חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

תמרורים רוחניים – פרשות תזריע-מצורע

רוב רובן של פרשות תזריע ומצורע עוסקות בדיני הצרעת לסוגיה השונים. הצרעת הינה הטומאה החמורה ביותר שיכולה להופיע אצל האדם, שהרי היא הטומאה היחידה שהלוקה בה מורחק מכל שלוש המחנות, וראוי להתבונן מה מוביל לטומאה חמורה זו וממילא גם נלמד כיצד להימנע ממנה. (ואף על פי שהיום איננו מכירים את מחלת הצרעת- בודאי לא במישור ההלכתי- אך יחד עם זאת הבעיות שהובילו אל הצרעת עדיין קיימות והקלקול שהם יוצרות בנפשו ובחייו של האדם עומד בעינו).

יתר על כן, אנחנו מוצאים שהצרעת קשורה לכניסתנו לארץ, כפי שכתוב (ויקרא יד, לג-לד) לגבי נגעי הבתים "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמר, כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם".

ולכאורה יש מקום לשאול איזו מן בשורה היא זו שכאשר נבוא לארץ כנען אז נזכה לנגעים? ודרוש חז"ל המובא ברש"י שהנגעים באו על מנת שימצאו מטמוניות של זהב בקירות הבתים- ידוע (-ואנו לא נלך בדרך זו).

בדרך הפשט יש לבאר שרק כאשר אנו מגיעים לארץ יש לנו את הזכות הגדולה שהקב"ה מסמן ומאותת לנו על חסרונותינו, וממילא מאפשר לנו לתקן את הבעיות שהובילו לחסרונות. בדומה לכך שדווקא החוטא בשגגה מתחייב בקורבן, מה שאין כן החוטא במזיד שאפילו במקרה שאין לו עונש, למשל אם לא עבר את העבירה בעדים והתראה, הוא פטור מן הקורבן- וזאת מפני שהקורבן הוא זכות לכפר, לתקן ולהתקרב חזרה לקב"ה, ואילו החוטא במזיד לא זכאי בזכות זו.

התורה בתחילת הצגתה את הצרעת כותבת "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמר, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת…" (ויקרא יג, א-ב).

וחז"ל במכת סוטה (ה:) דורשים על פסוק זה שאין הנגעים באים על האדם אלא מתוך גבהות הרוח, וז"ל." א"ר אשי: כל אדם שיש בו גסות הרוח – לסוף נפחת, שנאמר:' ולשאת ולספחת', ואין שאת אלא לשון גבוה, שנא':'ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנישאות', ואין ספחת אלא טפילה, שנאמר: 'ספחני נא אל אחת הכהונות לאכל פת לחם'.

עיקרה של הצרעת הוא על הוצאת שם רע, על דיבור בפגמיהם וחסרונותיהם של האנשים, בין מה שיש בהם ובין מה שאין בהם, ומקורו של דיבור זה הוא בתחושה הפנימית של האדם שהוא הוא השלם, הצודק והישר ושהוא יכול ממרום מושבו להסתכל על כל האנשים החסרים ולהורות להם מהי הדרך הטובה והנכונה ללכת בה ומהם הטעויות והכשלים שצריך להיזהר מהם. ולכן האדם זוכה ל:

  1. שאת- מלשון גבוה, לרמז על הגבהות שהאדם מרגיש.
  2. ספחת- מלשון תוספת. והיא רומזת על כך שהגאוותן מספח לעצמו תכונות ויכולות שאינן קיימות בו.
  3. בהרת- מלשון בהירות, לובן. ורומזת על כך שהאדם רואה עצמו כלבן ונקי, זך וטהור, וחושב שהוא בעל ראיה בהירה, ישרה ועמוקה , ומרום ראייתו הוא יכול להעיר לאחרים.

וכן מובא בגמרא (שבועות ו:) "תנו רבנן: בהרת – עמוקה וכן הוא אומר 'ומראה עמוק מן העור' כמראה חמה העמוקה מן הצל, שאת – אין שאת אלא גבוה וכן הוא אומר 'על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות', ספחת – אין ספחת אלא טפילה וכן הוא אומר 'ואמר ספחני נא'…".

וכאשר האדם מתגאה ומגביה עצמו, ממילא נפחת, יתר על כן כחלק מחומרתה הנוראה של הצרעת אנו מוצאים שהתורה מתייחסת אל המצורע כמת. וכפי שאומר אהרון לגבי צרעת מרים "אל נא תהי כמת" (במדבר יב,יב) וכפי שכותב רש"י שם שהמצורע חשוב כמת.

וניתן לבאר שכיוון שעניינה של הצרעת הוא שהאדם מספח לעצמו תכונות שאין בו ומגביה עצמו מעל ומעבר לראוי לו וחושב שמבטו הוא הבהיר והעמוק ביותר, ממילא הוא בונה את חייו על דברים דמיוניים, על דברים שאינם קיימים במציאות. ועל בסיס זה הוא מנהל את יחסיו עם בני האדם ועל בסיס זה הוא יוצר את כל מערכות חייו.

וכיוון שהוא מתבסס על דברים לא אמיתיים ושלא קיימים בפועל, נמצא שהאדם בונה את חייו בעצם על כלום- וזהו המוות, שהאדם לא קיים כלל, ובאופן טבעי הוא נפחת, כי הבחירה לבנות את החיים על מה שכלל לא קיים היא יוצרת התעלמות ממה שיש ובניין על יסודות רעועים שסופו להפחת.

לכן הנגעים הם ברכה גדולה לאדם, שכך הוא יכול לחזור למציאות האמיתית ולחיים האמיתיים ולא לחיות בדמיון ובשקר.

על בסיס זה יוכל האדם גם להפוך ולהיות מועיל לחברה במקום להיות מפריע, מזיק ומקלקל.

אדם שבונה את חייו על ריק, על מה שאין בו, הופך להיות מומחה לריקנות ולחסרונות. ולכן גם באנשים שבאים עימו במגע הוא רואה את מה שאין, את החסר, ולא את מה שיש. הוא לא מתמקד בטוב- המציאות, אלא ברע- שהוא האין, ההעדר.

ואם נעמיק יותר נוכל לומר שגם גבהות הרוח של האדם כלפי עצמו נובעת מעין רעה על עצמו, שהרי אם היה האדם שמח בחלקו הוא לא היה נצרך להמציא לעצמו זהות בדויה. אך כיוון שהוא לא שמח בחלקו ולא אוהב את החלק שהקב"ה נתן לו, הוא נאלץ להמציא זהות אחרת המבוססת על דמיון. וההתנשאות על סביבתו באה לפצות על החיסרון הפנימי שהוא חש.

יהי רצון שנצליח כל אחד ואחד לשמו במקומו ובחלקו, בכישרונותיו האמתיים ובאישיותו, ומתוך כך לשמוח במשפחתנו, בילדנו, בחברנו ובכל הסובב אותנו. ותתקיים בנו תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק:

"אדרבה,
תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו,
ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו
בדרך הישר והרצוי לפניך
ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה.
ותחזק אותנו באהבה אליך,
כאשר גלוי וידוע לפניך,
שיהא הכול נחת רוח אליך".

אמן כן יהי רצון.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן