אחד האירועים המרכזיים בפרשתנו הוא הפיכת סדום, כאשר בעת מנוסתו של לוט מסדום הופכת אשתו לנציב מלח:"ותבט אשתו מאחריו ותהיי נציב מלח". ננסה היום לבאר מה היה חטאה של אשת לוט בכך שהביטה לאחור? מדוע עונשה הוא בהפיכתה לנציב מלח? ומתוך הדברים הללו נראה מה הלימוד לדורות העולה מפרשייה זו. בנוסף, הברייתא (ברכות נד) קובעת שכל הרואה את אשת לוט חייב לברך "דיין האמת": "תני: על לוט ועל אשתו מברכים שתים על אשתו אומר ברוך דיין האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים". ואמנם היום איננו יודעים היכן נמצאת אשת לוט, אך מתוך העיון בפרשייה נוכל להבין את דין האמת בהפיכתה לנציב מלח.
הרד"ק מבאר "שאשתו, שהייתה מאחורי לוט, הביטה אחריה, כי הייתה קטנת אמנה והביטה אם נהפכת העיר אם לא". [מלאך ה' הזהיר את לוט שלא יסתכל אחורה (ויש להניח שאשתו שמעה זאת): "הימלט על נפשך אל תביט אחריך, ואל תעמוד בכל הכיכר. ההרה הימלט פן תספה". כאשר אשתו של לוט הסתכלה אחריה היא עברה על ציווי המלאך].
כדי להינצל לצריך להאמין שמעשי סדום כל כך גרועים ומושחתים, שראוי להשמידם. כאשר אשת לוט מסתכלת אחורה, היא בעצם אומרת שקשה לה להאמין שאכן סדום נחרבת. היא לא מאמינה בכל ליבה שאכן אין למעשים כאלה קיום ושאסור שיהיו בעולם.
אפשר אפילו ללכת בדרכו של הרד"ק ולהסביר שאשת לוט הייתה רוצה להישאר בסדום, והיא מתבוננת לראות האם אולי סדום לא נחרבה ואפשר לחזור הביתה. לוט נמלט ומבין, ואף מזדהה, עם החורבן. אך אשתו נמלטת רק מאין ברירה, ולא מתוך הזדהות.
ממילא אפשר להבין מדוע אשת לוט נהפכת דווקא לנציב מלח. המלח שנמצא על הארץ גורם לכך שהארץ לא תוכל להצמיח, כפי שאומרת התורה (דברים כט, כב): "גופרית ומלח, שריפה כל ארצה-לא תיזרע ולא תצמיח, ולא יעלה בה כל עשב: כמהפכת סדום ועמורה, אדמה וצבויים, אשר הפך ה', באפו ובחמתו". אשת לוט היא סימן לדורות שבמקום שאין בו חסד- לא תהיה צמיחה, לא תהיה גדילה ולא יהיה קיום. היא עצמה פקפקה בכך ולכן נשארה לעד כנציב המודיע שלא יכול להיות קיום בלא חסד.
חז"ל, כפי שהביא רש"י, דורשים כי "במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה: תני מעט מלח לאורחים הללו. אמרה לו: אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה". גם ממדרש זה ניתן לראות את אותה הנקודה. לוט אמנם גר בסדום אך לא מזדהה עם חוסר החסד של אנשיה. לעומת זאת אשתו מקבלת ומבינה את מנהג אנשי סדום, ולכן לא רוצה שמנהגים של חסד יכנסו לביתה.
ניתן לבאר אף יותר. אשת לוט מוכנה להכניס אורחים, מתוך הבנה של הצורך בהצלת נפשות, אך היא מתוקממת נגד הרצון להיטיב להם. נתינת המלח באוכל איננה צורך אמיתי, אלא הוספה של שמחה והנאה באוכל. על כך אשת לוט מתרעמת: גם את המנהג הרע הזה אתה מעוניין להכניס למקום הזה? גם את הרצון לשמח ולהנות?!
במלח יש תכונה מקיימת, משמרת. כאשר רוצים שדבר יחזיק זמן ארוך שמים בו מלח. אבל כששמים הרבה מידי מלח המאכל נפגם ולא ראוי לשימוש. בהחלט נכון שאדם ידאג לקיומו, וש"חייך קודמים לחיי חברך". אבל כשכל מגמתו ועניינו של האדם הינו לדאוג לקיומו האישי, הוא הופך להיות נציב מלח. ומקום שדואג אך ורק לעצמו, לקיומו, הופך להיות מקום זרוע מלח.
יהי רצון שנזכה להיות אנשים שמבינים שמידת החסד איננה רק מידה טובה ויקרה אלא היא המידה שמקיימת את העולם בכלל, ואת עם ישראל בפרט – כפי שרואים בתחילת פרשת השבוע, שמתוך מעשה החסד עם ישראל ממשיך, דרך לידתו של יצחק.
