מרכזיות השולחן
פרשת השבוע עוסקת כולה בבניין המשכן וכליו. בעבר הראנו כיצד המשכן וכליו מייצגים את המבנה של העולם הרוחני הפנימי והאידיאולוגי של האומה הישראלית ושל כל אחד ואחד מישראל.
היום ננסה להתמקד בשולחן לחם הפנים ובמה שניתן ללמוד ממנו על עולמנו הפנימי ועל חיינו. הדבר הבולט הראשון לגבי השולחן הוא שאחרי בניין הארון- בו פותחת הפרשה- התורה מציינת את בניין השולחן. הדבר מפתיע שכן לו היינו מתיימרים לדרג את הכלי המשכן, על פי חשיבותם וקדושתם, ברור שראש וראשון היה ארון הברית, ואחריו סביר להניח שרובנו היינו מציינים את המזבח או את המנורה, אך לא את שולחן לחם הפנים…
עניינו של השולחן הוא הפרנסה. על השולחן שמים לחם, אשר מייצג את כלכלתו של האדם וקיומו הפיזי. כפי שכתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".
הדבר החשוב ביותר בחייו של האדם הוא הברית והקשר של האדם עם הקב"ה- קשר המיוצג על ידי ארון הברית והכרובים. והדבר השני בחשיבותו בחייו של האדם הוא כלכלתו, וזוהי גם המציאות: כלכלת האדם תופסת חלק גדול מאוד ממחשבותיו, מאמציו ואולי את החלק הארי בזמנו. מתוך דברים אלו נפנה לראות את הפסוקים העוסקים בשולחן:
"ועשית שולחן עצי שיטים, אמתיים אורכו ואמה רוחבו ואמה וחצי קומתו". התורה בחרה את השולחן כדבר המייצג את כלכלתו של האדם- לומר לנו שכפי שתפקידו של שולחנו של אדם הוא לשרת את האדם ולשמש לו כעזר וסיוע, כך גם כל עיסוקו של האדם בכלכלה.
העבודה צריכה לשרת את האדם ולסייע לו, ולא שיהפוך משועבד לה.
עוד דבר שאנו רואים כאן הוא שהמידות של השולחן- אמות שלמות הן: אמתיים ואמה. דבר זה מלמד אותנו שהאדם צריך להסתפק ולשמוח במה שיש לו.
לעומת הארון שכולו עשוי במידות חצויות- דבר המלמד אותנו שהאדם צריך להרגיש שהוא באמצע הדרך בלימוד התורה, בשולחן האמות שלמות- לומר לנו שברגע שלאדם יש די צרכו ומחסורו, הוא לא צריך לרצות עוד ועוד .
עם זאת יש מידה אחת חצויה בשולחן, והיא מידת הקומה. וביאור הדבר הוא שאין צורך לשאוף, להתקדם ולהתפתח עוד ועוד בכמות הכסף שיש לאדם, אך כן עליו להתקדם באופן מתמיד בשימוש שלו בכסף, שהוא בחינת הקומה.
מטרת הפרנסה
"וציפית אותו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב". – אף על פי שאנחנו עוסקים כאן בעניין חומרי, בעניין הפרנסה והכלכלה, אדם צריך לכבד ולייקר את עבודתו ומעשיו, ואת הדברים המשרתים אותו למילוי יעודו. אנו מצפים את השולחן העשוי עץ בזהב טהור, ובנוסף לכך גם מעטרים אותו בזר. הזר בה ללמדנו לייקר את העמל והעבודה וכן את האמצעים המקדמים את חיינו.
לעיתים דווקא אצל אנשים ששמים את הארון בראש מעייניהם ישנו זלזול בעמל, בעבודה, בעניינים החומריים- (וכפי שנראה להלן- שלא בצדק). וכאן אנו מגיעים לאחת הנקודות החשובות ביותר. מדוע הפרנסה והכלכלה כה חשובים, מדוע יש לעטרם בזר? מדוע רבי היה מכבד עשירים?
נראה שהסיבה לכך היא שהעיסוק בפרנסה איננו דאגה פרטית אנוכית אלא הוא תיקון ויישוב העולם. האנשים מפרנסים זה את זה על ידי שכל אחד מביא ערך ותועלת לחברו ולסביבתו.
הפרנסה הינה תוצאה נלווית וחשובה אך לא מטרה. המטרה היא להביא ערך ותועלת, לקדם את העולם וליישב את העולם. וכדי להבין את המשמעות הגדולה של הפרנסה והכלכלה, אנו מעטרים את השולחן בזר.
את פרשיית השולחן מסיימת התורה בפסוק "ונתת על השולחן לחם פנים לפניי תמיד". לעומת השולחן המייצג את מחשבותיו הפנימיות, הלחם מייצג את הפנים של האדם ואת ההשפעה שלו על העולם. והדגש הוא שהאדם צריך כל הזמן לשים דגש על ההשפעות שלו ובייחוד שכל השפעותיו יהיו מכוונות לשם שמים, יונקות מההשפעה האלוקית, כפי שה' מאיר לנו פנים, כך אנו צריכים להאיר ולמלא את העולם בטוב וחסד.
כדי שהפרנסה תפעל את פעולתה עליה להיות מכוונת תמיד נוכח פני ה', בבחינת "ושיוויתי ה' לנגדי תמיד", כאותה הפרשה הקטנה שכל גופי תורה תלויים בה- "בכל דרכיך דעהו".
יהי רצון שנזכה להאיר ולהועיל, לקדם ולהביא ערך לכל סביבותנו ולהיות כל הזמן מכוונים "לפניי תמיד"
(מי שמעוניין ללמוד להיות בשמחה, מוזמן לצפות ביום חמישי הבא בכנס וירטואלי חינמי שיעסוק בנושא, וגם אני אופיע שם)
