שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

ברכות ועוד

שלום 1. ראיתי שיש פוסקים שכניסה לשירותים בבית מהווה הפסק בברכה ראשונה בדברים שברכתם האחרונה בורא נפשות. לא ראיתי התייחסות לכך בפניני הלכה. מה דעת הרב? 2. בעניין מעבר בין 2 נשים, מה דעת הרב? (תוקף האיסור, מצבים שמותר וכ'ו)

  1. אינו הפסק. אם הרב היה סובר כך, ודאי היה מביא זאת. הכלל הוא כפי המובא בפניני הלכה.
    מתוך ספר הקיצור הלכה:
    https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9
    שינוי מקום
    יט. האוכל או שותה בתוך ביתו דבר שברכתו האחרונה 'בורא נפשות', ויצא לרחוב או לבית אחר, אם רוצה להמשיך לאכול או לשתות, צריך לברך שוב ברכה ראשונה. אבל אם יצא למרפסת ביתו או לחצרו הפרטית או לחדר המדרגות, לא צריך לברך שוב, כיוון שהם טפלים לביתו. ואם רגיל לפעמים לצאת אליהם בזמן אכילתו, רשאי לעשות כן לכתחילה.

2. אין בזה איסור.
הבעיה שגבר יעבור בין שתי נשים היא משום כשפים (גמ´ בפסחים), וכיום אין הנשים שלנו עסוקות בכשפים ב"ה.
אמנם בזוהר כתוב שיש בזה בעיה אחרת, אך איננו פוסקים הלכות מחייבות על פי הזוהר אלא רק המלצות. לכן אם אפשר בקלות לא לעבור ביניהן, נכון להחמיר.
גם לאישה נכון שלא תעבור בין שני גברים כאשר אפשר בקלות לעקוף.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-22 23:54:07

פירוק סוכה האם גם זה נחשב עוסק במצווה?

שלום לכבוד הרב, יש לי שאלה, בתום חג הסוכות פירקתי את הסוכה. זו לא משימה של מה בכך, יש להוריד את הסכך, והקישוטים ולקפל את הבד ולפרק את העץ. עבודה של כמה שעות. עכשיו בהתחשב בעובדה שגם לקפל תפילין יש סגולה לאריכות ימים, ויש אף הלכה להוריד אותה בדרך בה הנחנו אותם בתחילה, וההלכה באה ומסבירה לנו שיש דרך לסיים את המצווה והרבה נכתב על הורדת התפילין, כמה שחכמים היה להם קשה להיפרד מהם והיו כאלה שהסירו אותם ביד אחת כדי להראות על קושי מפרידתם, איך הדברים הללו עולים בקנה אחד עם הסוגייה של פירוק סוכה? האם בפירוק סוכה יש גם שכר מצווה? צורכי הרבים, הרי לבנות זו מצווה ולפרק? זה כמו דין של לקפל תפילין ? אנשים מזיעים בפירוק סוכה, זו זיעה של מצווה או של עבודת השם. אודה למענה.

בכך שאדם מראה שקשה לו להוריד את התפילין, ניכרת אהבתו לה' ואהבתו למצוותיו, ועל כך השכר. בוודאי שכן הדבר בכל המצוות, אלא שבפירוק הסוכה אין אפשרות להדריך לפרק ביד שמאל ואין עניין להשאירה יותר מימי החג, לכן מה שנותר זה מה שקורה בלב של המפרק, ועל זה השכר.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-21 23:02:42

לגבי צואה בפי הטבעת

יש לי שאלה לגבי ההלכות השייכים לדברים שבקדושה (תפילה וכד׳). לגבי העניין של הניקיון בשירותים, כלומר – חוץ מכבודכם – על "צואה בפי הטבעת" (שו"ע או"ח עו, ה). מה גדר הנקיון?

המינימום הוא קינוח חיצוני עם דחיקה קטנה. אם אפשר עדיף בממחטה לחה, תלוי ברמת הלכלוך. כפי הנראה כיום שאנו מקפידים יותר על נקיון ויש לנו אמצעים קלים כדי לנקות טוב, כך נכון לעשות, אך אין זה מעכב.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-21 12:48:01

כשרות

האם צריך להכשיר מכסה סיר רותח שהנחתי בטעות על הכיריים? הייתי רוצה ללכת לפי הדעה המחמירה.

אין צורך להכשיר, שכן החצובות השחורות כשרות כל השנה אלא אם כן היה מקרה מיוחד, זאת משום שאש הגז שורפת ומכשירה אותם כל הזמן. מה שכמשירים לפסח זאת חומרה כפי שנוהגים לגבי הרבה דברים בפסח. וגם אם היה מקום להחמיר ולומר שהחצובות לא כשרות, במקרה הנכחי אין צורך להכשיר, שכן כלל הוא בהלכות בליעה, שהעברת טעמים נוצרת רק על ידי מאכל או נוזל, אבל כלי רותח שנגע בכלי רותח אחר – אין העברת טעמים ביניהם.

כל זה מבואר בפניני הלכה, וגם הלכה למעשה בספר הקיצור לפניני הלכה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-20 16:24:53

יש לך שאלה?

תמיד בעלייה – דבר תורה לפרשת פנחס

הרב גור גלון
הרב גור גלון

עם ישראל וארץ ישראל

כפי שכתבנו בשנה שעברה, החל מפרשת חוקת ישנה הכנה לקראת הכניסה לארץ. כחלק מהכנה זו מופיעים בחציה השני של פרשתנו הציוויים על קרבנות הציבור, ובראשם קורבן התמיד. דבר מעניין שיש לשים לב אליו הוא שקורבנות הציבור לא הוזכרו בספר ויקרא- ספר הקרבנות- שנראה היה שהוא המקום בו אמורים להופיע קרבנות אלו. בספר ויקרא מוזכרים קורבנות היחיד (וקורבנות הציבור הלא קבועים- כדוגמת פר העלם דבר של ציבור וכדומה) אך לא מוזכרים קרבנות הציבור הקבועים.

ויש בחלוקה זו לימוד יסודי וחשוב מאוד. המקום היחיד בו יכולה להתבצע עבודה כללית-ציבורית הוא ארץ ישראל.

שיעוד של הרב גור על הנושא (MP3)

גוי אחד בארץ

בספר ויקרא אנו נחשפים לעבודת הקורבנות, אך אלו הם קורבנות יחיד או קורבנות שבאו לתקן קלקולים שהופיעו. אך לרומם את הציבור ולהעלותו באופן קבוע על ידי עבודה ציבורית מסודרת בבית המקדש- זהו דבר שאפשרי רק במקום בו ישראל מתאחדים ומתגבשים לעם. וכפי שאומר הזוהר על הפסוק "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" ש"בארץ אינון איקרו חד" [= בארץ הם נקראים אחד] – כלומר, רק בארץ ישראל עם ישראל נקרא 'גוי אחד'.

זהו ההקשר בו מופיעים הקורבנות בפרשתנו, כחלק מההכנה לכניסה לארץ. וננסה להתבונן מעט בקורבנות.

יסודיות קרבן התמיד

הקורבן הראשון ויסודי הוא קורבן התמיד. ידוע המדרש שמביא ה'עין יעקב' בהקדמתו בו מנסים התנאים למצוא מהו הפסוק הכולל ביותר בתורה. וזו לשונו "בן זומא אומר מצינו פסוק כולל והוא 'שמע ישראל…', בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא 'ואהבת לרעך כמוך', שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא 'את הכבש אחד תעשה בבוקר…', עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי…".

כלומר, על פי רבי שמעון בן פזי, שהמדרש פוסק כמותו, הפסוק היסודי ביותר בתורה הוא הפסוק המופיע בפרשתנו, "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים".

ויש להתבונן ולראות מהו עניינו של קורבן התמיד שהופך אותו לעניין הכולל ביותר בתורה?

בשחיקה מתמדת

אנו מצויים בעולם גשמי וחומרי, עולם בו לרוחניות ולקשר עם הקב"ה יש שחיקה מתמדת, שכן כל אשר נראה לעינינו הוא כיצד החומר, הכלכלה, החברה וכו' הם המובילים תהליכים וקובעים מה יהיה ומה יקרה, ואילו האמונה וההבנה העמוקה שמה שבאמת קובע הוא העניין הרוחני, האלוקי- זהו דבר שלא נראה בעיניים ולכן נשחק.

הרב קוק זצ"ל מבאר ב'עולת ראיה' (ודברים דומים מצאנו גם אצל רבי נחמן מברסלב):

"בפנמיות יסוד החיים שלנו מונח אוצר קדוש, יקר ומרומם מאד, שהוא מצד עצמו עומד הוא למעלה מכל פגם, קשור הוא בהאור האלוקי הממולא צחצחות אין קץ, ויושר וצדק, חסד ואמת, אהבה וגבורה הוא מלא תמיד"- כלומר, באמת פנימיות חיינו מלאה בקודש עליון ואנו דבוקים לקב"ה.

וממשיך הרב וכותב:

"אלא שהצורך של ירידת הנשמה, וקישור ערכי החיים בתחומים מצומצמים ובתכונות חומריות הוא המביא את האפשרויות של הטבעה, של ירידה ושל שיקוע תדירי במעבי החטא"- דהיינו, הירידה לעולם הזה גורמת לשחיקה מתמדת, לירידה, לשכחה של האמת הגדולה של חיינו, של גודל קדושת נשמתנו ושל ההבנה שהעולם הרוחני הוא הפועל, היוצר והמקדם.

דבר זה דומה לתולעת שלאט לאט מהרסת כל הנקרה בדרכה. וכנגד תולעת זו אנו צריכים כל הזמן לעלות. וכפי שכותב הרב "ולעומת זה פועלת היא ההעלאה התדירית, מיסוד קדושת התמיד, עולת תמיד, באותיות תולע". אנו צריכים העלאה תמידית כנגד השחיקה התמידית. העולה נלחמת בתולע.

להעלות את השגרה

לצורך העלאה תמידית זו נבחרו שני כבשים. הכבש מייצג את חיי השגרה, שהרי אלו הם תכונותיו של הכבש שהולך עם העדר בנחת ושלווה. ואנו רוצים לקחת את הכבש, את השגרה, את חיי היומיום הרגילים ולהעלותם להקב"ה. אנו כציבור וכאומה רוצים להפוך את השגרה היומיומית, את הבוקר והערב, לעלייה יומיומית. ולא עליה של קפיצות ודילוגים אלא עליה הדרגתית ומתמידה של שלב אחר שלב.

כחלק מסדרי החיים הקבועים, המצריכים עליה מתמדת מידי יום ביומו, אנו מוסיפים ביום השבת עוד שני כבשים (כפי שמופיע בהמשך הפרשה)- דבר שמבטא עלייה והתעלות כפולה, שחוץ מהמסגרת הקבועה של כבש בבוקר וכבש בין הערביים אשר מתחמים את כל עבודתנו, מוסיפים ביניהם עוד שני כבשים, לומר שלא די בעליה מתמדת בכל ימות החול, אלא יש צורך ביום בו יהיה ריכוז של המאמץ ותופיע עליה כפולה.

כשאין מזבח

לצערנו, בימים אלו אנו מתאבלים על כך שכל הסדרים המופלאים הללו, שמפאת הזמן והמקום לא המשכנו לפרט את עניינו של ראש חודש וקורבנותיו, ומטרת קורבן כל חג וחג ועניינו, לא מתקיימים כיום בישראל.

ואף על פי כן על כל אדם ואדם ללמוד סדרים אלו ולהשתדל ליישמם בחייו, במשפחתו ובקהילתו. התורה מלמדת אותנו סדרי חיים לכל, והיכולת לבנות סדר חיים בו יש התעלות יומיומית מתמדת הינה יכולת חשובה ויסודית.

יהי רצון שנזכה לבנות סדרי חיים בהם האדם הולך ומתעלה מיום ליום ומשעה לשעה. וכמובן השבת היא המובילה את כל תהליך ההתעלות, ובעז"ה נזכה להחזרת תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן