השבוע נתייחס לאחת הדמויות המופיעה בפרשתנו, דמות השותפה לגאולה, דמות המושה את גואלן של ישראל- משה רבנו- מן המים ומגדלת אותו. דמות שבזכותה גדל משה רבנו ומתפתח עד שמגיע ליכולת להוביל את ישראל לגאולה פיזית (יציאת מצרים) ורוחנית (מתן תורה ובניית המשכן) – וזוהי בת פרעה.
מיהי ומהי בת פרעה, ומדוע מדוע זכתה בזכות זו? איך הצליחה דווקא מבית פרעה לצמוח דמות שכזו? מה המשכה לדורות? על שאלות אלו ועוד ננסה לענות להלן.
בתיה בת פרעה מייצגת את הסוד הגדול, שבתוככי הרע הכי גדול, בתוך האכזריות והרשעות, בתוך השיעבוד ואובדן הצלם האלוקי, בתוך השנאה התהומית, שוכן גרעין עמוק של טוב.
הרשעה המשתוללת נלחמת בעם ישראל שכן ישראל לא עושים את תפקידם. בתוך תוכה הרשעה רוצה שעם ישראל יגלה את עוצמתו וינצח אותה. בתוך בית פרעה הרשע גדלה בת, אשה עם עומק פנימי שרוצה להצמיח את מי שמייצג את הפלא הגדול שנקרא עם ישראל, את מי שהוא החיבור השלם של אדם לאלוקיו 'חציו ולמטה אדם, חציו ולמעלה אלוקים', את הכוח הזה היא רוצה להצמיח.
וכפי שמבטא זאת המדרש: "ותקם בעוד לילה" – זה בתיה בת פרעה, שהייתה רואה ברוח הקודש שעתיד מושיען של ישראל שיתגדל על ידיה, והייתה משכמת ומערבת היא ונערותיה לטייל על היאור. וכיון שבא משה לידה, נתן לה הקב"ה מה שביקשה ושמחה הרבה. דכתיב: "ותפתח ותראהו את הילד" (המדרש מדייק ב'ה' הידיעה 'הילד'- לו ציפתה).
גם הרשעה רוצה לחשוף את הכוח הזה. הרשעה נלחמת בעוז נגד כל התבוללות, טמיעה, שכחת הייעוד, זיוף וקטנות, נגד כל מה שאמור לייצג את הטוב האלוקי העליון ברום מעלתו ולא עושה כן בשלימות. זה נורא ואיום, אבל זו מגמתה הפנימית של הרשעות, ומי שמייצגת זאת היא בתיה. היא זו שמושה את משה מהמים, והיא זו שיודעת שגם עם ישראל זקוק למישהו שיעזור להם. אומות העולם יכולים לעזור בצורה נוראה ואכזרית להקים את מדינת ישראל, בצורה של שואה, ויכולים לעזור במסירות ובדחיפה חיובית, כדוגמת ארתור ג'יימס בלפור, מחבר הצהרת בלפור.
המדרש מספר: "ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן'- הייתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו כאילו הוא בנה, ולא הייתה מוציאתו מפלטרין של מלך, ולפי שהיה יפה הכול מתאווין לראותו, מי שהיה רואהו לא היה מעביר עצמו מעליו, והיה פרעה מנשקו ומחבקו, והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשיהיה גדול, וכן בת פרעה מגדלת מי שעתיד להיפרע מאביה. ואף מלך המשיח שעתיד להיפרע מאדום יושב עימהם במדינה, שנאמר "שם ארעה עגל ושם ארבץ", הנה מתגלה שגם פרעה רוצה באמת את הטוב.
בתיה, מייצגת את הטוב הפנימי שנמצא גם בתוך תנועת הרשע והרע בעולם, עומק הטוב הבא מתוך הרע, יתרון האור המתגלה מבין ערפילי החושך.
כדי לגלות את האור הזה צריכים ישראל להיות אלו שמתחילים. אמונתה וביטחונה של מרים (האור מתוך המרירות), קריאתה לאביה לא להתייאש, צפייתה לקיום נבואתה 'עתידה אימי להוליד בן שיושיע את ישראל', ענוותנותו ומעשיו של עמרם, מסירותם ואומץ ליבם של שפרה ופועה (מרים ויוכבד), תפילתם וזעקתם של ישראל, בקעו את המסכים והקליפות, והולידו את תמצית הטוב והאור האנושי, שמגלה את הטוב אפילו ברשעה. זה מתחיל מאיתנו, ממעשינו, מביטחוננו בה', מתפילתינו וזעקתינו.
יהי רצון שנזכה להמשיך את דרך האמונה והבטחון, את דרך התפילה והזעקה, ונגלה את עומק הטוב בתוכנו ובתוך העולם כולו.
