שמה של פרשתנו מעיד על מהות תוכנה: ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה…", יעקב יוצא ממקומו, מבית הוריו הגדולים יצחק ורבקה, מבית המדרש המופלא של שם ועבר והוא יוצא החוצה.
אמנם גם בביתו היו לו התמודדויות עם אחיו-עשו, אבל אם נתבונן בחייו, הוא נמצא במקום מאד טוב, אביו הוא ענק שבענקים יצחק, איש אלוקים עליון, אך גם עשיר ובעל נכסים, אימו היא בעלת החסד הגדולה בעולם, ומלאת אהבה לבנה הצעיר, והוא יכול להיות בתומתו וטהרתו.
אך הוא נדרש לצאת, כל העיר סובלת על פי חז"ל מיציאתו, אורה, זיווה והדרה הולך עם יעקב, אך האור טוב לו להיות מופץ בעולם, אבל יעקב נדרש כאן ללמידה חדשה, להתמודדות חדשה, הוא צריך לדעת להשפיע ולא להיות מושפע, להתמודד עם אנשים שונים שלא מבינים ולא שייכים לעולמו הפנימי, הוא נכנס לעולם שבו יש קשיים ומכשולים, והוא יותר מכל אבותינו נדרש להתמודדות עצומה.
הוא יוצא החוצה, לעולם הגדול, מלא המכשולים, אם עד עתה פיתח יעקב את עולמו הפנימי, את הערכים והאידאלים, את דבקותו בה', הוא נדרש עתה לפתח כוחות נפש, דרכים ושיטות איך להגשימם נוכח הקשיים והאתגרים העצומים העומדים לפתחו.
האמת היא שזו ההתמודדות של כולנו, שיוצאים מהמקום שלי, מהישיבה שלי, מהחממה הביתית, המשפחתית, הישובית, הסניפית, איך מצליחים לקחת את כל הערכים ולא רק לשמור אותם, אלא להופיע אותם בכל מקום, להאיר את העולם באור של הערכים והאידאלים שיש בליבנו.
ולמען האמת, היום החוץ נמצא בכל מסך, וכידוע אנו מוקפים בהם…
ההתמודדות היא קשה מאד שהרי הוא הולך אל דודו, אחי אימו, לבן, הוא קרוב משפחתו, ודווקא שפוגשים קרובי משפחה, עלולים להסיר את ההגנות, ולהיות מושפעים, שאתה נמצא בחברה חילונית, לעיתים יותר קל, אבל שאתה יוצא מהישיבה ופוגש חברים דתיים לאומיים לפעמים זה יותר קשה…
אבל יעקב שמגיע לבד, יוצא משם כראש משפחה – 'במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשתי מחנות' – הוא מגיע עם מקל ויוצא ראש משפחה גדולה שעתידה לשנות את האנושות, הוא מגיע חסר כל ויוצא עם עדרי צאן ענקיים.
והוא משנה את שמו מיעקב לישראל, יעקב – מלשון עקוב, יעקב במקום להתמודד עם הקשיים העדיף כמו כולנו לעקוף אותם, להתחמק מעימות-מהתמודדות, שעשו אחיו מאיים עליו, הוא מיידית עוזב ונמלט, לא להתמודד עם המאבק.
אך שאתה יוצא החוצה, אין ברירה אלא להתמודד, ועל ההתמודדות הזאת הוא מקבל את שמו ישראל – 'כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל' – יעקב מתמודד, מתמודד עם כוחות אדירים, עם לבן, עם שרו של עשו, עם עשו, ומנצח!
אין ברירה צריך להאבק ולא להתחמק, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, צריך לא להתבייש לקרוא תיגר על דעות, נורמות ומעשים ולהציג את אמת האלוקית, בראש מורם.
המעבר מיעקב לישראל, הוא המעבר ממי שבונה את עולמו הפנימי, למי שרוצה להשפיע על העולם.
זכורני ששאלתי את סבי ז"ל, מה הסיבה שהתורה אומרת 'ויבוא עד חברון' – דורשים חז"ל "אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותיי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים", מדוע לא לדרוש זאת על יהושע? – אז שהתשובה הפשוטה היא שיהושע כבר התפלל עליו משה בתוספת יו"ד לשמוע 'יה יושיעך מעצת המרגלים', אבל סבי אמר שאפשר לומר גם שליהושע וכלב היו שתי דרכי התמודדות שונות, יהושע אמר מיד שהוא חולק על המרגלים, ולכן לא היה חשש שיושפע, אך כלב שמר את הדבר בליבו, לכן חז"ל דורשים שכאשר כלב עלה לדבר אל העם היו בטוחים המרגלים שהוא איתם, ואז התגלה שהוא עם יהושע, וכאשר אתה לא נאבק בגלוי הסיכון להיות מושפע עולה לאין ערוך.
וכהמשך לדבריו הנפלאים, אולי אפשר להסביר ממילא מדוע זכה דווקא יהושע להנהגה, כאיש פרטי-צדיק אתה יכול לא להאבק ולהתפלל, אך כדי להנהיג ולהשפיע, אין ברירה אלא להאבק, להילחם, לומר את האמת.
אנו נקראים עם ישראל, על שם היכולת המופלאה הזאת, להתמודד ולנצח, לא בשל חוזקנו הפיזי, אלא בשל האמת האלוקית הנצחית בה אנו מחזיקים במסירות נפש, כפי שכותב הרב קוק:
"כנסת ישראל מנצחת את העולם בכוחה הרוחני, שיסודה העלייה המוסרית המוחלטת, העולה על הנטיות שברוח האדם, גם על הטובות והיותר יפות שבהן".
הדברים השבוע מוקדשים למו"ר, הגר"א מלמד, גדול הדור, שבאומץ ויושר, אהבת אמת, אהבת התורה, העם והארץ, מציג את דעת התורה, יתקיים במו"ר הפסוק: 'כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל!"[1]
יהי רצון שנזכה לדעת לשמור על האידאלים והערכים שלנו מול כל ה'חוץ', השוטף בעוז!
[1] מובן שמותר לחלוק, וראוי שכל ת"ח יאמר את דעתו ונימוקיו, אך העובדה שיש מהחולקים שמשתמשים בתרבות הפשקווילים בעתונות ובתקשורת, ומוסיפים דעות על כלליות על הרב ולא על הדברים, זו בושה וכלימה, איך מעיזים לדבר על גדול הדור (שוודאי לי שאם יגיעו דברים אלו עליו, אקבל נזיפה חריפה על התואר), שמוסר את חייו להגדלת תורה, ליישוב הארץ ולחיזוק האומה.
