משה רבנו והגאולה
השבת אנו מתחילים ספר חדש, ספר שמות. ספר זה מכונה גם 'ספר הגאולה'. האיש האדיר והגדול שמוביל את עם ישראל בספר הגאולה הוא משה רבנו, וננסה להתבונן בדמותו האדירה ולהבין דרכה מהי גאולה ומהי הדרך להיות גאולים.
השם של מנהיג ישראל, מי שהיה מלך ישראל הראשון, הכהן הגדול הראשון, ראש וראשון למעבירי התורה והנבואה, מי שהוביל את העם בראשית יצירתו, נקבע על ידי בתיה בת פרעה. זהו דבר מעניין שצריך לתפוס את תשומת ליבנו. יתר על כן השם הזה הוא על שם מאורע שולי לכאורה שהתרחש על ידי בתיה, כפי שמעיד הפסוק: "…ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו". על פי דברי חז"ל זהו איננו השם שהעניקו לו הוריו הצדיקים העליונים עמרם ויוכבד (המדרש אומר: "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא – תני רבי מאיר: אומר טוב שמו, רבי יאשיה אומר: טוביה שמו". גם ההגיון מורה לכאורה להעדיף את השם טוב או טוביה, המייצגים את רצון האדיר של משה לעשות טוב וליצור טוב בעולם. משה הוא מנחיל התורה המכונה טוב, וכדברי הגמרא הידועה במנחות (נג:) "יבא טוב, ויקבל טוב, מטוב לטובים, 'יבא טוב' – זה משה דכתיב 'ותרא אותו כי טוב הוא', ויקבל טוב זו תורה דכתיב 'כי לקח טוב נתתי לכם', מטוב זה הקב"ה דכתיב 'טוב ה' לכל', לטובים אלו ישראל דכתיב 'הטיבה ה' לטובים'").
ממילא יש להבין מדוע בתיה היא הנותנת את שמו של מנהיג ישראל? מדוע דווקא שם זה הוא השם אותו בחר הקב"ה והוא השם הנישא בפי עם ישראל?
אולי נוסיף על הדברים עוד יסוד חשוב מאד והוא העובדה שאנו רואים את הקשר הגדול של גאולה זו למים: פרעה גוזר על הבנים להיות מושלכים למים, משה נמצא במים – והכול כי האצטגנינים ראו 'שעתיד מושיען של ישראל ללקות במים'. משה משוי מן המים, המצרים סופם ליפול במים: 'כי בדבר אשר זדו עליהם'. מה העניין הגדול של המים, עד שהמהר"ל מסביר שזו הסיבה שעם ישראל קרויים עברים – עברו ים. מדוע הים? ובכלל, מדוע העובדה שמשה משוי מן המים, ושעם ישראל עבר את המים, זה עניין כל כך חשוב ויסודי?
המים, הצורה והעקרונות
המהר"ל מסביר כי "מים מה שמאבד את הצורה" – המים סוחפים, שוטפים, שוחקים, מפוררים ומאבדים כל צורה. יתר על כן, המים לא רק מאבדים צורת כל דבר, אלא הם עצמם, במהותם, חומר חסר צורה.
המים מייצגים את החלק חסר האופי, חסר הצורה, חסר העקרונות. מי שמתפורר, נזיל, מושפע, מתפעל, הוא המיוצג על ידי המים. 'רשעים כים נגרש' – יש אנשים שנסחפים, אנשים חסרי עקרונות.
לצאת ממצרים, זה לצאת מתרבות שעובדת למים, עובדים ליאור. המכה הראשונה הייתה למים, כי מצרים מעריצים את המים, מעריצים את האנשים הזורמים, חסרי העקרונות, הנסחפים. וכפי שמגדיר הנביא יחזקאל 'זרמת סוסים זרמתם', או כפי הגדרתו של המהר"ל שמגדיר את מצרים כולה כ'חומר ללא צורה'.
משוי מן המים – זה לצאת מתרבות ההסחפות, תרבות הרייטינג, הטרנדים והפרסומות. איך זה קורה שנסיכה מצרית מצליחה לא להסחף? היא יורדת להטהר מגילולי בית אביה, היא מחליטה לצאת מהזרם, מהסחף, להיות בת-יה, בת חורין, היא מחליטה לחשוב מי היא ובמה היא מאמינה, היא מצילה ביודעין ילד מילדי העברים, היא מגלה את האישיות שלה- 'מן המים משיתהו'.
משה יוצא אל אחיו, הוא גדל בבית פרעה, כל מנעמי החיים לפניו, אבל הוא יוצא – ורואה איש מצרי מכה. אלה מעשים בכל יום- וממשה לכאורה מצופה לא להגיב, לזרום עם המציאות… אבל משה לא זורם. הוא מתקומם, הוא משוי, הוא לא מוכן לקבל את הנורמות המקולקלות, הוא מוכן למסור את כל עולמו כדי לא להסכים לעוול, לרשע, לחוסר האנושיות. הוא משוי.
חז"ל מבטאים זאת בלשון ציורית, שצווארו נעשה שיש. משה הוא אבן יציבה, הוא לא זורם, הוא איש אמת, איש עקרונות, חרב פרעה לא שולטת בו.
משה מגיע למדיין בה הוא איש זר, לא מכיר אף אחד. הנטייה הבסיסית במצבים כאלו הינה להטמע בחברה, להשתלב, אך משה מגיע. הוא רואה שמציקים לבנות יתרו, ומקבל מיד החלטה לא מימית- להתערב, לשנות. הוא לא מוכן לקבל את המציאות הזאת והוא דולה את המים שע"פ חז"ל עלו לקראתו. הוא איש השולט במים, קורע את הים. זה משה רבנו.
זכירת יציאת מצרים לימינו
יש מצווה לזכור כל יום בוקר וערב את יציאת מצרים, כי כל הזמן צריך להיזהר ממצרים, שכשיקוף למה שהם – טבעו במים. צריך להזהר לא לטבוע במים, לא להיסחף, לא להיות מושפעים, להיות אנשים של צורה, של עקרונות.
זה נכון תמיד, זה הולך ונהיה נכון יותר ויותר. במי התקשורת, המידע, הפרסומות השוטפים אותנו מכל עבר, זה נכון יותר מתמיד. היום לקראת הפריימריז, לקראת הבחירות, שמנסים לשטוף אותנו בנחשול אדיר, נהיה אנשים שלא נסחפים, מתפוררים וניגררים.
שנזכה להיות אנשים של צורה.
