חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת שמות – הטוב והחסד

מרן הרב זצ"ל מגדיר את מהות נשמתה של כנסת ישראל, את עניינו הפנימי של עם ישראל, כעשיית הטוב והחסד בעולם:

"עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה" (אורות ישראל, פסקה ד)

בעולם ישנו מאבק בין כוחות הרע, שעניינם לשעבד את כל המציאות להנאתם וטובתם, לבין כוחות הטוב והחסד שעניינם להיטיב ולהועיל לכל. דבר זה בא לידי ביטוי גם בפרשתנו, פרשת לידתו של עם ישראל. מחד גיסא, בני ישראל פועלים לפרות, לרבות ולהתעצם. אחת הפעולות הגדולות ביותר ליישובו של עולם ולפיתוחו הוא לפרות ולרבות. והתורה מתארת שעם ישראל עושה זאת במלוא העוצמה והכוח: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד, ותמלא הארץ אותם". פעולה זו של פריה ורביה כה משמעותית וחשובה עד שחז"ל (משנה גיטין ד, ה) כותבים ש"לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: 'לא תוהו בראה, לשבת יצרה".

מאידך גיסא במצרים קם מלך שהתיאור שלו הוא ככפוי טובה: "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". וכאשר הוא רואה את הפעולות הגדולות של ישראל הוא פועל לנסות להמעיט את הטוב ולכן גוזר לענות ולהעביד את ישראל בפרך. לכך ישראל מגיבים בהגברת הטוב – "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". בתגובה לכך פרעה מתעצמם בניסיונו לפגוע ולהחליש את הטוב וגוזר "בילדכן את העבריות וראיתן על האובניים אם בן הוא והמיתן אותו, ואם בת היא וחיה".

כנגד גזרה זו המיילדות שפרה ופועה (שע"פ חז"ל אלו הן יוכבד ומרים), משפרות את הוולד ומדברות עמו, ובכלל דואגות לוולד הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית (כפי שאומרת הגמרא (סוטה יא, ב): "כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה"). בפועל, שפרה ופועה לא מסתפקות בכך שהן מסייעות לאם ולוולד ברגעי הלידה, אלא ממשיכות לספק מים ומזון, כפי שמבארת שם הגמרא את הביטוי: "ותחיינה את הילדים".

פעולת החסד המופלאה של המיילדות, הנעשית מסירות נפש וסכנת חיים, בכך שהן פועלות נגד גזירתו של פרעה, גורמת להתעוררות החסד האלוקי עלינו: "וייטב אלוקים למיילדות ויירב העם ויעצמו מאוד. ושוב, כל התעוררות של כוחות הטוב והחסד בעולם מעוררת את ההתנגדות של הכוחות המצריים כנגד הטוב ובמטרה לפגוע בו: "וייצב פרעה לכל עמו לאמור כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". אך עם ישראל לא מוותר וממשיך במאמציו: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר האשה ותלד בן". בן זה, שנולד מתוך המאבקים הקשים של הטוב והרע, מייצג עולם חדש של טוב: "ותרא אותו כי טוב הוא".

הטוב הישראלי מתחיל לחלחל ומשפיע גם על המצרים, עד כדי כך שבת פרעה בעצמה מתעוררת לחסד ורחמים, וכאשר היא רואה את משה רבנו בתיבה היא חומלת עליו ומצילה אותו. פעולה זו של חסד, הנעשית מצד בת פרעה, היא הקובעת את שמו של המנהיג הגדול ביותר שעמד לישראל, שאין כמוהו בנבואה ושעל ידו יצאו ישראל ממצרים וניתנה להם התורה. דבר זה מלמד לעולם כולו שזהו עניינם של ישראל, וזוהי מטרתם, לעשות טוב וחסד.

ואכן, אנו רואים את פעולותיו הנמרצות של משה להגברת הטוב: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסיבלותם". הפעולה הראשונה של החסד היא להסתכל החוצה, לראות לא רק את עצמך אלא את הסובבים אותך, לזהות את כאבם ומצוקתם. אבל משה רבנו לא מסתפק בכך אלא פועל באופן מידי: "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי". וכדי שיהיה ברור שאין כאן פעולה לאומנית, אלא פעולות של טוב ורדיפת צדק, מספרת לנו התורה שביום השני יוצא משה "והנה שני אנשים עברים ניצים, ויאמר לרשע למה תכה רעך".

כמובן שפרעה, מיד עם שמיעתו את הדבר, פועל להחליש את מנהיג הטוב: "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה". בשל כך, משה בורח למדיין. היינו מצפים מאדם שבורח מהאימפריה החזקה בעולם להנמיך פרופיל ולהתחבא. אך כאשר משה רואה עוול, חוסר צדק, הוא לא יכול להישאר אדיש, ולכן מיד כאשר הוא מגיע למדיין ורואה את שבע בנות יתרו, שנתקלות בקבוצה אלימה וחסרת צדק, הוא עוזר להן ומושיע אותן: "ויבואו הרועים ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישק את צאנם".

יתרו, כפי שקרה לבת פרעה, רוצה מיד להידבק בטוב, ובאופן מידי הוא מזמין את משה לביתו, "קראן לו ויאכל לחם", ובתכוף לכך "ויתן את ציפורה ביתו למשה".

הגילויים הללו של הטוב והחסד, יחד עם התגברות הרשעה, מעוררים את החסד האלוקי ואת ברית האבות, "וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו, את אברהם, את יצחק ואת יעקב, וירא אלוקים את בני ישראל וידע אלוקים". כפי שמשה "וירא בסיבלותם" כך הקב"ה "וירא אלוקים". ומתוך הראיה הזאת מגיע השלב הנוסף של "וידע אלוקים" (ומסביר רש"י: "נתן עליהם לב ולא העלים עיניו"- וכפי שראינו שמשה רבנו לא מעלים עיניו מכל גילוי עוולה ורשעה.

זו ההתחלה של מהלך גאולת ישראל, כפי שבחרה התורה לתארו.

יהי רצון שנזכה גם אנו לגלות את עוצמת הטוב והחסד ולפעול להגדלתו והרחבתו בעולם.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן