דבר תורה לפרשת כי תשא – החובה להיות גיבורים – אחריות הרוב הדומם

בפרשתנו אנו נפגשים עם חטא העגל, הרבה הסברים נאמרו לחטא העגל, אך ללא ספק אנו רואים הן מהתגובה האלוקית והן מתגובתו של משה רבנו, שחטא העגל היה חמור מאד.

הקב"ה מבקש להשמיד את כל עם ישראל בעקבות החטא:

"וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, סרו מהר מן הדרך אשר צוויתים עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא, ועתה הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול…"

וגם משה שמתפלל על ישראל מגיב בחריפות עצומה, שובר את הלוחות, גוער באהרון, ויחד עם בני לוי, הורגים שלושת אלפים אנשים שחטאו בעגל.

יתר על כן חטא העגל על פי חז"ל ילווה אותנו בכל הדורות, כפי שמביא רש"י:

"וביום פקדי וגו' – עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות. ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל".

אלא שכאן יש מקום לשאול הרי רק שלושת אלפים אנשים היו שותפים לחטא העגל, ומדוע הקב"ה רוצה להעניש את כל העם? הרוב הגדול לא חטאו!

והתשובה היא שכל השאר ראו ושתקו, הם לא נלחמו בחוטאים, הם לא מחו בהם, אלא ראו ושתקו.

כדי לבנות דברים טובים באומה, הרוב אסור לו להיות דומם, הוא צריך להיות אקטיבי, כיוון שהרשעים הם חסרי בושה ועכבות, הם חוטאים וצועקים, מחרחרי ריב ומחלוקת, פורצי גדר והורסים את הסדרים הטובים, חייבים שהרוב הטוב לא יהיה דומם, אלא יתייצב ויביע את דעתו, בעד הדברים הטובים ונגד המהרסים והמחריבים.

אין לאומה זכות קיום אם הרוב הוא דומם, אם הרוב לא מעיז ולא מרים קול במחאה נגד הרשעה.

לעיתים יש לכך נימוקים של צדקות וחסידות, 'איני רוצה להיכנס למחלוקת', 'אני ממחלוקות בורח כמאש', או כל מיני נימוקים של חסידות מעושה ומדומה, אך כל הנימוקים הללו לא פוטרים מחובת המחאה נגד הרשעה.

הדבר חוזר ונשנה גם בחטא קורח ועדתו, היכן היה העם בשעה שקרח ועדתו השמיצו את משה רבינו ואת אהרון? היכן היה העם בשעה שהטיחו במנהיגיו כי הם דואגים אך ורק לעצמם? היכן היה העם בשעה שתקפו את משה ואהרון שהם מתנשאים על קהל ה'? היכן היה העם בשעה שדתן ואבירם צלפו במשה ואהרון וטענו נגדם כי הם מנקרים את עיני העם, ולמעשה כל היציאה ממצרים והעליה לארץ היא כישלון אחד גדול ?- העם שתק!

העובדה היא שעם ישראל נהג כפי שנוהג לאורך כל ההיסטוריה הרב הדומם – שותק, ומאפשר לרוע לבוא לידי ביטוי.

השתיקה הזאת הביאה את הקב"ה לומר גם חטא העגל וגם בחטאו של קורח – "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע", הרמב"ן בפרשת קורח מדגיש בביאורו כי כתובת התביעה האלוקית אינה קרח ועדתו בלבד, "העדה הרעה" היא העם כולו.

התביעה הקשה נגד העם היא על שתיקתו והשתתפותו הפאסיבית. אנו נוטים לחשוב כי הטענות מופנות רק אל המורדים והמשמיצים, ואילו הרוב הדומם המתבונן מהצד במה שמתחולל אינו נידון לרעה. ברם, ההיסטוריה מלמדת כי את ההפך. מה שמאפשר את המרידה ואת הקריעה, מה שמאפשר את ההתקפות ואת ההדחות – הוא העובדה כי הרוב נותר דומם, ואינו מתייצב באופן חד משמעי בצדו של הצודק. זו הקרקע הדשנה המעניקה רוח גבית למורדים, למחרימים, לתוקפים ולמשמיצים, והשתיקה הזו מביאה את ריבונו של עולם לטעון כלפי העדה כולה.

השותקים, הם חלק בלתי נפרד ממעשה הרשע, השותק, הסקרן, העומד מנגד, האדיש, המתעלם וכל אותה חבורה שאינה מתייצבת ומוחה, אלא מתנהגת כאילו הדבר כלל אינו נוגע לה, היא שותפה מלאה בחטא.

במקום בו נעשה עוול אין מקום לשתיקה, ובמקום בו מותקף מי שפועל למען עם ישראל לא ניתן לעמוד מנגד. איסור ההחזקה במחלוקת משמעותו במקומות אלה הוא התייצבות חד משמעית בצד הצודק, ודחייה מוחלטת של האשמות שווא.

לצערי הרב מו"ר הגר"א מלמד נתון בתקופה האחרונה להתקפות שקריות, לגיבוב טענות, שחלקן שקריות ממש, חלקן סילוף וחלקן נכנסות לגדר מחלוקת שמפרה ובונה.

בעלי המחלוקת שהם שנים-שלושה אנשים בלבד, לא בוחלים בהטעיית הציבור, בהחתמה על שני מכתבים שונים, ופירסומם בו זמנית לעוור את עיני הציבור ולהטעותו, בהטעיית רבנים ובהוצאת שם רע, ובעוד הרבה שיטות פעולה נכלוליות, שלא כאן המקום לפרטם.

כל כך מצער לדבר עם רבנים גדולים, ראשי ישיבות, שאומרים לך, אם היית מבקש ממני לפני שבועיים לכתוב על פניני הלכה הייתי כותב המלצה חמה ודברי הערכה עצומים, אך כעת שזה נתון במחלוקת איני מתערב.

הדבר מזכיר את הסיפור שסיפר הרצי"ה זצ"ל על ידידו מנוער של הרב קוק זצ"ל, הרב שלמה זלמן מלצר זצ"ל, שכאשר הוכפש הרב קוק, הגיע הרצי"ה לביתו של הרב מלצר שיחתום על מודעה נגד ההכפשות,  מיד שנכנס הרצי"ה נאנח הרב מלצר עמוקות ואמר 'אני יודע את גדולתו של הרב קוק, אני יודע כמה שיקריות הטענות נגדו, זה כל כך מכאיב', ואז הוציא הרצי"ה את המודעה וביקש מהרב מלצר לחתום, נאנח הרב מלצר עמוקות ואמר 'אבל איני יכול לחתום'…

יהי רצון שנזכה שהרוב הגדול לא יהיה דומם, שרוב הרבנים, רוב תלמידי החכמים ורוב הציבור יידע למחות במחרחרי הריב והמחלוקות, מפלגי הציבור ומבזי תלמידי החכמים, יהי רצון שיהיה לנו את הכוח למחות בעושי העוולה ולהפוך את עולם למקום טוב יותר.

והדבר הטוב ביותר בכדי לתמוך ולחזק הוא להתחזק בלימוד התורה מתוקה והרחבה של פניני הלכה ולקחת על עצמכם ולעודד אנשים בסביבתכם להוסיף בלימוד התורה, כאן מצטרפים:

https://charidy.com/hb/89422

 

 

אולי יעניין אותך

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן