חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שתית "חמר מדינה" לארבע כוסות.

למישהו או מישהי שלא מסוגל לשתות לא יין ולא מיץ ענבים – לפי משנה הברורה מותר לשתות "חמר המדינה". האם יש התייחסות להיתר זה בפניני ההלכה? לצערי הוא/היא גם לא אוהב/ת מיץ תפוזים תרי שאני מבין שבגדר "חמר מדינה" ורק מסוגל/ת לשתות קפה חלבי וזה מה שהביא/ה לסדר. האם הייתי נכון לתת חנכיה לשתות את הכוס השלישי ורבעי לפני הסעודה הבשרית?

יש התייחסות בהערה 10 ובהערה 35, אמנם למעשה הרב לא הביא התייחסות לזה, כי נדיר שאדם לא יכול לשתות יין או מיץ ענבים מכל סוג שהוא, ואף לא על ידי עירובו במים כדי להטעימו, אלא אם כן הוא נמצא במקום שפשוט אין לו יין ולא מיץ ענבים. לכן הדבר גם לא מוזכר בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור המביא את כל פסקי הדינים שבספרי פניני הלכה בספר אחד.

אמנם אין צורך להעיר לאדם שלא מעוניין לקיים את ההלכה לכתחילה ולכן שותה משקה חשוב כמו קפה לשם ארבע כוסות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-23 22:23:07

קטניות בפסח

שלום הרב, האם בתור אשכנזי שאינו אוכל קטניות בחג, אני יכול לעשות התרת נדרים ולהתחיל לאכול קטניות? אם לא, מדוע?

לא.

כי לא על כל דבר אפשר לעשות התרת נדרים, כגון מנהג ברור וגורף של עדה שלמה. אמנם אתה יכול להקל ככל הקולות שנאמרו לגבי קטניות, כמבואר בפניני הלכה, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ומביא את כל ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה:

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 14:04:26

שיעור כזית במצות רכות

שלום קראתי בפניני הלכה ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה מה שיעור כזית במצות רכות?

כשיעור נפח של חצי ביצה של ימינו. יש לשער לפי ראות העין כפי שמשערים בכל המאכלים כזית לברכה אחרונה.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

יג. משערים גודל חצי ביצה לפי נפח ולא לפי משקל, כל מאכל לפי מרקמו המיוחד כולל החללים הקטנים המלווים את כולו, כפי שמצוי למשל בעוגות ובמבה. אבל חללים גדולים כפי שיש לפעמים בלחם, לא מחשיבים לשיעור 'כזית'. ואין לחשוש בהערכת שיעור חצי ביצה, שהרי חכמים מסרו שיעור זה לכל אדם, אף שידעו שיהיו שיטעו מעט כלפי מעלה או כלפי מטה, וכל אחד צריך ללמוד להעריך את המאכלים השונים ביחס לחצי ביצה. לדוגמה, קופסת גפרורים רגילה ועשרים חתיכות שקדים, שווים לגודל חצי ביצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 05:26:48

אכילת כזית בפסח

שלום. אני אדם שאכילת מצה מרובה יכולה לגרום לי לכאבי בטן ולעצירות אני מעוניין לדעת מה השיעור החיוב הבסיסי שאני מחויייב לאכול מצה כמה זה בגרמים. שאלה נוספת יש קרובת משפחה חילונית שכאשר היא מגיעה הביתה אלינו בשבת היא מטעינה את הפלאפון שלה בשבת במטען יש לנו וויכוח בבית האם להעיר לה מצד אחד זה יכול ליצור כלפיה ניכור דבר שהוא חבל מכיון שהבית נותן לה ולביתה אווירת יהדות מצד מה גם שמדובר באישה קשת יום ובודדה מצד שני אולי יש לחשוש מכיון שאנו משלמים על החשמל זה נקרא כאילו אנחנו מכשילים אותה באיסור

  1. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, המביא את הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:אכילת המצה

    כז. מצווה מהתורה לאכול בליל ט"ו בניסן 'כזית' מצה שמורה, ומדברי חכמים אוכלים עוד 'כזית' מצה יחד עם ה'כזית' הראשון, ועוד 'כזית' בכורך, ועוד 'כזית' בסוף הסעודה לאפיקומן.

    כח. שיעור 'כזית' הוא כשליש מצת מכונה, וכגודל זה במצות יד קשות, ובמצות רכות השיעור הוא נפח של חצי ביצה. אוכלים את המצה ברציפות ובנחת, ואין צורך להסתכל לשם כך בשעון, שכן אם לא הפסיק בדברים אחרים, ודאי יצא ידי חובה.

    המתקשים לאכול מצה

    לג. המתקשה לאכול את הכמות הנדרשת של המצות, ישתדל לאכול במצת המצווה הראשונה שני שליש מצת מכונה, וב'כורך' וב'אפיקומן' יכול להסתפק בחמישית מצת מכונה. ואם גם זה קשה לו, יכול לאכול למצת מצווה כשיעור שליש מצה. ואם לא יכול לאכול שליש מצה בתחילה, יאכל כמה שיכול בלא לברך "על אכילת מצה", ויצא בברכת עורך הסדר.

    לד. מי שקשה לו ללעוס את המצה, יכול לפורר אותה. ואם גם באופן זה מתקשה לאכול, ישרה אותה מעט במים. אבל אם השרה אותה עד שנימוחה, כיוון שנתבטל ממנה טעם מצה, לא יוצא בה ידי חובה.

    לה. מי שיודע שאכילת המצה או המרור או שתיית ארבע כוסות תגרום לו שיחלה וייפול למשכב, או שיגבר חוליו, פטור מהמצווה. לכן רוב חולי צליאק חייבים לאכול 'כזית' מצה בליל הסדר, מפני שאכילה מועטת כזו לא תגרום להם לחלות. אבל היודעים שאכילת המצה עלולה לגרום להם לתגובות קשות, פטורים. וכיום יש מצות משיבולת שועל, שטובות יותר לחולי צליאק.

  2. אינכם מכשילים אותה באיסור, שהרי היא כלל לא שואלת אתכם האם אפשר להטעין. אם שייך להעיר לה שאין הדבר מכובד, או לפחות שתטעין בחדר באופן לא גלוי, כדאי מאוד לעשות זאת בעדינות. אנשים צריכים לדעת לכבד את המארחים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים מופתעים מכך שמי שהעירו לו קיבל בשמחה את הדברים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 02:25:39

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת ויקהל-שקלים – להיות שותפים

אני כותב הפעם את הדברים, ברגעים מיוחדים ומרגשים, אחרי שבוע של עבודה, אחרי כינוס של רבים מאד מתלמידי, בוגרי ותומכי הישיבה ביום ראשון, אנחנו נמצאים כעת בדקות האחרונות של מבצע 'לימוד המונים', מבצע ברוחו של הרב קוק שלימד אותנו את היסוד:

הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה.

השתדלנו רק להוסיף בלימוד התורה, להוסיף בחיבור לתורת חיים, להוסיף דבקות בתורה, מאות התומכים שהגיעו ביום ראשון הוסיפו עוצמות וכוחות, ועשרות אלפי האנשים שהצטרפו ללימוד קבוע בפניני הלכה, נותנים כוחות להמשיך להתמסר לתורה וללימודה.

ומתוך ההתרגשות והשמחה, האירה לי הפרשה באור יקרות, יש הבנות שאתה מגיע אליהם מתוך מחשבה, ויש הבנות יותר גדולות שמגיעים אליהם מתוך הפגישה עם עוצמות החיים, וההבנה שהתחדדה אצלי בפרשה היא הבנה מתוך החוויה האדירה שחווינו ברגעים אלה ממש.

התורה מתארת את בקשת התרומה מעם ישראל כך:

ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר, קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחושת, ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים, ועורות אילם מאודמים ועורות תחשים ועצי שיטים, ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, ואבני שהם ואבני מלאים לאפוד ולחושן

יש כאן פניה לכולם, ויש כאן פירוט גדול מאד של חומרים, כלומר, האמירה האלוקית היא שכולם יביאו, וכל אחד יכול להביא כי מי שאין לו זהב, שיביא כסף, ואם אין לו שיביא נחושת, וכך הולכת התורה ומפרטת שלא כדרכה, עוד ועוד חומרים, כך שכל אחד יוכל להיות שותף, כל אחד יוכל להביא.

אך התורה לא מסתפקת בכך, ואומרת שיש אנשים, שייתכן ואין להם מה להביא אך יש להם רצון ויכולת לפעול ולעשות, אז התורה מזמינה אותם לתת מכישרונם:

"וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צווה ה', את המשכן את אהלו ואת מכסהו את קרסיו ואת קרשיו את בריחיו את עמודיו ואת אדניו, את הארון ואת בדיו את הכפורת ואת פרוכת המסך, את השולחן ואת בדיו ואת כל כליו ואת לחם הפנים, ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה ואת שמן המאור, ואת מזבח הקטרת ואת בדיו ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים ואת מסך הפתח לפתח המשכן, את מזבח העלה ואת מכבר הנחושת אשר לו את בדיו ואת כל כליו את הכיר ואת כנו, את קלעי החצר את עמודיו ואת אדניה ואת מסך שער החצר, את יתדת המשכן ואת יתדת החצר ואת מיתריהם, את בגדי השרד לשרת בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן"

שוב פירוט רחב, המאפשר לכל אחד ואחד לקחת חלק, מי בהבאה ומי בעשיה ומי בשניהם יחד.

וכן התיאור מרנין הלב:

"ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה, ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את תרומת ה' למלאכת אהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקודש, ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה', וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אילם מאודמים ועורות תחשים הביאו, כל מרים תרומת כסף ונחושת הביאו את תרומת ה' וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מלאכת העבודה הביאו, וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטווה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש, וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים, והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחושן, ואת הבושם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים, כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל המלאכה אשר צווה ה' לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נדבה"

שאני קורא את הפסוקים אני רואה בדמיוני עשרות אלפים, מביאים, כל אחד ואחד מביא מה שהוא יכול להביא, מביאים האנשים והנשים, מביאים אנשים פשוטים וראשי העם – כולם כולם מביאים.

שנים תמהתי למה תרומות, למה לא באופן ממלכתי, מתקציבים ממלכתיים? האם זה לא יותר מכובד? האם זה מתאים שכל אחד ואחד יתחיל להביא מביתו, את הזהב, הכסף, הנחושת, חלקי בדים, סלילי חוטים, חתיכות עץ וכיו"ב, המראה המופיע בדמיוני זה המוני אנשים כל אחד ואחד הוציא מאוהלו כל מיני חומרים שיש לו, אחד מביא חלק מבגד, השני חלק משמיכה, והשלישית מביאה טבעת מהסבתא…האם זה מכובד? האם זה ראוי?

את אותה השאלה יש מקום לשאול על הזמנת כל האומנים והיוצרים, היה מקום לומר, האם זה מכובד וראוי שכל איש ואשה שחשים שהם יכולים לעשות יבואו ויעשו, לא רק מי שנבחר וראוי, לא רק מי שנבחן, כולם באים ועושים.

אך היום התחוור לי הדבר בצורה ברורה, היום שראיתי את בחורי הישיבה המסורים, את תושבי היישוב האוהבים, את בוגרי הישיבה הנמרצים, את הנערים המדהימים של הישיבה התיכונית, את הבנות המופלאות של האולפנה ועוד רבים וטובים, שיושבים על הטלפונים ומתרימים, שמחים בכל ספר נוסף שילמד בע"ה השנה, לוקחים על עצמם עוד ועוד לימוד, הבנתי – אין דבר שמחבר יותר מלתת, שכולם נותנים, שכולם עוזרים – כולם מתחברים, כולם חשים חלק, המשכן הזה הוא שלנו!

אמרתי לעצמי היום, אמנם 'ביטלנו' תורה שלושה ימים, אבל החיבור שנעשה כאן, ההשתייכות לתורה וללימודה שהתרחשה בימים אלה, לא הייתה יכולה להיות גם באלף שיעורים, כי שכולם לוקחים חלק, משקיעים, תורמים, מתרימים, מעודדים ותומכים, הם הופכים להיות חלק.

 

הקב"ה רוצה שכולם יהיו חלק, שכולם יהיו מחוברים, כי החיבור הזה, חיבור הלבבות, הוא שבונה את המשכן, הוא שבונה את התורה בעם ישראל.

כל אחד ואחד שתורם מרגיש שמשכן שלו, שהוא חלק ממנו.

השבת היא גם שבת שקלים, וגם פה העניין הוא אותו העניין, מביאים תרומה חדשה, ולא מתקציבי המדינה, אלא מתרומות של כולם, ממחצית שקל של כל אחד ואחד, כי כולם מחוברים לעבודת ה', העובדה שכולם נותנים יוצרת את החיבור, החיבור הזה, הוא שמאפשר לעבודת ה' להיות עבודה שמרוממת את כלל ישראל.

ההזדמנות לתת, היא ההזדמנות להתחבר ולהיות חלק, זה כל כך נפלא לתת.

השבוע נכנס לחודש אדר ב', ואנו הולכים ומתקרבים לפורים, ופורים הוא כולו נתינה, והנתינה הזאת היא משמחת כי היא מחברת, כי היא מאחדת, כי היא גורמת לנו להיות חלק, ואין שמחה יותר גדולה מלהיות חלק מהדבר הגדול והמופלא הזה שנקרא עם ישראל!

יהי רצון שנזכה כולנו, להיות חלק, חלק מלימוד התורה, חלק מהשראת השכינה, חלק מתהליך הגאולה, וכדי להיות חלק צריך לתת, צריך לתרום, צריך להתאמץ להגדיל תורה, ליישב את הארץ, לחזק את האומה!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן