חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת במדבר – להיות מחובר לגודל ולקוטן

בפרשת השבוע אנו לומדים שמשפחת קהת, המשפחה המקודשת ביותר בשבט המקודש ביותר, שבט לוי, הם הזוכים לשאת את כלי הקודש של המשכן.

ככל שהתפקיד הוא יותר מקודש ויותר חשוב כך הוא דורש ממי שמקבל אותו יותר אחריות ויותר מחוייבות. במקביל לכך הנזק שייעשה אם התפקיד לא ייעשה בצורה הנכונה גדל, לכן התורה מצווה את הכוהנים, שהם ידריכו את בני משפחת קהת בעבודתם ויפקחו עליה, ומזהירה שאם העבודה לא תעשה כראוי הדבר יגרום למיתה.

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים, וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש הקדשים, אהרן ובניו יבואו, ושמו אותם איש איש על עבדותו ואל משאו, ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו

המדרש מרחיב בדברים וכותב:

אמר ר"א בן פדת בשם ר"י בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין, והיו כל אחד ואחד רצין זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות, ובורחים מן הארון מפני שהיה מזיקן, והיה הארון כאלו מתבזה, והיה הקב"ה כועס עליהם, ושוב היו מתכלין, אמר הקב"ה למשה מה אני הורג בני קהת? אם יטענו הרי מתמעטין. ואם לא יטענו הרי כעס עליהם, א"ל הקב"ה למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא יכרתו מן העולם שלא יהו מניחין ובורחין, אל תכריתו את שבט וגו' אלא יבא אהרן ובניו ושמו אותן איש איש על עבודתו ואל משאו, כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא, הה"ד :וזאת עשו להם וחיו וגו'

רבי שמואל בר נחמן אמר: ח"ו לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה, אלא אע"פ שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון, ואם כן למה היה מזהיר עליהם אל תכריתו את שבט וגו', אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה, והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות, וכולן רצין לארון ליטול שכר, ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן וזה מריב ואומר אני טוען כאן, ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם, אמר האלוקים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם, אל תכריתו וגו' אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם, שלא יריבו זה עם זה עשה להם משה תקנה אלא שהיו מריבין זה כנגד זה זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען ולא היה יודע אחד מהו קבוע לו מהו משאו אמר הקב"ה והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טעונו שנאמר ואהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו'.

אנו מוצאים במדרש שני הסברים, שכל הסבר מייצג תנועת נפש הפוכה, וכידוע בדברי אגדה, אין צורך לומר שזו מחלוקת, אלא יש כאן ייצוג לשתי תנועות שנמצאות בנפש כאשר אדם ניצב מול משימה גדולה.

הנטייה האחת, היא שדווקא לגודל המשימה וחשיבותה העליונה, האדם נרתע ולא רוצה לקחת בה חלק, הוא מעדיף לברוח למשימות יותר קטנות ומצומצמות, שדורשות פחות אחריות ויש בהם פחות סיכון.

הנטייה השנייה, היא שכאשר אדם ניצב לפני משימה גדולה, הוא משקיע את כל כוחו זה, ומוותר על הרבה משימות ודברים הכרחיים בחיים, כי כולו ממוקד רק במשימה הגדולה.

מיטיב להגדיר זאת הרב עילאי עופרן בספרו דרושים (שבו ראיתי את תמצית רעיון זה):

יש מי שמתחמק מעול המשימה וכסבור שהיא 'גדולה עליו', ויש מי שנדחף ומתנדב וסבור שכל משימה אחרת 'קטנה עליו'

ניתן להביא לכך דוגמאות רבות בחיינו, דוגמה בולטת וידועה שאנו נתקלים בה פעם אחר פעם בחיילנו מתגייסים לצה"ל, יש מי שמנסה בכל כוחו להתחמק מלשרת בקרבי כי הוא חש שהמשימה גדולה עליו, ויש מי שלא מוכן, לשרת בשירות עורפי, כי הוא קטן עליו, למרות שאי אפשר לצבא לתפקד ולהצליח ללא החיילים העורפיים.

אנו הולכים ומתקרבים לקבלת התורה, קבלת התורה באופן שלם דורשת מאיתנו לתקן את שתי תנועות הנפש הללו:

מחד להיות שייכים לגודל האלוקי, לערכים והאידאליים האלוקיים, ומאידך, לעשות את כל המעשים הקטנים והיום יומיים שהתורה מצווה אותנו להיות שייכים גם לגודל וגם לקוטן.

חז"ל מתארים כך את הקב"ה בצורה נפלאה:

אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו; דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים.

כתוב בתורה – יכי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוהים ואדוני האדונים, וכתיב בתריה עשה משפט יתום ואלמנה.

שנוי בנביאים – יכה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש וגו', וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח.

משולש בכתובים דכתיב 'סלו לרכב בערבות ביה שמו', וכתיב בתריה אבי יתומים ודין אלמנות. (מגילה לא,א)

 זהו עקרון כל כך חשוב שהקב"ה שייך לגודל ולקוטן, לערכים והאידאליים הכי עליונים ונשגבים, ולאנשים אם המצוקות והקשיים, שהוא צריך להיכתב גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים, וברור שחז"ל לא באו לספר לנו על הקב"ה אלא כדי שנדבק במידותיו, ונדע להיות שייכים הן לגודל והן לקוטן.

בשמחה עצומה נזכה לחגוג ביום ראשון את יום ירושלים, גם בירושלים יש גודל וקוטן, יש הערכים של ירושלים, את מה שירושלים מייצגת בעולם, את דגל ירושלים, כפי שכינה זאת הרב קוק, ויש את בניין ירושלים בפועל, את חיזוק ההתיישבות והריבונות בפועל, בכל ירושלים ובייחוד בליבה של ירושלים, ליבו של העולם, הר הבית.

יש שמתחברים לגודל של ירושלים, אך לא לפעולות הממשיות לחיזוקה, יש שמתחברים לפעולות הממשיות אך לא לאידאל הגדול של ירושלים, ואנו רוצים להיות מחוברים הן לאידאל הגדול והן לעשייה הממשית היום יומית.

אולי זה חלק ממה שרמזו חז"ל על החיבור הנדרש בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה.

יהי רצון שנדע להיות שייכים הן אל הגודל והן אל הקוטן.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן