מציאת האש בחיים
השבוע אנו מסיימים את ספר שמות, ספר ההתגלות האלוקית בעולם, ספר גאולת העולם, הספר בו נולד עם ישראל בצאתו ממצרים בגילוי אלוקי נורא ועליון, הספר בו נתנה תורה לעולם, הספר בו הוקם משכן ה'.
הספר העצום הזה מסתיים בשני פרשות המלאות בפרטים קטנים וחומריים- רשימות של חומרים וכלים. ולכאורה ניתן היה לומר שישנה כאן ירידה ונפילה: מפסגת הר סיני יורדים עד "…זהב וכסף ונחושת, ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, ועורות אילים ועצי שיטים, ושמן למאור…".
אלא שכנראה זהו הסוד הגדול, סודו של בצלאל, הסוד הטמון בשמו: "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור…". הסוד הוא לקחת אותיות, חלקים קטנים חסרי משמעות, ולחבר אותם למילים ומשפטים מאירים. יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, לגלות איך השמים והארץ, איך הטבע על כל פרטיו הקטנים, עם כל החומרים והחלקיקים, הכול אותיות שכאשר מחברים אותן, "השמים מספרים כבוד אל…".
את העוצמה האדירה של מתן תורה צריך לגלות בחומרים, בכלים, בכישרונות האומנים, בגבורת הגיבורים, בכשרון המשוררים. זוהי החוכמה לחשוף את הגילוי האלוקי בצל, במקום שבו השמש לא מגיעה בכל כוחה.
הרמב"ן כותב שאותה האש ששרתה בהר סיני חוזרת ושורה על המשכן. כלומר, האש על הר סיני הייתה אש אלוקית ללא פעולתנו, והאש הזאת נכנסת ומסתתרת בכל המציאות ובאיחוד ובחיבור של הכישרונות והלבבות 'כל נדיב ליבו יביאה'.
זו חכמה עליונה- למצוא את האש בתוך העולם והחיים, בתוך המציאות.
יריעות תחתונות ועליונות
הגמרא (שבת צט,א) כותבת: "ת"ר יריעות התחתונות של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש, ועליונות של מעשה עזים וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות דאילו בתחתונות כתיב 'וכל אשה חכמת לב בידיה טוו' ואילו בעליונות כתיב 'וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים', ותניא משום ר' נחמיה שטוף בעזים וטווי מן העזים".
כלומר, ישנן שתי יריעות: היריעה האחת מורכבת ממגוון מופלא של צבעים וגוונים, יריעה מרשימה ויפיפייה,. היריעה שנייה עשויה רק מצמר עיזים פשוט. אך הגמרא מדגישה את החוכמה וההשקעה הנדרשים לעשיית יריעת העיזים הפשוטה יותר ממה שהיא מדגישה את היריעה המפוארת. ומהי הגדולה של היריעה הפשוטה? ששטפו וטוו אותה על העיזים החיות.
החוכמה העיונית והחוכמה המעשית
את המשמעות של העניין מבאר את הדברים הרב קוק זצ"ל בעין אי"ה (שבת י"א, כב-כג), וראויים הדברים להיות מונחים בליבנו:
"…החכמות הלא מתחלקות הנה לשתים הכלליות, החכמה העיונית המופשטה והחכמה המעשית. החכמה העיונית, גווני השכל מאירים בה בהתגלות ובבהירות, צבעי הציורים הרוחניים ניכרים ובולטים בה הרבה, היא החכמה הפנימית העסוקה בכל קודש עליון ופנימי, שכנגדן הן מכוונות היריעות התחתונות בגווניהן הבולטים של תכלת וארגמן של תולעת שני ושל שש. אמנם פשוטה היא לכאורה החכמה המעשית, העומדת להיות כמו מכסה ושומר על הדיעות הטבועות בחכמה הנסתרת הפנימית, אבל המראה הזה של הפשיטות אינו כ"א לפי הנראה מבחוץ, אבל באמת עמוק עמוק הוא היסוד של אור החכמה המעשית. הופעות קדושות רוחניות ישנן שהן יכולות להגלות ע"י אור הנבואה ורוח הקודש שבישראל, מה שאין כן היסוד המעשי, תורה של מעשים ומצוות חיוביות לדורות, אי אפשר לעולם להמסר לכל נביא וחוזה כ"א לאותו ציר אמונים, אשר לא קם כמוהו, משה עבד ד', אשר ידעו ד' פנים אל פנים. ובזה נאמר גדולה חכמה שנאמרה בעליונות , החיצוניות, הנראות והמגולות, השומרות לכאורה רק על הפנימיות התחתונות, דאילו בתחתונות כתיב 'וכל אשה חכמת לב בידיה טוו' . חכמת הלב אמנם נתגלתה בפועל הכפים, כי הכרח גדול הוא להחכמה העליונה שתשפיע על המעשים שבפועל, אבל עדיין אין זה היסוד הפנימי של החכמה, הגורם את המפעלים, המצוות והחוקים במפעליהם המקוצבים ע"פ החכמה העליונה הנעלמת עצמה, שזוהי החכמה שנאמרה בעליונות, וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה . זוהי החכמה הפנימית פנימית, שמתוך עמקה רומה וגדלה היא נושאת את הלב כולו, את כל החיים וכל החושים, את כל תכונת המעשים וכל קצביהם, הן טוו את העזים …יסודה של החכמה האלהית התורית המתגלמת במעשים גשמיים, הוא מרומם את ערך החיים כולם לתכלית עלייתם. המפעלים שכל כחות החיים מצטרפים להוציאם מן הכח אל הפועל, הם הם העולים למעלה להאיר את המהות המציאותית של ההויה החיה, ולקשר את הנפש החיה עם ההופעה האלהית העליונה, אשר היא מתגלה במכון הכבוד, במקום השראת השכינה ואור דבר ד' העליון. ונעשית בזה, בהשפעת החכמה הגדולה שירדה ממרום עוזה לכלכלת העולם המעשי, לכח מחבר את הנפש הבהמית העזה והטבועה בשובבות ובשפלות, המתבלטת בעזים הנקראים ג"כ שעירים, עם האור העליון המבהיק בזיוו עולמי עד, ומאיר לעולם כולו בכבודו… ".
הרב מבאר שהיריעות הצבעוניות והמרשימות מרמזות על החכמה העיונית, שמתגלה בהמוני מחשבות ורעיונות, הברקות וחידושים, דיוקים וחילוקים, שיוצרים ססגוניות נפלאה. ואילו היריעה הפשוטה יריעת העיזים מרמזת על המחשבות המעשיות-הפשוטות, שלעיתים עלולות להיות נמוכות, חד גוניות ופרקטיות. אלא שהתורה מגלה לנו שהמחשבות הללו, שמחברות את כל כוחות החיים, את המחשבות עם הלבבות, את העוצמה החומרית יחד עם המחשבות והרעיונות, הם הפלא הגדול ביותר.
בפורים, שכטוב ליבנו ביין, שאלנו מדוע המגילה נקראת על שם אסתר ולא על שם מרדכי, הלא מרדכי הוא הרב ואסתר התלמידה? אלא שמרדכי אומר מה לעשות ואסתר עושה בפועל, מרדכי אומר לאסתר מיסרי את נפשך, ואסתר היא המוסרת.
יהי רצון שנזכה לחבר מעשים עם מחשבות, מציאות עם חזון, תורה וחיים, שובבות וצדיקות. (כדי שזה יקרה השבוע חייבים לעשות מעשה, להצביע, שיהיו אנשי מעשה – חכמי לב – שיורידו את הרעיונות למציאות, בע"ה שנשמע בשורות טובות).
