אין אפשרות להוציא בהשרייה ושטיפה את כל השרצים הזעירים, הואיל וזרם המים אינו מגיע בעוצמה למקומות שהם נחבאים בהם. לכן המחמירים צורכים רק גידולים שגודלו בתנאים מיוחדים שלא מתפתחים בהם שרצים. והנוהגים על פי עיקר הדין מסתפקים בשטיפה טובה, שאין לחשוש לשרצים זעירים שאדם אינו רואה. ונכון ללכת לפי דרך האמצע ולהשרותם במים עם חומר ממוסס למשך כארבע דקות, ולשוטפם היטב.

כא. עלי בצל ירוק וכרתי (כרישה-לוף): למחמירים יש לקנות גידול מיוחד, או לחתוך כל עלה לשניים, להשרותו במים עם סבון ולשוטפו תוך שפשופו לכל אורכו. לפי עיקר הדין לא צריך לחותכו, אלא לשוטפו כמו שהוא. ונכון לחתוך כשלושה ס"מ ממקום החיבור שבין הבצל לעלה ולזורקו, שבאזור זה החשש לשרצים גדול יותר, ואת שאר העלים להשרות כמו שהם במים עם חומר ממוסס ולשטוף.

כב. תות שדה: למחמירים ניתן לאכול תותי שדה מגידול רגיל רק אם מקלפים את קליפתם, או משרים אותם במים עם חומר ממוסס, ושוטפים תוך הברשה יסודית של הקליפה. לפי עיקר הדין מותר לאכול תות שדה כדרכו. ונכון יותר לחתוך את מקום החיבור של התות לענף, להשרות במים עם חומר ממוסס ולשטוף היטב. כך יש לעשות גם בפטל ובתות עץ.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 07:29:19

אירוע לכבוד עבודי חברה בסינמה שלושת השבועות

שאלתי אתמול, לגבי אירוע עובדי חברה שנעשה בסינמה סיטי בשלושת השבועות. נשאלתי בתגובה מה יכלול הערב. הערב יכלול שיחות עם העובדים, סרט ואוכל. האם אפשרי ללכת בשלושת השבועות?

מכיוון שלא מדובר על מופע סטנדאפ או משהו כזה, ויש צורך שתהיי שם, אפשר ללכת גם אם זה יוצא בתשעת הימים. לגבי הסרט, כדאי לבדוק מראש שאין שם קטעים שלא ראוי לאדם דתי לראות. אם הוא לא ראוי, אז תלכי לשאר הערב חוץ מהסרט.

אביא לך את הדינים הרלווניים בקיצור כפי שהם מופיעים בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא זה עתה לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

בילוי ונופש בשלושת השבועות

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 07:11:36

כשרות גג רפרפת בפרגולה לסוכה

האם גג רפרפת חשמלי עם שלבים מאלומיניום שיכולים להיות נצבים ואז חמתה מרובה מצילתה ובחלק אחר של הזמן השלבים שוכבים ואז הגג אטום, האם פרגולה כזאת יכולה להיות כשרה עם שלבים נצבים וסכך כשר

כן. רק צריך לשים לב ששמים כמות של סכך כזו שגם ללא השלבים הוא עושה צל מרובה מהחמה, באופן שלא מתחשבים בסכך שנמצא בדיוק על השלבים עצמם, שהרי הוא לא עושה צל.

דין זה מבואר במשנה ברורה תרכו, יז. וכן בספר מקראי קודש הררי ה, מה הערה קכד.

בנוסף לכך, לכתחילה טוב לשים בין הפרגולה לבין הסכך – קורות עץ שעליהם הסכך נשען, מדין 'מעמיד', כפי שמובא בפניני הלכה סוכות, ובספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/): "מותר לכתחילה להשעין את הסכך על כותל אבנים, אבל טוב שלא להשעינו על דבר שפסול לסכך, כגון ברזל, פלסטיק או קרשים שמקבלים טומאה. לפיכך, מי שמסגרת סוכתו מברזל, טוב שיניח על הברזל קורות עץ, ועליהן ישעין את הסכך."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-23 10:59:41

שלושת השבועות

שלום כבוד הרב, רציתי לשאול בקשר לשירים בשלושת השבועות אני קראתי מה שהרב כתב לעניין שירים אבל לא הבנתי כ"כ מה זה שירים סתמיים כל שיר שומעים היום הוא שיר סתמי? גם אם יש בוא קצב?

יש שירים עצובים, יש שירים סתמיים – לא שמחים ולא עצובים, ויש שירים שמחים. עד תשעת הימים אסור רק שמחים. אביא לך את הדברים כפי שהם כתובים בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-22 08:15:47

יש לך שאלה?

פרשת תזריע-מצורע ויום העצמאות | צרעת הבית – חשיפת הקדושה בארץ

בפרשיות השבוע אנו נפגשים עם הצרעת לסוגיה השונים.

הצרעת מגלה לנו שיש קשר ממשי בין התנהגותנו המוסרית לבין מה שקורה בגופינו.

צרעת חושפת את קשר הגוף והנפש, את קשר העולם הגשמי עם העולם הרוחני, את ההשפעות ההדדיות ביניהם.

הקשר הזה הוא ברכה גדולה, כי הוא מאפשר לנו הכוונה, האדם יכול לראות מתוך מצבי חייו, מתוך מה שקורה בגופו שהוא הרובד הגלוי, גילוי והצצה אל הרבדים היותר נעלמים ונסתרים רבדי הנפש והנשמה.

רציתי היום להתמקד בצרעת אחת שהתורה הפרידה אותה משאר מיני הצרעות – צרעת הבית.

כמה וכמה דברים ייחודים ראינו בצרעת הבית.

הדבר הראשון שבולט הוא שצרעת הבית פותחת בלשון רבים: "כי תבואו אל ארץ כנען", בניגוד לשאר נגעים הפותחים בלשון יחיד – "אדם כי יהיה…".

עוד דבר שאנו רואים  הוא שצרעת הבית נוהגת רק בארץ ישראל, "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן… וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם…".

ההבדל האחרון הוא שצרעת הבית מוגדרת כמתנה אלוקית כפי שאומרת התורה: "וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת…", דבר שלא מוזכר בשאר הנגעים: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת…", "נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם…", בכלל הלשון של התורה היא לשון חגיגית מאד, שלא מתאימה לכאורה להקשר.

הכלי יקר מדייק עוד דיוק בלשון הפסוק, וממנו הוא מבאר את הבעיה שמולידה את צרעת הבית, התורה אומרת:

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת.

…הלשון סתור קצת כי באומרו "אשר אני נותן לכם לאחוזה" ייחס האחוזה אל ה' יתברך, ובאמרו "אחוזתכם" ייחס האחוזה אל ישראל, כאילו המה האוחזים בנחלה בכח ידם…

והקרוב אלי לומר בזה, שעיקר הטעם בעבור צרות העין, כמו שכתבו רז"ל מן פסוק "ובא אשר לו הבית" זה שייחד ביתו לו לעצמו ולא היה מהנה ממנו אחרים, כי לבעבור זה נתן ה' לו לאחוזה בית מלא כל טוב לנסותו אם ייטיב מביתו גם לאחרים, "כי לי הכסף והזהב אמר ה'" וכל מה שהאדם נותן לאחרים לא משלו הוא נותן כי אם משלחן גבוה קא זכי ליה. לכך נאמר "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחזה" כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה כי אם ימין ה' רוממה, לתת להם נחלת גויים. ואין מקום לצרי עין לומר "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". שהרי ה' הוא הנותן לך כוח ואחוזה, ואם כן דין הוא שתתנו משלו לעניי עמו. ואם לא תשמעו בקול דברו ותהיו מן צרי העין המייחסים האחוזה אל עצמם אז – "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם"…

דברי הכלי יקר מתחברים לדברי חז"ל, שהסיבה לצרעת הבית הם צרות העין, והכלי יקר מסביר את הגורם העמוק לצרות העין, ההבנה שהדברים הם מכוחי, על החשש הזה חוזרת התורה שוב ושוב בספר דברים, שעם ישראל ישכח שהכוח והחיל, הברכה והשגשוג הם מן הכוח האלוקי ולא מכוחם.

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ…פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ…

אנו שזוכים לראות את השגשוג וההצלחה, את הברכה והפריחה, רואים לצערנו גם את החשש מתממש, יש בתוכנו ששוכחים איפה היינו רק לפני שמונים שנה, וכמה חסד אלוקי, כמה כוח אלוקי ניתן לנו ובכוחו זכינו לפלא מדינת ישראל.

הכלי יקר מבאר שברגע שהאדם מכיר שהשפע והשגשוג הם נתינה אלוקית אלינו, הם יהיה אדם שתורם, אדם שאכפת לו מן הכלל, הוא לא יסתגר עם אוצרותיו בביתו, אלא יהפוך להיות איש כלל, איש של חסד ונתינה.

רש"י על פי מדרש חז"ל כותב:

"ונתתי נגע צרעת" – בשׂורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן.

מה בא המדרש לומר לנו? – לענ"ד אם נמשיך את הקו שלימדנו הכלי יקר, הצרעת היא בשורה טובה, כי היא חושפת ומגלה שהביאה לארץ איננה עניין אנושי, פרטי ואישי, אלא היא נתינה אלוקית, וברגע שהאדם מודע שיש כאן נתינה אלוקית הוא מתחיל להתבונן מה מטרת הנתינה האלוקית, והוא מגלה שבארץ יש מטמון, שארץ ישראל היא איננה עד ארץ, שבתי הארץ ואדמתה אינם עוד נכסי נדל"ן, אלא ארץ ישראל, יש בה קדושה, היא 'ארץ אשר תמיד עיניי ה' אלוקיך בה', ארץ שבה ועל ידה ניתן להגיע לדבקות בה', לנבואה, לקידוש כל החיים והמציאות, יש זהב בקירות, אבל הוא מוטמן, ורק מי שידע שביאתנו לארץ איננה תהליך אנושי, אלא גאולה אלוקית יזכה לגלות את האוצרות.

על פי דברינו מובן מדוע רק בארץ ישראל, זוכים לנגעי הבית, כי כל עניינם של נגעי הבית, לגלות לנו את השכינה בארץ, לגלות לנו שבארץ ישראל בקרקע ובבתים יש שכינה.

כדברי הרמב"ן:

…והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה', כמו שאמר: 'כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה', ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה.

וכדברי האבן עזרא:

וטעם "כי תבואו אל ארץ כנען" – כי זה נוהג בארץ לבדה בעבור גודל מעלת הארץ, כי המקדש בתוכם, והכבוד בתוך המקדש.

רק בארץ ישראל לא רק האדם מגלה את השכינה, אלא כל המציאות, כולל האדמה והבתים.

על פי זה מדוע פרשת נגעי הבתים פותחת ברבים, כי כל זמן שאיננו בארץ, אין השראת השכינה מתגלה בנו כציבור, כעם אלא רק כיחידים, אך בארץ הגילוי הוא כללי, בארץ אנו מופיעים כעם, ונגעי הבתים עוסקים בגילוי קדושת העם, בגילוי תהליך הגאולה הלאומי, ובחובה של כל אחד ואחד להיות שותף לכלל, לתהליכי הגאולה ולא להיות ספון בביתו.

ארץ ישראל מביאה אותנו לכך שהגילוי האלוקי הוא בכל מעשינו, בכל צדדי חיינו, בכל מעשינו, הפרטיים והלאומיים, בענייני הרוח ובענייני החומר, זוהי גדולתה של הארץ.

בארץ ישראל למעלתה אנו נדרשים להבין שכל המהלכים ההיסטוריים שאנו חווים הם פעולה אלוקית דרכנו, שכל חיינו הם אלוקיים, זו מעלת הארץ.

הנגעים הם בשורה, ואולי אם מותר לומר הפיגועים, שלצערנו מנפצים ומפרקים בתים: "וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת", הם בשורה, בשורה שהקב"ה רוצה שנגדל, שנכיר את גודל תפקידנו, שנבין שיש לנו תפקיד אלוקי, לרומם את העולם כולו, שהארץ וכל חיינו הם מתנה אלוקית שיש לה ייעוד גדול, להפוך את העולם לחי על פי הערכים והאדיאליים האלוקיים.

הקב"ה לא מתכוון לוותר לנו, כי הוא אוהב אותנו ומצפה מאיתנו לממש את ייעודנו הגדול והנפלא.

יהי רצון שנזכה להכיר את גודל הייעוד ולממש אותו.

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן