בפרשתנו אנו ממשיכים להיפגש ולהכיר את דמותו של הגדול בענקים, אברהם אבינו. והמאורע העליון ביותר בחייו של אברהם אבינו, שיא השיאים של הניסיונות שהתנסה, הוא כמובן עקידת יצחק שהיא אחד מהמאורעות המכוננים ויסודיים של עם ישראל, כפי שכותב הרב קוק בעולת ראי"ה (עמוד פד):
"אותה הפעולה שכל חמדת אהבת הקודש בכל שלהבתה האלוקית, יצאה על ידה לאור עולם בחיים ובפועל היא העקדה, שהאהבה הגמורה והמסירות האלוקית העליונה המופעת מקדושת הנשמה התוכית, כפי מה שהיא ברום אורה העליונה, אשר כל ישעה וכל חפצה הוא רק מלוי החפץ האלוקי… שמתוך יסוד מפעל מלא אש אהבה העליונה הזאת יונקות הן כל הקדושות של כל הקרבנות כולם, לכל עבודותיהם העליונות, העומדות ברום עולם ומעטירות את הנשמות, את החיים כולם ואת כל ההוויה, בתפארת כליל הודם".
ניתן לומר כי כל חייו של אברהם אבינו הינם הכנה לקראת ניסיון זה. ויותר מכך ניתן לומר כי כל מה שקרה מבריאת העולם ועד לאותו הרגע העליון של העקדה הוא הכנה לעקדה, וזו גם כוונת התורה באומרה "ויהי אחר הדברים האלה" וכפי שמסביר שם הרב זצ"ל "כל מה שעבר על אותו צדיק מיום היבראו ובאופן יותר כללי כל מה שעבר על המצוי כולו הוא הכשר לקראת המאורע הנורא הזה, הנותן צורה מפליאה ומאירה לכל היקום".
(אמירה זו נכונה, כמובן, לכל המאורעות המכוננים בתולדות העולם. כל העולם כולו התכונן לרגע העליון של יציאת מצרים, להופעה האלוקית של מתן תורה, לשלמות הכוללת של בניין בית המקדש, ובעזרת ה' העולם כולו הולך ומתכונן להופעת המשיח ולבניין הבית הנצחי, בית המקדש השלישי).
התורה מדגישה שאברהם אבינו התייצב במלוא כוחותיו ובכל גילוי עצמיותו לניסיון זה. ניתן היה לחשוב שהקב"ה רוצה שאברהם אבינו יבטל את עצמיותו, ישתיק את כל מחשבותיו והרגשותיו, ושככפוי שד יבצע את הציווי האלוקי. אלא שמהתבוננות בפסוקים אנו רואים שהקב"ה רצה שאברהם אבינו יתייצב במלוא כוחותיו, בכל תוקפו, בדעה צלולה ובהרגשה שלמה, ושכך יבצע את העקדה.
תחילת הניסיון הוא באמירה "ויאמר אליו אברהם" וכפי שמפרש הרב זצ"ל שכשהקב"ה קורא אל האדם בשמו הרי "זו קריאה המטבעת את האדם בעצמיותו". ואברהם אבינו עונה לקריאה האלוקית "הנני", כלומר, אברהם מתייצב עם כל כוחותיו ורגשותיו.
לאחר מכן מעורר הקב"ה את אברהם לחוש ולהבין את כל צדדי החשיבות, הערך, האהבה והשליחות שנמצאים ביצחק, "ויאמר קח את בינך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק". אברהם אבינו מצטווה להמשיך ולהיות מחובר בכל רגע ורגע לנשמתו, להיות במודעות עליונה ורק כך יוכל לקיים את ניסיון העקדה, שהרי הקב"ה אומר לו "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך", דהיינו, שאברהם אבינו צריך להיות בדרגה כזו שיוכל לקלוט נבואה. לא בשכחה עצמית, לא באכסטזה, לא בביטול החושים וההרגשות, אלא "הינה צריך היה הרוח להיות עוד אמיץ, מלא הוד ועז וגבורה ושמחת קודש, עד כדי להיות עוד מוכן לנבואה, שהיא צריכה עוד לבוא אליו, לסמן לו את המקום המכוון בדיוק, בין ההרים הרבים אשר בארץ".
וזהו הניסיון הגדול, כאשר האדם מלא בהבנה, בדעה, במודעות ובהתבוננות, ברגשי אהבה, רחמים חסד וחמלה, גם אז הוא מצליח לעשות את רצון ה'. ניתן לומר שתורפו של ניסיון העקדה הוא הרצון האלוקי שאברהם אבינו, איש החסד, האהבה והרחמים, שכל חייו עוסק בחסד עד כדי האמירה החריפה ש"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" (כפי שמופיע בתחילת פרשתנו), נדרש להפוך את מידתו ולנהוג בגבורה עליונה שנובעת מאהבת האבות שהיא אהבת ה'.
היכולת של האדם לא להיות כבול, אפילו לא לעצמו, אלא להשתמש במידות כרצון ה', היא המבררת שכל המעשים שנעשו אינם בשל הטבע אלא בבחירה, כפי שחז"ל אומרים ש"בשכר 'ויבקע עצי עולה' זכה שיבקע הים לפני בני ישראל", כפי שאברהם אבינו יכול להתגבר על טבעו, כך גם הים יכול לשנות את טבעו ולהפוך ליבשה, כדברי הרב:
"היה אפשר לסמוך למצוא עצים באחד היערים, וקל וחומר שהיה אפשר לקחת את גזרי העצים בלתי מבוקעים ולהכשירם להבערה בעת אשר יהיה כבר מוכן הצורך להשתמש בהם. אבל האהבה האלוקית העליונה, העוברת כל טבע אנושי, היא שבערה בלב האב הקדוש, כדי לזרזו להכין, גם את ההידור והסדר של תשמישי קורבן אלה, כמו העצים ,בהקדמה זריזה ומתונה גם יחד. כאן כבר חדר הרעיון, שהנהו עומד לפני חזון עליון ופעולה קדושה, העולה ממעל לכל התכונות האנושיות הרגילות, כדי להראות שאור ה' אלוקי אמת בעולם הוא עומד למעלה מכל מה שיוכל הלב האנושי בטבעיותו לחשב ולהעריך. ומזה בא הקשר של הופעתם של הניסים בעולם, למען דעת כי ה' אלוקי עולם הוא רם ונישא מעל כל קישור של טבע, רוחני וחומרי. בשכר 'ויבקע עצי עולה' זכר שיבקע הים לפני ישראל".
והפלא הגדול הוא היכולת להיות במלוא הכוחות והמודעות האנושי ולגלות את תכונה שהיא שיא השיאים של האנושיות והיא החופש המוחלט, הבחירה השלמה, היכולת להחליט להשתנות, להתהפך.
יהי רצון שנזכה לדעת מתי להיות קצת לא אנחנו, לדעת להתהפך, ואף על פי שבטבעי אני גיבור אני יודע להיות גם רך ואוהב, וכן להפך, גם האיש המלא חמלה, אהבה, חסד ורחמים- יודע במקום הצורך להיות גיבור ובעל עמדות של ברזל. בזה מתגלה אהבת ה' ויראתו וזוהי עבודת ה' האמיתית, להתהפך ברצון ה', להיות גם מה שנראה שאיננו טבעי.
