שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת בא – קידוש הזמן

המצווה הראשונה שנצטוו ישראל כאומה היא: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". ויש לבחון מה משמעותה של מצווה זו, ומדוע זכתה להיות המצווה הראשונה שעליה נצטוו ישראל?

הספורנו כותב:

"החודש הזה לכם ראש חודשים – מכאן ואילך יהיו החודשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחודשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי"

הפירוש הפשוט בדבריו הוא שמאותה נקודה הזמן הוא שלכם – אתם יכולים לבחור איך לנצל את הזמן, אתם לא משועבדים, זמנכם לא נתון לאחרים, אתם תקבעו איך ולמה תנצלו את זמנכם.

הזמן הוא המשאב היסודי ביותר בעולמנו הזמני, והוא המפתח לחיים מלאי התקדמות וצמיחה, חיים מלאים עשיית טוב וחסד. מי שיודע לנצל את הזמן הוא בן חורין והמנהיג. לעומת זאת, מי שנגרר ומבזבז את הזמן הוא מונהג ומשועבד לכל מיני דברים שאינם רצונו האמיתי. כמה פעמים אנו שומעים את הביטוי 'ברח לי הזמן', אך האמת היא שזמן לא בורח, אלא החירות וההנהגה של האדם הם שאפשרו לזמן להיות אבוד ולא מנוצל. לבזבז את הזמן זה להתאבד בתשלומים.

אך מעבר לפירוש הפשוט נראה שאפשר להבין את הדברים ברובד יותר עמוק. תפקידו של עם ישראל הוא לקדש את החודש, לתת משמעות לעולם הזה, הזמני. הזמן יכול להתקדש – וזהו חידוש אדיר, שיש אפשרות לקדש ורומם את הזמני והעובר ולחבר אותו לנצח.

רק לעם ישראל כאומה יש את הכוח האדיר לקדש את הזמן, להכניס חיים נצחיים בזמני והעובר, לחדש את העולמות. וזאת ניתן לעשות מתוך השחרור מהשעבוד מלחיות רק את הכאן והעכשיו. אפשר לחיות את ערכי הנצח גם בעולם הזמני – 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום" – מי שדבק בה' הוא החי באמת, חי היום, מתוך דבקות בה'.

וכפי שכותב בעניין זה מרן הרב קוק (אוה"ק ב, לז):

"הווייתנו הזמנית היא ניצוץ אחד מההוויה הנצחית, של הוד נצח הנצחים, ואי אפשר להוציא אל הפועל את אוצר הטוב הגנוז בהתוכן של חיי הזמן רק על פי גודל התאמתו לחיי הנצחים…הנצח הוא היסוד האיתן לכל חיים תרבותיים במלוא מובנם. השאיפה אל הדר הנצח מנצחת את המוות, ומוחה דמעה מעל כל פנים.

ומוסיף הרב וכותב:

"האנשים הגדולים באים להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות", אצל אנשים גדולים כל הדברים שהם עושים הם מתוך גדלות, מתוך חיבור עמוק לנצח, כל הדברים שנעשים נעשים מתוך תורה ומתוך קדושה, וממילא מחוברים לנצח.

זוהי קריאת הכיוון הבסיסית שניתנת לעם ישראל. זהו תפקידנו, זהו ייעודינו.

יהי רצון שנזכה לקדש את הזמן.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן