Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

בין חמה לצל

שלום הרב, לפי מו"ר הרב מלמד, האם יש לחשוש בימינו לדין של לא לעמוד בין חמה לצל בשלושת השבועות ?

אם היתה בזה בעיה זה היה כתוב בפנה"ל כשרות בפרק לו העוסק בסכנות. עיי"ש שאין צורך לחשוש לכל הדברים הללו, וכמנהג העולם שלא לחשוש לעניין זה כלל. ובאמת גם לחוששים, כמעט ואין זה מעשי – 1. מדובר דווקא על הליכה בשביל שהוא בין חמה לצל. כמו כן כתב ערוך השולחן שעניין זה מתייחס רק להליכה מחוץ לישוב ולא בתוך העיר, וכפי שכתב הא"א (בסי' הנ"ל) שדברי המחבר אינם שייכים במקום שמצוייים אנשים ובמקום ישוב, והוסיף שנראה שהוא הדין לעיבורה של עיר. וכן דעת החזו"א (דינים והנהגות כ' ה').

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 15:46:23

1. הכשרת כלי 2. חרקים בכרובית

שלום וברכה, 1. בטעות כיסיתי סיר בשרי עם מכסה פרווה מזכוכית שמסביבו פס סיליקון שחור. איך הופכים את המכסה שוב לפרווה. 2. קראתי בכשרות ב' על כרובית וברוקולי, אם הבנתי נכון, מספיק בדרך האמצע לפרק אותה לחלקים ולהשרות במי סבון ואז לבשל? ככה גם עלים ירוקים? גם שומר שנגוע יותר?

  1. אם לא היה מאכל בשרי רותח בסיר בשעת הכיסוי, המכסה נשאר פרווה. אם היה מאכל בשרי רותח בסיר, צריך להכניס את המכסה כמה שניות לתוך סיר יותר גדול עם מים מבעבעים מרתיחה. לא משנה איזה סיר – בשרי או חלבי או פרווה, העיקר שיהיה נקי.
  2. עלים ירוקים כמו חסה וכרוב וכן שומר דינם יותר קל מכרובית וברוקולי, שהרי אפשר לנקות אותם לגמרי לאחר שרייה במי סבון.

לנוחותך אביא לך את הדינים הנוגעים לשאלתך מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

ירקות עלים

טז. הרוצים להדר כשיטת המחמירים, אינם יכולים לאכול ירקות עלים מגידול רגיל, כדוגמת חסה, כרוב, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה, משום שגם שרייתם במים עם סבון ושטיפה טובה, לא תמיד מורידה את כל השרצים הזעירים שיש בהם. לכן הם קונים ירקות עלים שגידולם נקי יותר משרצים. אמנם גם אותם לפעמים צריך לנקות, לפי ההוראות שעל השקית.

יז. הנוהגים כדרך האמצע, משרים את ירקות העלים של גידולים רגילים כארבע דקות במים עם חומר שממוסס את הדבק שברגלי השרצים, כמלח, חומץ או סבון (סבון יעיל יותר, וסבון 'סטרילי' בריא יותר), ולאחר מכן שוטפים אותם במים זורמים. פעמים רבות התוצאה לאחר ניקוי טוב, מועילה גם לשיטת המחמירים.

יח. הרוצים ללכת כפי עיקר הדין, מסתפקים בשטיפה טובה והתבוננות בעלים במבט רגיל לוודא שאין שרצים. אבל נכון יותר לנהוג כדרך האמצע. לעיתים העלים מאיכות גרועה, ומלאים בשרצים שנראים היטב לעין, וכדי לנקותם צריך לשטוף שוב ושוב, עד שיהיו נקיים לגמרי.

יט. יש לשים לב בעת השריית העלים ושטיפתם, שהמים יגיעו לכל הקפלים והסדקים שבהם. לפיכך, בירקות כדוגמת חסה, כרוב וארטישוק, צריך לפרק את העלים לפני ניקיונם. כאשר מתכוונים לחתוך את העלים לסלט, עדיף לחותכם תחילה ואחר כך להשרותם ולשוטפם, מפני שככל שהם חתוכים יותר, כך המים מגיעים יותר בקלות לכל המקומות שבהם.

מאכלים שלא ניתן לנקות כראוי

כ. בכרובית, ברוקולי וקלחי תירס אין אפשרות להוציא בהשרייה ושטיפה את כל השרצים הזעירים, הואיל וזרם המים אינו מגיע בעוצמה למקומות שהם נחבאים בהם. לכן המחמירים צורכים רק גידולים שגודלו בתנאים מיוחדים שלא מתפתחים בהם שרצים. והנוהגים על פי עיקר הדין מסתפקים בשטיפה טובה, שאין לחשוש לשרצים זעירים שאדם אינו רואה. ונכון ללכת לפי דרך האמצע ולהשרותם במים עם חומר ממוסס למשך כארבע דקות, ולשוטפם היטב.

כא. עלי בצל ירוק וכרתי (כרישה-לוף): למחמירים יש לקנות גידול מיוחד, או לחתוך כל עלה לשניים, להשרותו במים עם סבון ולשוטפו תוך שפשופו לכל אורכו. לפי עיקר הדין לא צריך לחותכו, אלא לשוטפו כמו שהוא. ונכון לחתוך כשלושה ס"מ ממקום החיבור שבין הבצל לעלה ולזורקו, שבאזור זה החשש לשרצים גדול יותר, ואת שאר העלים להשרות כמו שהם במים עם חומר ממוסס ולשטוף.

כב. תות שדה: למחמירים ניתן לאכול תותי שדה מגידול רגיל רק אם מקלפים את קליפתם, או משרים אותם במים עם חומר ממוסס, ושוטפים תוך הברשה יסודית של הקליפה. לפי עיקר הדין מותר לאכול תות שדה כדרכו. ונכון יותר לחתוך את מקום החיבור של התות לענף, להשרות במים עם חומר ממוסס ולשטוף היטב. כך יש לעשות גם בפטל ובתות עץ.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 07:29:19

אירוע לכבוד עבודי חברה בסינמה שלושת השבועות

שאלתי אתמול, לגבי אירוע עובדי חברה שנעשה בסינמה סיטי בשלושת השבועות. נשאלתי בתגובה מה יכלול הערב. הערב יכלול שיחות עם העובדים, סרט ואוכל. האם אפשרי ללכת בשלושת השבועות?

מכיוון שלא מדובר על מופע סטנדאפ או משהו כזה, ויש צורך שתהיי שם, אפשר ללכת גם אם זה יוצא בתשעת הימים. לגבי הסרט, כדאי לבדוק מראש שאין שם קטעים שלא ראוי לאדם דתי לראות. אם הוא לא ראוי, אז תלכי לשאר הערב חוץ מהסרט.

אביא לך את הדינים הרלווניים בקיצור כפי שהם מופיעים בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא זה עתה לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

בילוי ונופש בשלושת השבועות

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 07:11:36

כשרות גג רפרפת בפרגולה לסוכה

האם גג רפרפת חשמלי עם שלבים מאלומיניום שיכולים להיות נצבים ואז חמתה מרובה מצילתה ובחלק אחר של הזמן השלבים שוכבים ואז הגג אטום, האם פרגולה כזאת יכולה להיות כשרה עם שלבים נצבים וסכך כשר

כן. רק צריך לשים לב ששמים כמות של סכך כזו שגם ללא השלבים הוא עושה צל מרובה מהחמה, באופן שלא מתחשבים בסכך שנמצא בדיוק על השלבים עצמם, שהרי הוא לא עושה צל.

דין זה מבואר במשנה ברורה תרכו, יז. וכן בספר מקראי קודש הררי ה, מה הערה קכד.

בנוסף לכך, לכתחילה טוב לשים בין הפרגולה לבין הסכך – קורות עץ שעליהם הסכך נשען, מדין 'מעמיד', כפי שמובא בפניני הלכה סוכות, ובספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/): "מותר לכתחילה להשעין את הסכך על כותל אבנים, אבל טוב שלא להשעינו על דבר שפסול לסכך, כגון ברזל, פלסטיק או קרשים שמקבלים טומאה. לפיכך, מי שמסגרת סוכתו מברזל, טוב שיניח על הברזל קורות עץ, ועליהן ישעין את הסכך."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-23 10:59:41

שלושת השבועות

שלום כבוד הרב, רציתי לשאול בקשר לשירים בשלושת השבועות אני קראתי מה שהרב כתב לעניין שירים אבל לא הבנתי כ"כ מה זה שירים סתמיים כל שיר שומעים היום הוא שיר סתמי? גם אם יש בוא קצב?

יש שירים עצובים, יש שירים סתמיים – לא שמחים ולא עצובים, ויש שירים שמחים. עד תשעת הימים אסור רק שמחים. אביא לך את הדברים כפי שהם כתובים בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-22 08:15:47

יש לך שאלה?

פרשת נשא | להצמיח את מי שסביבך!

התורה בחרה לבטא את ה'מניין' במילה מיוחדת: 'נשא'. כך בפרשתנו – 'נשא את ראש…", וכך בפרשת במדבר – 'שאו את ראש'. וננסה להבין מדוע התורה משתמש בביטוי 'לשאת' ולא בביטוי 'למנות'?

המדרש, ובעקבותיו חלק מן הראשונים (הרמב"ן, רבינו בחיי ועוד) מבארים שהתורה לא רצתה רק לספור את בני ישראל, אלא גם לרומם ולהעלות אותם.

יש כאן ביטוי לאחד היסודות החשובים ביותר בתפיסתנו. כולנו נבראנו בצלם אלוקים, וכיוון שכך הרי שלכל אחד מאיתנו יש ערך נצחי, אינסופי.

כל אחד מאיתנו יחיד במינו. הקב"ה טבע כל אחד ואחד מאיתנו במטבע מיוחד. חלק משמעותי באמונה שה' בראנו, היא האמונה שלכל אחד ואחד מאיתנו יש שליחות ומטרה, וממילא קיבל כוחות מיוחדים למשימתו.

דווקא כשבאים למנות את ישראל עלולים להתבלבל ולראות באנשים השונים כ"מספרים", ולחשוב בטעות שאין ערך וחשיבות לכל אחד ואחד מהפרטים. לכן, דווקא כאן מדגישה התורה "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" – זיקפו את ראשו של כל אחד ואחד מישראל.

ברובד עמוק יותר אפשר לראות שהציווי הוא על מנהיגי ישראל –"שאו את ראש כל עדת בני ישראל", "נשא את ראש בני גרשון" – תרוממו את העם. תפקידם של מנהיגי ישראל הוא לרומם ולגדל כל אחד ואחד מן האומה.

מנהיג אמיתי איננו עץ גדול שמסביבו קרחת יער. מנהיג אמיתי הוא מי שיודע להצמיח ולהגדיל את סביבתו, מי שמסביבו צומחים אנשים גדולים.

כפי שכתב ישי אנגלמן על הרב רבינוביץ זצ"ל:

לא הייתי מתלמידיו הקרובים של ראש הישיבה, ועם זאת אעז לשתף בתובנה אחת המלווה אותי מאז פטירתו, אם היינו צריכים להוסיף פתגם נוסף למשנת בן זומא בפרק רביעי באבות המתאים לדמותו של הרב, הייתי מציע משהו מעין זה: 'איזהו גדול? המגדיל כל אדם', מפגש של תלמיד עם הרב כמעט אף פעם לא הביא להחצנת גדולתו, אף שהייתה קיימת בתחומים שונים ומגוונים. הסטנדר המיועד להעברת שיעורים ושיחות לא נתפס בעיניו כבימה להופעה. השיעורים עצמם לא נבנו במודל של מהלכים למדניים מובהקים, והאווירה בהם הייתה יותר של לימוד משותף, שהונחה על ידי הרב, ובסופן של בדרך כלל תובנה הפשוטה וישרה שמבארת את הסוגייה. בשיחותיו כך העידו גם מי ששמעו ממנו שיחות במשך שנים ארוכות, כמעט ולא היה מזכיר את עצמו, וכמעט לא סיפר סיפורים בהם הוא זה שעמד במרכז, ולמי שכיהן ברבנות בשלוש יבשות שונות, וודאי היה הרבה מה לספר, אך הוא אף פעם לא היה הנושא, אלא מי שישב לפניו או על ידו, לא גדולתו היא שנכחה במפגש איתו אלא גדולת התלמיד זה שבא להתייעץ עימו לשאלה אחרי תפילת מנחה, התלמיד שומע השיחה, או רב הקהילה שבא להתייעץ באיזה עניין סבוך, יצאו בדרך כלל מהמפגש עם הרב מועצמים, גדולים יותר ואחראים יותר, מחוייבים יותר לאמת וליושר ורתומים יותר לשותפות במסע של גילוי והמשכת תורת חיים בעולמנו. הם כבר בדרך לעמוד בעצמם בסטנדר ולנסות להגדיל את מי שמולם.

לעומתו, ד"ר עזריאל קרליבך כתב אחרי מותו של סטאלין ימ"ש את הדברים הבאים:

אין אנחנו יכולים לדעת, כמובן, מה קרה באמת בקרמלין, מתי מת סטאלין ואם בידי שמים או בידי אדם וכיצד ומתי החליטו להודות במותו. על כל פנים אין הפרטים הללו משפיעים על קווי היסוד של האירועים. כי הרי על כל פנים ברור, שסטאלין לא השאיר אחריו יורש.

כלומר: לא הותיר אדם בעל אוטוריטה בדומה לו, אדם שיוכל לרכז מסביבו מלכתחילה אף שמינית הפרסטיז'ה שלו. הרי זהו עונשה של דיקטטורה, שהיא אינה יכולה להגדיל ולפאר אדם שני, ושככל שהיא מעלה את כסאה של האישיות המרכזית האחת, כן היא כורה קבר להמשך שלטונו ולמורשתו, כי אסור שיהיה יורש ראוי לכתר.

"נשא את ראש", מלמדת אותנו הפרשה; "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", מבקש מאיתנו חומש במדבר בשתי פרשיות-מפקד נוספות (ב, א; כו, ב). שאו את ראשי האנשים שסביבכם – אף פעם אל תיתנו להם להרגיש סתם מספרים. זה נכון לקרובים אליכם, ונכון לכל אדם – מהחשוב ביותר ועד למי שכביכול פשוט יותר – תנו להם לדעת שבשבילכם אין הם מובנים מאליהם, שאתם מוקירים אותם, שאתם יודעים שהם (כל אחד מהם) עולם מלא וגדוש ויחיד במינו.

בן זומא כבר לימד אותנו ש"איזהו מכובד? המכבד את הבריות!" – מהי מידת חשיבותנו? כמידה שאנו גורמים לזולתנו להרגיש חשוב.

מתוך כך אפשר להבין את החשיבות של ברכת כוהנים. הכוהנים – שזוכים להיות עובדי ה', שנכנסים למקומות ששאר העם לא יכולים להיכנס אליהם, שאינם עובדים אלא כל העם זוכים לתת להם את תרומתם המקודשת – עלולים להתנתק מהעם ולהפוך לקבוצה אליטיסטית שדואגת לעצמה. והתורה מלמדת שהכהנים צריכים להביא ברכה, לפעול למען העם, לדאוג למצבם החומרי והרוחני.

יש עוד פרט ייחודי בברכת הכוהנים, והוא נוגע לברכה שחז"ל תיקנו שכוהנים יאמרו לפניה: "ברוך אתה ה'…אשר קידשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". לכאורה כל המצוות צריכות להתקיים מתוך אהבת ה', ולא מצאנו בשום ברכת המצוות שהוסיפו חז"ל את המילה באהבה, אז מדוע דווקא כאן?

תשובות שונות ניתנו בעניין, אך נראה שהתשובה הפשוטה היא שהתורה אומרת במפורש שהכוהנים אינם מקור הברכה, אלא הם משמשים כצינור – "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", בשונה משאר מצוות – שבהם אנו עושים את המצוות – בברכת כהנים, הכהנים הם רק הצינור דרכו עוברת הברכה האלוקית, וכדי להיות צינור, צינור של שפע וברכה, צריך אהבה וחיבור.

אדם אוהב הוא אדם שממוקד בחבירו ולא בעצמו. האהבה היא היציאה מהאגואיסטיות, מהריכוז של האדם בעצמו, ורק השתחררות מן העצמיות מאפשרת להיות צינור שדרכו זורמת הברכה האלוקית.

וכך כותב הזוהר: "כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא" (כל כוהן שאינו אוהב את העם, או שהעם לא אוהב אותו, לא יישא כפיו לברך את העם).
אנו יכולים לברך רק את מי שאנו אוהבים ואוהב אותנו, ואז יש חיבור שיכול להפוך אותנו לצינור.

יהי רצון שנזכה לרומם ולהגדיל, לראות את הערך והטוב בכל סביבתנו, ומתוך ראית הטוב תתגבר בנו האהבה שתאפשר לנו להיות צינור של ברכה!

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן