Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קניית מקרר

שלום אני צריך לקנות מקרר בימים הקרובים ראיתי שבמקררי סמסונג יש מנגנון שבת מובנה. האם אני יכול לסמוך על כך או לוודא שהדגם הספציפי מאושר על ידי אחד המכונים שמאשרים מקררים? הבנתי שככלל מקררי סמסונג מאושרים על ידי הרב הלפרין מהמכון הטכנולוגי להלכה ומצד שני הבנתי שמשמרת השבת אינה מאשרת את סמסונג ושהרב הלפרין אינו מקפיד על ניתוק חיישנים האם ניתן לסמוך על המקררים המאושרים על ידי המכון הטכנולוגי להלכה של הרב הלפרין למרות שאינם מקפידים על ניתוק חיישנים?

מותר, שכן ברגע שאין שום דבר בולט, כגון אור שנדלק, או שינוי טמפרטורה על הצג – מותר להשתמש במקרר זה בשבת גם אם יש בפנים חיישנים שפועלים, שכן כל פעולה שנעשית בקרבי המנוע ואינה ניכרת, אינה מלאכה, כפי שמובא בפניני הלכה פרק ט הערה 2 (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת יצא ספר קיצור לכל הפסקים המובאים בפניני הלכה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פעולה שאינה דרך מלאכה כלל – מותרת. לפעמים מלאכה שנעשית בדרך של פסיק רישא מותרת לגמרי הואיל ואינה כדרך מלאכה כלל, וזאת כאשר לא ניכר כלל הקשר שבין פעולת האדם לתוצאה האסורה, ואף התוצאה האסורה אינה ניכרת. כגון לחתוך אשכולית או להוציא ממנה בכפית, למרות שנסחט ממנה מיץ (להלן יב, 15), וכפי שכתב במפורש בבית יוסף (שכ, י) לעניין שבירת קרח תוך התזת רסיסי מים. וכן לעניין מילוי מים קרים בכלי מתכת לוהט, שאם אין כוונה לצרוף את הכלי – מותר (בית יוסף שיח, יב, בשם המגיד משנה יב, ב; ועי' שו"ע שיט, ח, ונשמת אדם יח, ב, ובהרחבות ט, ה, ט-י; כ, ז, ב). וזה יסוד ההיתר לפתוח דלת מקרר שעובד על תרמוסטט, ודלת חדר שיש בו חימום על תרמוסטט, שהואיל ופתיחת הדלת אינה כדרך מלאכה, ולא ניכרת המלאכה הנגרמת מכך – מותר (להלן יז, ח). יסוד זה למדנו ב­כל המלאכות הנוגעות לאכילה, שכדרך מלאכה אסור וכדרך אכילה מותר (להלן בורר יא, ב, וטוחן יב, א-ב). מנגד, כאשר תוצאת המלאכה ניכרת מאוד, נוטים לכתחילה להחמיר אפילו בפסיק רישא דלא ניחא ליה בשני דרבנן (להלן יח, 2).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-17 10:03:17

הלכות שבת – מספריים ופותחן

מתי מותר להשתמש במספריים בשבת? האם מותר להשתמש בפותחן כדי לפתוח קופסת שימורים בשבת?

  1. כל דבר שמותר לחתוך אותו בשבת, מותר להשתמש לשם כך במספריים, כגון לחתוך אריזה של שקית אוכל, או מבגד חדש את חוט הפלסטיק עם התווית של בית החרושת.
  2. מותר להשתמש בפותחן בשבת. אביא לך את דין פתיחת אריזות מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פתיחת אריזות

כד. מותר לפתוח כדרכן קופסאות שימורים ושקיות מאכלים, וכן לעשות פתח נוח לשקית החלב, שהואיל והן נועדו לשימוש חד פעמי עד שיסיימו את תכולתן, הן בטלות למאכל שבתוכן ואין להן חשיבות של כלי.

כה. מותר לקרוע גם אריזות חד פעמיות שיש בהן דברים אחרים הנצרכים בשבת, כגון אריזת מתנה ואריזת בגד. ובאריזות שעוד ישתמשו בהן מספר ימים באופן נוח, כאריזות טיטולים וממחטות נייר, טוב לעשות פתח גרוע מהמקובל בימות החול. והקורע מעטפה שיש בה מכתב שצריך לשבת, כיוון שיש לה יותר חשיבות, יקרע דרך קלקול באופן שלא ניתן להשתמש בה יותר.

כו. מותר לפתוח פקקי שעם עם חולץ פקקים, וכן פקקי פלסטיק, מפני שעוד לפני פתיחתם הראשונה, היו מוכנים לגמרי, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה לא נעשים כלי חדש. והרוצה להקל גם בפקק מתכת, רשאי, ויש מחמירים לפתוח אותו מערב שבת, או לזורקו לאחר פתיחתו, כיוון שרק לאחר הצמדת המתכת לבקבוק במפעל, קיבל הפקק צורת הברגה, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה נעשה לכלי חדש.

כז. מותר לפתוח לשונית של פחית שתייה ממתכת ולהפריד גביעי פלסטיק, והרוצה להחמיר ימזוג את המשקה לכוס או יפריד את הגביעים לפני שבת. וכן הדין לגבי קריעת שקית מאכל או שקית ממחטות נייר במקום הניקובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 13:48:17

תכשיטים ושעון הוצאה בשבת לגברים

האם הגברים היו נכללים מקודם בהאיסור של הוצאת תכשיטים או לא? ומה הדין עכשיו בכלליות לגבי תכשיטים לגברים בהוצאה בשבת? ומה הדין ספציפי לגבי לילך בשעון לגברים? האם גם פה יש מחמירים ומקילים?

  1. מחלוקת כפי שמובא בשו"ע שא, ט
  2. מותר, קל וחומר מדין נשים.
  3. מותר
  4. כמעט בכל דבר יש מחמירים ומקלים. לשם כך נועדו ספרי ההלכה, כדי להכריע.אביא לך דינים אלו מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

    האסור והמותר בטלטול ברשות הרבים ובכרמלית

    ד. אסור ללכת ברשות הרבים או בכרמלית עם מאכל בפיו או דבר שמחזיק בידו או שנמצא בכיסו. אבל בגדים ונעליים, כובע ושעון, טפלים לגוף ומותר ללובשם. ואף מותר ללבוש בגד שאינו מתאים לעונתו, כגון מעיל בקיץ. וכן מותר ללבוש שני זוגות גרביים ושתי חולצות, גם אם עושה זאת כדי להעבירם לחברו. וכן מותר להתעטף במפה, שמיכה או מגבת כדרך לבוש, או להוציא מטפחת על ידי כריכתה סביב הצוואר כצעיף. והרוצה להקל, רשאי לצאת עם כיסוי ניילון מיוחד שנועד להגן על המגבעת מהגשם, למרות שעיקר ייעודו להגן על הכובע ולא על הגוף.

    ה. כל מה שרגילים לחבר לבגד מותר לצאת בו, כגון כובע שמחובר למעיל, תווית המפעל וכפתורי הרזרבה של הבגד, לולאה שתולים בה את הבגד אף שנקרעה בצד אחד. וכן הדין בדברים שרגילים לחבר לבגד כדי לקשטו, כגון כפתורים שבחפתי החליפות, ונוצה שמחוברת לכובע או לבגד.

    ו. אסור לצאת בלבוש רופף שעלול ליפול, שמא יטלטל אותו ד' אמות. אבל בכיפה מותר לצאת, מפני שאף אם תיפול לא יטלטלנה ד' אמות, כיוון שאין ללכת ד' אמות בלא כיסוי ראש. לגבי תכשיטים המנהג להקל ולא לחשוש שתסירם להראות לחברתה. וכן לגבי כפפות המנהג להקל, אך לכתחילה רצוי להחמיר, שמא יתחמם ויורידם.

    ז. מותר לצאת בדברים המשמשים את הגוף, כגון פלסטר ותחבושת המונחים על פצע כדי לרפאו או להגן עליו, צמר גפן באוזן כואבת, פלטה ליישור שיניים, מכשיר שמיעה ומשקפי ראייה. אבל אסור לצאת במשקפי שמש, שמא יורידם ויטלטלם כשיגיע לצל. אמנם הצריך להרכיבם גם בצל מפני חולשת עיניו, מותר לצאת בהם. וכן הדין כשהם מחוברים על ידי ציר למשקפיים רגילים, ובמקום מוצל מגביהים אותם בלא להסירם.

    ח. מי שלא יכול ללכת ללא מקל, כגון חיגר או עיוור שאינו מכיר את המקום שהולך בו, נחשב המקל כנעליו. אבל מי שיכול ללכת בלא המקל, למרות שהדבר קשה לו מאוד, אינו רשאי לצאת בו. וכן דין נכה שמרותק לכיסא גלגלים, נחשב הכיסא כנעליו ומותר לו להניעו בידיו ברשות הרבים, אבל אסור לאדם אחר להוליך אותו. ולצורך מצווה או לצורך גדול, מותר לבקש מגוי שיוליך אותו בכיסאו. גם ילד אסור לשאת בעגלה או בחיקו במקום שאין בו עירוב.

    ט. הנצרך לצאת עם מפתח לרשות הרבים, ישתמש בו כאבזם לחגורה. כלומר, ישחיל את המפתח על שרוך, ויקשרנו בקשר עניבה, ויחגור עצמו בו כך שהמפתח ישמש כאבזם.

    י. הנצרך לצאת מביתו עם תעודת זהות או תרופה, אם יוצא לצורך גדול או למצווה, יכול להוציאם בשינוי תחת כובעו או בתוך חולצתו באופן שלא יפלו (לעיל ט, יא). ונכון שילך ברציפות מרגע שיוצא מרשות היחיד עד שמגיע לרשות היחיד, בלא לעמוד כלל ברשות הרבים.

    יא. במקום שאינו מוקף עירוב ויש צורך ביטחוני שיהיו אנשים שצמודים לנשק ולטלפון נייד, מותר לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון יישאו לכתחילה בשינוי, ואת הנשק יישאו בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי (דיני הוצאה בבעלי חיים, לעיל כ, א-ד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 23:13:08

הכשרת מכשיר נינג'ה

האם וכיצד ניתן להכשיר מכשיר "נינג'ה" חלבי שבטעות הונח בתוכו על המגש המחורר – לחימום קל כריך עם פרוסת בשר יבש. במגש נגע רק הלחם. ומשהוצא התבררה תכולתו. בתודה וברכה אברהם רוזנטל

כמו הכשרת תנור – לנקות ולחמם את המכשיר על החום הגבוה ביותר, וכשהוא מגיע לחום זה להשאירו כך עשר דקות.

דין תנור מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 05:57:29

ניקוי אסלה בשבת

האם מותר בשבת להשתמש במברשת אסלה ?

כן, שהרי מברשת זו עשויה משערות שאינן בולעות ואינן נסחטות, כמו מברשת שיניים, שכן אינך מעוניין בניקוי המברשת אלא בניקוי השיניים או האסלה, והוי דרך לכלוך. אביא לך דין זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

עץ, פלסטיק וניילון:

יג. רהיטי עץ וכלי פלסטיק שאינם בולעים לכלוך, מותר לנקות ולשפשף במים ובחומר ניקוי. וכך הוא דין עדשות מגע, מוצץ ופטמת בקבוק. אמנם בגד גשם ומפה העשויים מיריעות פלסטיק וניילון, אף שעשויים מקשה אחת ואינם בולעים, הואיל ומשמשים כבגדים ומפות, מותר לשטוף ולשפשף קלות בלבד, אך לא בחוזקה כדרך כיבוס.

יד. בגד, מפה או גרביונים העשויים חוטים סינטטיים (פוליאסטר), אסור לנקותם בעזרת מים, כיוון שבין חוטי הפלסטיק נבלע לכלוך שיוצא על ידי המים, הרי זה כדרך כיבוס האסורה.

טו. מותר להשתמש על ידי מים במברשות לניקוי שיניים, כלים ואסלה, ומותר לאחר השימוש לנקותם במים, כיוון שאין שערותיהם צפופות, אך לא יסחטם כיוון שנראה ככיבוס.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 18:22:01

יש לך שאלה?

לקדש שם שמים – דבר תורה לפרשת אמור

במרכזה של פרשת אמור נמצא הצווי שמהווה את התשתית והיסוד לכל פעולתינו בעולם: "ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה', ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם, המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה'", מטרת חיינו לקדש את שם ה' בעולם!!!

בפסוקים אלו הוזהרו ישראל לשמור את מצוות ה' כולם ולא לעבור עליהם מתוך זלזול, דבר שמהווה חילול ה', לעומתו שמירת המצוות היא היא קידוש ה'. וכפי שאנו אומרים בברכה לפני קיום המצוות "אשר קידשנו במצוותיו…" וכן בתפילה "וקידשתנו במצוותיך".

מה פשר המילה קידוש?

משמעות המילה קידוש הינה הפרשה משאר הדברים והתייחדות לדבר מסוים. וממילא הכוונה ב'לקדש את ה' – היא שדבר ה' יהיה עליון ושונה משאר הדברים בעולם, והאדם ייוחד כולו רק לעשיית רצון ה'.

ולכן שמירת מצוות ה' היא המביעה את קידוש ה', ושלמות קידוש ה' הינה שכל מגמתו של האדם בעולם הינה אך ורק עשיית מצוות ה'.

וכך כותב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ה,יא):

"אם דיקדק החכם על עצמו והיה דיבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין [= למבזים] לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה, עטוף בציצית, מוכתר בתפילין. והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם [= שלא יהיה משונה בעיני בני אדם], עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבין אותו ומתאוין למעשיו, הרי זה קידש את ה'. ועליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

מדברי הרמב"ם עולה שהאדם שמקדש את ה' מייחד את כל חייו אך ורק לעבודת ה', דבר המתבטא בכך שתמיד נראה כשהוא עוסק בתורה עטוף בציצית ומכותר בתפילין. אבל עבודת ה' שלו איננה בהתרחקות מן העולם אלא בהופעת רצון ה' בתוך העולם – הוא משוחח עם הבריות ודעתו מעורבת עימהם, הוא עוסק בעסקיו אלא שהוא עושה את כל פעולתיו מתוך התאמה למידות והאידאלים האלוקיים, הוא מדבר בנחת ובסבר פנים יפות, הוא עוסק בנאמנות וישרות, הוא פועל להטיב ולהואיל לעולם, ובכך מקדש שם שמיים.

גדול קידוש ה' מחילול ה

הרצי"ה זצ"ל היה מביא את מאמר הירושלמי "גדול קידוש ה' מחילול ה", ולכאורה פשט המאמר איננו מובן- הרי ברור שקידוש ה' גדול מחילול ה', וכי צריכים חז"ל לגלות לנו שגדולה מצווה מעבירה?

אלא מסביר הרצי"ה שקידוש ה', שתחילתו היה בחילול ה', גדול יותר מקידוש ה' שלא היה בתחילתו חילול ה'. וההסבר לכך הוא שלהצליח להעלות את כל הדברים הנמוכים והחומריים למגמה האלוקית, זוהי משימה הרבה יותר קשה, מורכבת, אך מנגד היא גם עליונה ונשגבה יותר מאשר למצוא את הקודש במקומות הקדושים.

וניתן לדייק זאת מהפסוק שאומר "ונקדשתי בתוך בני ישראל". כלומר, הקדושה צריכה להיות בתוך בני ישראל, בתוך העם, בתוך העולם, ולא קדושה מנותקת ונפרדת.

ועל פי זה גם מובן המשך הפסוק "אני ה' מקדשכם, המוציא אתכם מארץ מצרים". כלומר, קידוש הוא בעליה מתוככי המקום הנמוך ביותר, ארץ מצרים. זוהי העבודה הגדולה והמורכבת וזהו שיא קידוש ה'.

חז"ל גם לומדים מפסוק זה (ברכות כא:) שאין אומרים קדושה אלא בעשרה " וכן אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם 'הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה" (תרגום מקוצר: מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" לומדים שכמו שבעדת קורח היו 10 כך אף בדברים שבקדושה).

ואפשר להסביר שהסיבה לכך שניתן לומר קדושה רק בעשרה מישראל, שעשרה הם הכלל המצומצם ביותר, ועניינה של הקדושה הינו תיקון הכלל, וזאת מכמה סיבות:

הכוחות הגדולים נמצאים אצל הכלל

הראשונה היא שהכוחות הגדולים והמשפיעים ביותר על העולם לא נמצאים אצל היחיד, גדול ככל שיהיה, ולכן גם משה רבנו, הבין שאם עם ישראל לא יתקיים ממילא גם לו אין קיום, וכפי שהמדרש אומר שכאשר ביקש משה רבנו ע"ה להכנס לארץ, שאלו הקב"ה 'איה הצאן שהוצאת ממצרים?', אין קיום למנהיגים היחידים ללא הצאן, לא לחינם גדולי האומה ראו עצמם כעבדים לעם, כפי שהיה רבי עקיבא איגר חותם על מכתביו 'עבד לעבדי ה", וכפי שהרב קוק היה חותם 'עבד לעם קדוש על אדמת הקודש'.

תמונה שלמה יותר

השנייה היא שגילוי ה' המלא הוא מכל הבריאה כולה כל אדם ואדם מגלה חלק מהופעה ה' וככל שיש יותר אנשים מתגלה יופיה והדרה של הבריאה 'ברוב עם הדרת מלך'.

עיקר הקדושה בתיקון הכלל

השלישית היא כפי שמנסח אותה נפלא הרב קוק בעולתו:

"עיקר תכן מעלת הקדושה הוא, שיתרומם האדם לשום כל מגמתו ומעיניו לא לצרכי עצמו כי אם לכבודו של אדון כל העולמים ית' וקדושתו והשלמת רצונו… על כן עיקר העבודה הרוממה היא להשלים את הכלל ולזכותו ולהיטיב לו, ומי ששם את העבודה הזאת נר לנתיבתו תמיד הוא באמת מתעלה לקדושה, כיון שאין מגמתו לאהבת עצמו. אבל היחיד כשהוא לעצמו אי אפשר שיתעלה לקדושה לולא ההתרוממות למעלת הקדושה שעל ידי הרבים, לטובתם ולזכותם… ועל כן אין היחיד אומר קדושה ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה, שהוא התחלת ציור הכללות…" (עולת ראיה ח"א, עמוד רעב)

גם כאשר האדם חושב להשלים עצמו, ואפילו שלמות רוחנית, אין זה נחשב קדושה, כיוון שמחשבה זו נמשכת מאהבת-עצמו. אולם, כאשר בא הוא להשלים הכלל, להשלים כנסת ישראל ולהכלל בתוכה, על מנת שיוכל להטיב לה– זוהי קדושה. הוא אינו רוצה בהשלמתו האגואיסטית, אלא בהשלמת כנסת ישראל כולה, תוך הזדהות, אשר מביאה להתאחדות והתחברות עמה, וכן תפילת האדם צריכה להיות בציבור

"ע"כ עיקר העת רצון וקירוב התכלית של התפילה, וממילא יתרון פעולתה, הוא בשעה שהציבור מתפללים, שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים. תפילת יחיד, אם לא תהי' מגמתו כ"א חפצו ותאוות לבו, מאין פנות אל אחיו ועניי עמו הנתונים בצרה, אפשר שתמאס, כי היא רחוקה ממטרתה האמיתית. אבל תפילת רבים, שכ"א חפץ בהטבת הציבור, הרי תועלת החיים המוסריים קרובה מאד, ואין הקב"ה מואס בתפילתן, כי ההכנות המוסריות הם הצעות לדעת ולהוקיר יקרת ערך הרבים, שבכללם ימצאו מקום כל חיי השלמות של האדם המעולה " (עין איה, ברכות א פ"ח)

עם ה' הוא כלל

הרביעית הנובעת מכל מה שאמרנו היא, שהקב"ה לא בחר ביחיד אלא באומה, עם ישראל כולו קיבל את התורה וא"י, ולכן הקדושה מתגלה יותר ויותר ככל שהעם מתחזק.

הרב חרל"פ מדייק מגמרא זו אף יותר מכך. שהרי הגמרא לומדת שצריך עשרה מעדת קרח, דבר שבא ללמדנו שהשכינה שורה אפילו בתוך עשרה רשעים, כקורח וחבריו, וביאור העניין הוא שכאשר מתכנסים עשרה מתגלה הצד הכללי, שהוא תמיד קדוש וטהור, שהרי כל החטאים נובעים רק ממעשיו הפרטיים והאישיים של האדם, זהו ההסבר למשנה התמוהה בתחילת פרק חלק:"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר'. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה…אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו…", ולכאורה תרתי דסתרי 'כל ישראל יש להם חלק', ומאידך 'אלו שאין להם חלק', אלא שהכלל יש לו חלק, אך כל יחיד ויחיד בצידו הפרטי, יתכן שיאבד את חלקן על ידי מעשים לא נכונים.

יהי רצון שיתגלה הצד הכללי שבישראל, במלוא תפארתו ותיקונו שזהו קידוש ה' השלם והגדול ביותר.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן