חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

סירוס כלב

שלום הרב הייתי השבוע אצל הוטרינר ושאלתי אותו למה הכלב שלי לא רגוע הוא כבר בן כמעט שנתיים ועדיין הורס את הבית מלא באנרגיות וכדו' הוטרינר אמר לי לסרס אותו ואמר שבשלב מסויים בחיים הכלב גם יהפוך להיות תוקפני כלפי כלבים אחרים ויכול להיות גם כלפינו בגלל שהוא לא מסורס בנוסף אם יראה כלבה מיוחמת ויהיה עוד כלב שיריח את הטוטסטרון שלו ( כשמסרסים כבר אין ריח כזה ) הכלב השני יתקוף אותו והשניהם יפגעו במיוחד הכלב שלי שהוא קטן האם אפשר להקל ולסרס את הכלב ( מדובר בזכר ) ? ואם כן באיזה אופן ( סירוס כימי הוא בעייתי גם יותר צער בעלי חיים וגם יקר מאוד וצריך לעשות אותו פעם בחצי שנה ) ? תודה מראש

יש כמה פתרונות למצב כזה שהוא שעת הדחק :

  1. ברבנות של מועצה אזורית שומרון, ניתן למכור את הכלב לגוי, והוא נותן אותו לוטרינר גוי כדי לסרסו. צריך ליצור איתם קשר ולהביא אליהם את הכלב.
  2. אם אין הדבר באפשרותך, אתה יכול בעצמך למכור את הכלב לגוי כמו שמוכרים חמץ או כלי שצריך טבילה ולא ניתן להטבילו. צריך היינו להעביר את הכלב לידיים של הגוי, תוך הסבר שהוא קונה אותו בכך, ואתה לוקח אותו אחר כך בהשאלה בלבד, ואז אתה בעצם נותן את הכלב של הגוי לוטרינר גוי שיסרס אותו.
  3. אם אין לך גוי למכור לו את הכלב, אפשר לסרסו על ידי וטרינר גוי בגרמא, כלומר לא בהתעסקות עם איבר הרביה, אלא על ידי זריקה וכדומה.
  4. אם אין וטרינר גוי, אזי אם אכן מדובר על שעת הדחק, מותר על ידי וטרינר יהודי שיעשה סירוס זמני על ידי כדורים או שבב.
  5. אם גם זה לא אפשרי, יעשה סירוס קבוע בגרמא. אם אין גוי ואין אפשרות לסרס בגרמא – אסור.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-21 19:28:07

בין בשר לחלב

אם סיימתי לאכול ארוחה עם בשר. עברו 6 שעות מסיום אכילת הבשר, אך לא בירכתי ברכת המזון. מותר אז לאכול חלב?

מונים שש שעות מסיום אכילת הבשר ולא מברכה אחרונה, כמו כן צריך לברך ברכה אחרונה על הארוחה הבשרית לפני שאוכלים מאכל חלבי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-23 12:15:20

התרת נדר בלימוד תורה

שלום, בערך בכיתה ו' התחלתי ב"ה ללמוד כל יום פרק אחד בתנ"ך. ב"ה זכיתי לעבור על התנ"ך כמה פעמים, ועכשיו אני עומד לסיים שוב ומרגיש שאני לא רוצה להמשיך את הלימוד הספציפי הזה עוד, משום שכבר ביצעתי אותו הרבה מאוד שנים, ואולי אעבור ללימוד בספר אחר או אמשיך ללמוד לפעמים אבל לא בתור חובה או פעם ביום. כשקיבלתי על עצמי, זה היה לפני הרבה מאוד זמן, ואני לא זוכר בוודאות שאמרתי שזה בלי נדר. האם זה נחשב לי כנדר? אם כן, איך מתירים? תודה רבה!

לפני ראש והשנה ולפני יום כיפור, אנו עושים התרת נדרים על כל השנה, ומודיעים שבכל השנה הקרובה מה שנעשה יהיה בלי נדר. לכן זה לא נחשב לך לנדר. יחד עם זאת, כיון שמדובר על לימוד תורה, מן הראוי שהזמן שהקדשת ללימוד בכל יום, ימשיך להיות מוקדש ללימוד (כל לימוד תורה), שכן הראת במשך השנים שאתה מסוגל ללמוד זמן מסוים בכל יום, ולכן נכון להמשיך בזה.

עלה והצלח

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-25 17:31:36

יש לך שאלה?

פרשת צו, שבת הגדול ופסח – החירות

עניינו של חג הפסח הוא יציאת מצרים, יציאה לחירות. לכן כינו חז"ל זמן זה: "זמן חירותנו", וכפי שכותב הרב חרל"פ בהקדמה להגדה:

"חג הפסח, זמן חרותנו, הוא הזמן אשר בו משתחררים מכל עבדות, כי מצרים הייתה היסוד והשורש של כל מיני העבדות שבעולם "בית עבדים", וכל הלחץ אשר ישראל נלחצים ממי שהוא הוא שורש פורה ראש ולענה ממצרים…

בחג המצות הכול משתחרר, הן הכלל והן הפרט. כל אחד מישראל גם אשר נמצא בכל השנה איננו זוכה להיות נגאל ממיני העבדות שונים – בחג הקדוש הזה הנהו משתחרר לגמרי, וכל היודע להיות מקשיב אמת לימים האלה מוצל הוא מכל מיני לחץ ושיעבוד והוא לקוח ומשועבד להשי"ת, שהוא האושר היותר גדול והחירות היותר נמרצה וזוכה להגיע למדריגת עבד ה'".

וננסה להתבונן בכמה צדדים בענייני החג ולראות איך מתבטאת החירות בכל צד ועניין, ונעשה זאת דרך שלושת המושגים המרכזיים של פסח: פסח, מצה ומרור, שהם כה מרכזיים עד ש"רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".

פסח

"פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַ ה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחֲווּ".

יש בדברים אלו כמה רמות של חירות:

הרמה הראשונה היא השחרור מהתרבות הגויים. אנו שונים, איננו חלק מהאומות. הקב"ה מבדיל ביננו לבינם. אנו צריכים להשתחרר מהאופנות שלהם, מהתרבות שלהם, מהנחות הייסוד שלהם, מסדר היום שלהם. אנו שונים ואחרים, משוחררים מהנורמות המקובלות.

הרמה השנייה היא מה שחז"ל מגלים לנו, שעם ישראל לא היו ראויים מצד מעשיהם לגאולה, והקב"ה גאלנו מאהבתו האינסופית אותנו – אהבה שלא תלויה בדבר. זו חירות עצומה שאהבת ה' אותנו אינה תלויה בעבר, אינה תלויה במה שעשינו או לא עשינו, אלא תלויה באהבת ה' אותנו, וברצוננו להתקשר אליו יתברך.

השם משמואל אומר שביציאת מצרים הקב"ה דילג על הפתח. כל השנה הקב"ה אומר לנו: "פיתחו לי פתח כפתחו של מחט ואפתח לכם פתח כפיתחו של אולם", אבל בפסח הקב"ה מדלג על הפתח ואומר 'איני צריך את הפתח שלכם (את המעשים שלכם). אני מדלג על זה. רק תרצו!'.

האהבה שאינה תלויה בדבר שהקב"ה אוהב אותנו, מאפשרת גם לנו לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר וזוהי חירות. האהבה שלנו לא תלויה במה יעשו אחרים, היא עצמית ומשוחררת ואוהבת ללא גבול.

מצה

המצה היא הדבר עצמו, התמצית והמיצוי. המצה מייצגת את השחרור מכל הדברים המיותרים שעוטפים אותנו. הרב חרל"פ כותב בעניין זה:

"מצוות אכילת מצה מרחיקה את האדם מכול מיני התעוררות והתפעלויות אנושיות, תאווה וכל מידה רעה, והיא מעמידה אותו על ההרגש היותר נעלה, להרגיש השי"ת עמוק עמוק בקרב כליותיו ולבבו, שלא לעשות בר גדול וקטן נגד רצונו ית"ש, להיות עבד לה' יתברך ולא עבד לעבדים".

האדם מלא ברצונות ורגשות דמיוניים שמשעבדים אותו. הוא לא יוכל להיות שמח אם לא יהיה לו את הרכב הזה, אם לא יצא לחופשה הזאת, אם לא יהיה לו את המאכלים האלה, אם לא יזכה להערכה מפלוני… אנשים משועבדים לאיכות וסגנון החיים שהם "חייבים", לתדמית שלהם, לפידבק שהם מקבלים.

לאכול מצה זה להשתחרר מכל הדברים הדמיוניים מכל החיובים והצרכים המדומים, ולהגיע לדברים האמיתיים, שתלויים בנו – לשמחה, לאהבה ולאמונה, שלא תלויים באף אחד אלא בליבנו. מצה מתבטאת את השחרור מכל השיעבודים והלחצים.

מרור

גם המרור מבטא חירות, כי אדם בן חורין יודע לוותר ולהתאמץ בהווה כדי להגיע ולבנות עתיד. מי שלא יכול לאכול קצת מרור בדרך הוא משועבד, הוא לעולם לא יצא ממקומו, כי יציאה היא תמיד מצריכה קצת מרירות, קצת אי נוחות, כאבי גדילה – כאבי לידה. רק מי שיודע לאכול מרור יזכה לצאת לחירות.

צריך להשקיע בהריון ובלידה (מרור), צריך להשקיע בחינוך (כורך – מרור ומצה יחד), כדי לזכות בעתיד לראות את הפירות, לראות משפחות מפוארות שקמות מבניך ובנותיך. צריך לוותר על ההנאה העכשווית כדי לחסוך ולהגיע לעצמאות כלכלית, צריך לוותר על העוגה כדי לבנות בריאות לטווח ארוך ולחיות בשמחה ואנרגיה לאורך ימים ושנים – זוהי החירות של המרור.

 

איני יכול לסיים כאן בלי התייחסות קטנה לפרשה השבוע, הפרשה פותחת במילים: "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו". עניינה של המילה 'צו' הוא זירוז. גם בפסח אנו נחפזים ומזרזים. היכולת לפעול בזריזות, לא להחמיץ את השעה והזמן, לא לפספס את הזמן, היא משמעות הלשון 'צו': "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קורבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו", ורש"י מבאר: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". חלק מהחירות היא היכולת להשתחרר ממחשבות מעכבות, ממטען יתר ולפעול במהירות ובזריזות, להצליח לשחרר את הכסף שלנו למטרות טובות וקדושות. גם חסכנות יתר הם שיעבוד – שיעבוד לתאווה שיהיה כמה שיותר. בפסח אנו פועלים במהירות, משחררים את המטענים העודפים, ויכולים בחפזון להתקדם לגאולה.

יהי רצון שנזכה לחירות אמיתית פנימית וחיצונית!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן