מידה כנגד מידה
בפרשתנו אנו פוגשים את יתרו, חותן משה, שמגיע למחנה ישראל. כבר דיברנו בעבר על המשמעות והחשיבות של ביאתו של יתרו ועל עניין הקדמת דרך ארץ לתורה. היום נציג מבט נוסף של פרשיה זו הנוגע לתפקידם של ישראל כ'אור לגויים'.
יתרו שמייצג את הגויים המתוקנים, מחפשי האמת, רודפי הצדק, מגיע לעם ישראל סמוך לקבלתם את התורה (על פי פשוטו של מקרא , ולא כדברי רבי אלעזר המודעי במדרש שכותב שיתרו בא לאחר מתן תורה), ללמדם שהתורה שניתנת להם איננה הדרכה פרטית, אישית, או לאומית, אלא היא תיקון העולם כולו, תקוות האנושות וחזון היקום.
בואו של יתרו, שמייצג את האדם שלמד את כל החוכמה האנושית (כפי שאומרים חז"ל על הפסוק "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים'- מלמד שהיה מכיר בכל עבדות כוכבים שבעולם, שלא הניח עבודת כוכבים שלא עבדה"), מראה לישראל שהאנושות, עם כל חכמתה ותבונתה, עם כל פיתוחיה ומחקריה, חשה את החיסרון העמוק שנמצא בה, מצפה לקשר עם העניין האלוקי וחשה בתוך תוכה שרק עם ישראל הוא המקור לקשר זה.
כאשר יתרו רוצה לבאר מה הביא אותו להבנה שהעניין האלוקי באמת נמצא בישראל הוא אומר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים כי בדבר אשר זדו עליהם". פשט הפסוק הוא שסופם של המצרים שרצו להטביע את ישראל ביאור וגזרו "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו…" הינו שהם טבעו בים סוף. בדבר אשר חשבו להזיק ולהשמיד- בו ניזוקו והושמדו.
ויש להבין מדוע עניין זה של מידה כנגד מידה הוא כל כך גדול ומשמעותי שעל ידו חש יתרו את גדולת ה' על כל האלוהים.
ההסבר הפשוט הוא שיסודה של העבודה זרה הוא שכל כוח וכוח פועל בנפרד. יש כוחות של רע וכוחות של טוב, כוחות של אור וכוחות של חושך. ישנם הרבה אלוהים, כלומר הרבה כוחות ששולטים, וכל כוח וכוח שולט בצד מסוים או בכוח מסוים במציאות.
תפיסה זו הופכת את העולם לעולם חסר הרמוניה, שבו כל כוח פועל לחזק את עצמו ולמוטט את חברו, ובצורה זו העולם מתקדם. אולם כאשר ראה יתרו שאותו הכוח, כוח המים, פגע מצד אחד בישראל, ומאידך פגע במצרים, הוא הבין שיש כוח עליון השולט על כל הכוחות כולם. ואותו כוח עליון משתמש במים לעיתים נגד ישראל ולעיתים נגד מצרים. וכן הבין שאין שום כוח או ממשלה, שיכולים לפעול בפני עצמם.
חז"ל קבעו שבברכת המאורות שאנו מזכירים בברכות קריאת שמע בוקר וערב, נדגיש את היסוד הזה, שאין שתי רשויות חלילה, אלא יש רק רשות אחת. ולכן אנו מזכירים מידת יום בלילה ומידת לילה ביום: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל"; "ומעביר יום ומביא לילה" וכו'.
יסוד זה מאפשר לאדם להסתכל על כל הקורה אותו, הן על הטוב והן על הרע כיצירה אלוקית וכהשגחה אלוקית על האדם, וממילא להבין שגם הטוב וגם הרע הם שליחים אלוקיים לקדם, להעלות ולהצמיח את האדם.
הבנת רצון ה'
כמדומה שניתן לראות מכאן עוד דבר חשוב מאוד. בכך שהקב"ה פועל בצורה של מידה כנגד מידה יש אפשרות לאנושות להבין את רצון ה', לדעת מה הקב"ה רוצה לדבר עמנו בכל מה שקורה במציאות.
יתרו התפעל מאוד מכך שהקב"ה לא רק ברא את העולם, מחייה אותו ופועל בו, אלא שהקב"ה גם מסביר לאדם כביכול את דרכיו ופעולותיו- דבר המאפשר לאדם לתקן את מעשיו ודרכיו להתאימם לרצון ה'.
בכל העבודה זרה שבעולם אין הדרכה אלוקית לאדם כיצד לנהוג בכל מצבי החיים, מה המידות הנכונות, מהם האידיאלים והמחשבות הישרות. זו הייתה התפעלותו העצומה של יתרו, וזוהי הקדמה למתן תורה.
חידושה העצום של תורת ישראל הוא שהקב"ה מדריך את האדם כיצד לנהוג בעולם הזה. אנו לא עובדים לאיזשהו כוח עליון בכדי לקבל ממנו טובות הנאה כאלה ואחרות, אלא להיפך, אנו מכוונים את חיינו לדרכי ה'.
אחרי שיתרו הבין את כל החוכמה האנושית, הוא חש שחסרה לו הדרכה אלוקית. זוהי גדולתו של יתרו, שהוא לא מסתכל על המציאות מבחוץ אלא מבין שהמציאות מדברת אליו. כפי שכותב רש"י בתחילת הפרשה על הפסוק "וישמע יתרו כהן מדין… ויקח יתרו… ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר…"- "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".
מסתמא הרבה שמעו. אולי אפשר לומר שכולם שמעו. גדולתו של יתרו הייתה שהוא שמע ובא, שמע והבין את המציאות המדברת אליו, שמע וחשב מה השמועה הזו מחייבת אותו לפעול ולעשות.
יהי רצון שנזכה להיות מהשומעים ובאים, מהמקשיבים לקול ה' המדבר אלינו דרך התורה ודרך המציאות ודרך כל מאורעות החיים כולם.
