בפרשת השבוע שלנו אנו ממשיכים לעסוק בחיבור שבין העם, התורה והארץ.
עניינו של ספר דברים הוא ההכנה לקראת הכניסה לארץ, ישנה חזרה על התורה כולה פעם נוספת, כי לא דומה תורת א"י ותורת חוץ לארץ, יש צורך להבין וללמוד את התורה כולה מחדש, ולראותה באור חדש, 'וזהב הארץ ההיא טוב' – אין תורה כתורת א"י.
זהו המפתח להבנת ספר דברים.
ממילא ניתן להבין מדוע נשנים עשרת הדיברות פעם נוספת בפרשתנו.
אם נתבונן בפרשה, נראה שהתורה חוזרת על כך שהארץ היא המטרה שוב ושוב, ובה עיקר החיוב לקיים את מצוות התורה:
"ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ… ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צווני ה' אלוקי לעשות כן בקרב הארץ…ואתי צווה ה' בעת ההוא ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ… ושמרת את חוקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצווך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה… בכל הדרך אשר צווה ה' אלוקיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ, וזאת המצווה החוקים והמשפטים אשר צווה ה' אלוקיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה…ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה' אלוקי אבותיך לך ארץ זבת חלב ודבש… ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך… ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו…"
אלא שיש להבין מדוע הארץ כל כך חשובה לקיום התורה ומצוותיה, למה חז"ל אומרים: 'כיוון שגלו ישראל ממקומם – אין לך ביטול תורה גדול מזה', לכאורה, אפשר לומר להיפך, 'כיוון שחזרו ישראל לארצם – אין לך ביטול תורה גדול מזה', הרי אנו נדרשים לעסוק בשמירת הביטחון, וכידוע השירות הצבאי לוקח זמן רב, גם שאר העיסוקים המדיניים והחברתיים גוזלים זמן שבו יכולנו ללמוד תורה: עיסוק בענייני הנהגה ופוליטיקה, כלכלה וחברה ועוד.
ההסבר הוא שעניינה של תורה הוא להדריך את החיים השלמים, חיים כאומה על כל מערכותיה, חיים שיש בהם חיבור אדיר בין שמים לארץ, בין גשמיות לרוחניות, בין האומה להיחידים ובין ישראל לעמים, החיבורים האלה מתאפשרים רק בהיותינו בארץ, הן מצד העובדה שרק עם בארצו, שחי חיים שלמים ועצמאיים מכל הבחינות ומחובר לכל מערכות החיים, והן מצד סגולת הארץ, שאיננה אדמה סתמית, אלא ארץ שבה גם החומריות והארציות מחוברת לקדושה האלוקית.
אחרי שנות גלות רבות הרבה מושגים השתבשו מאד, ביניהם המושג 'ביטול תורה' – אחרי אלפיים שנות גלות הביטוי 'ביטול תורה' מתפרש אצלנו כחוסר בלימוד התורה, תפיסה הנובעת מכך שבגלות הדבר הגדול ביותר שניתן לעשות הוא ללמוד תורה, אך אין אפשרות ליישם את רוב התורה ולחיות אותה, אך האמת היא, שהאידיאל העליון איננו לימוד התורה בלבד אלא חיי התורה, וכיוון שגלו ישראל מארצם – הרי שאינם אינם יכולים לחיות את התורה ולקיימה בחייהם, וזהו ביטול תורה שאין כדוגמתו: אין בית מקדש, אין מערכת משפטית שמנהיגה את החיים על פי תורה ואין מלכות עם כל מערכות החיים התלויות בה שמנהיגה על פי תורה.
יתר על כן, כשזוכים לחיות חיים שלמים של תורה, מה שאנו מנסים לעשות ביישובנו הר ברכה, שכל מערכות החיים, הבינוי, הרווחה, החינוך והתרבות מונהגים על פי תורה, מתגלה עוד גילוי נפלא, שהרבה יותר מאשר מה שמלמד הספר, מלמדים החיים, ושבאים ליישם את הרעיונות הגדולים, הם פוגשים את המציאות ומתחדשים חידושי תורה אדירים.
מתוך הבנה זו, ניתן להבין יותר את תחינתו של משה רבנו להיכנס לארץ:
"ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, ה' אלוקים אתה החלות להראות את עבדך את גודלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"
מכיוון שאתה ה' אלוקים, אלוקי השמים והארץ, וזהו החידוש האדיר והגדול ביותר, חיבור שמים וארץ, גילוי וחשיפת הקדושה בארץ, לכן מתחנן משה להיכנס לארץ הטובה, לארץ שבה מתגלה הטוב האלוקי, בארץ שבה נחשף הטוב האלוקי העליון הגנוז בארץ, שהשיא של הגילוי הזה הוא בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט (ההר הטוב הזה), ושיא השיאים הוא בבית המקדש. שנזכה לבניינו במהרה בימינו (והלבנון – זה ביהמ"ק, המלבין עוונותיהם של ישראל).
יהי רצון שנזכה לחיות חיי תורה שלמים בארצנו!
