שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

מציווי לברית – יופיים של הגוונים – לפרשת נח

לגרסת הדפסה

בסוף המבול, מיד אחר חזרתו של נח לעולם, כעין לידה מחודשת של העולם כולו, ישנו תהליך של כריתת ברית בין האנושות לקב"ה.

אלוקים מצווה

בבריאת האדם, לא מצאנו כריתת ברית אלא רק ציוויים אלוקים על האדם: "ויברך אותם אלוקים, ויאמר להם אלוקים: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ, ויאמר אלוקים: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאוכלה…", "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אֲכָלְךָ ממנו מות תמות…".

האדם כ"שותף"

מאידך אחרי המבול, לאחר שהאנושות לא שיתפה פעולה, האנושות דרשה בחטאה ונפילתה שיתוף ושותפות, מתעורר מהלך אחר מהלך של ברית. יש כביכול שיתוף ושותפות בין הקב"ה לאנושות. וכך מתארים הפסוקים: "ויבן נח מזבח לה' וייקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עולות במזבח, וירח יהוה את ריח הניחוח ויאמר ה' אל ליבו לא אוסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי…ויאמר אלוקים אל נח ואל בניו אתו לאמר, ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם, ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חיית הארץ אתכם מכל יוצאי התיבה לכל חיית הארץ, והקמותי את בריתי אתכם ולא ייכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ, ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם, את קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ…".

מהלך הברית בא לתת מקום לאדם ולומר שאין האדם צריך להתבטל אל הקב"ה. ה' התאווה לעשות לו דירה בתחתונים [בעולם הזה] ולשם כך צריכים התחתונים להופיע במלוא כוחם, שהרי אם יתבטלו ולא יהיו אזי לא יופיע קידוש ה' המיוחד בכך שגם התחתונים, שיש להם קיום עצמי כביכול, שיש להם כוח נפרד כביכול, ממליכים את ה' ומקבלים עליהם עול מלכות שמים.

היופי הטבעי

מקריאה רגישה של הפסוקים ניתן לשמוע שהקב"ה כביכול אומר: אני רואה את המורכבות של האדם, את צדו הקדוש והעליון, ואת צדו החייתי. נח מתחיל בזביחת הצד הבהמי, והדבר הוא ריח ניחוח וקידוש ה' עליון. בו בזמן אומר הקב"ה גם ש: אני יודע שיחד עם זאת יש באדם גם יצר הרע. חז"ל מפרשים ש'יצר לב האדם רע מנעוריו'- מיום שננער מבטן אמו, מיום שבא לעולם הזה.

ואולי הקב"ה אומר לאדם: זו גדולתך- שיש בך את הצד החייתי, והבחירה, עשיית דבר ה' מתוך התמודדות ורצון, מתוך בחירה שקולה וקשה, היא קידוש ה' המיוחד של האדם.

אות הברית היא הקשת בענן, אותו האור העליון המתפצל ומתפרט לגוונים הרבה. הקשת כביכול אומרת שיופיו של העולם ושל האדם היא במורכבות והמסובכות, בצדדים השונים שבו, בשינויים ובבחירות- זהו אדם, אדמה לעליון מחד, ואדמה מאידך.

מה שאנו צריכים לקחת מכאן לעבודת ה' שלנו היא ההבנה שמורכבותנו היא סוד קיסמנו. הקב"ה מבקש 'אנשי קודש תהיו לי', אנשים עם יצרים, מלאי חיים וחיוניות, הפועלים בעולם החומר ובונים ומשכללים אותו בשלל גווניו, אנשים של יופי וחן, אנשים של טעם וחוש, של ריח ומראה. ויחד עם זאת הוא גם רוצה שנהיה מקדשי ה', מלאים אהבת ה' ויראתו, דביקות וקישור פנימי לה' יתברך.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן