Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קניית מקרר

שלום אני צריך לקנות מקרר בימים הקרובים ראיתי שבמקררי סמסונג יש מנגנון שבת מובנה. האם אני יכול לסמוך על כך או לוודא שהדגם הספציפי מאושר על ידי אחד המכונים שמאשרים מקררים? הבנתי שככלל מקררי סמסונג מאושרים על ידי הרב הלפרין מהמכון הטכנולוגי להלכה ומצד שני הבנתי שמשמרת השבת אינה מאשרת את סמסונג ושהרב הלפרין אינו מקפיד על ניתוק חיישנים האם ניתן לסמוך על המקררים המאושרים על ידי המכון הטכנולוגי להלכה של הרב הלפרין למרות שאינם מקפידים על ניתוק חיישנים?

מותר, שכן ברגע שאין שום דבר בולט, כגון אור שנדלק, או שינוי טמפרטורה על הצג – מותר להשתמש במקרר זה בשבת גם אם יש בפנים חיישנים שפועלים, שכן כל פעולה שנעשית בקרבי המנוע ואינה ניכרת, אינה מלאכה, כפי שמובא בפניני הלכה פרק ט הערה 2 (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת יצא ספר קיצור לכל הפסקים המובאים בפניני הלכה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פעולה שאינה דרך מלאכה כלל – מותרת. לפעמים מלאכה שנעשית בדרך של פסיק רישא מותרת לגמרי הואיל ואינה כדרך מלאכה כלל, וזאת כאשר לא ניכר כלל הקשר שבין פעולת האדם לתוצאה האסורה, ואף התוצאה האסורה אינה ניכרת. כגון לחתוך אשכולית או להוציא ממנה בכפית, למרות שנסחט ממנה מיץ (להלן יב, 15), וכפי שכתב במפורש בבית יוסף (שכ, י) לעניין שבירת קרח תוך התזת רסיסי מים. וכן לעניין מילוי מים קרים בכלי מתכת לוהט, שאם אין כוונה לצרוף את הכלי – מותר (בית יוסף שיח, יב, בשם המגיד משנה יב, ב; ועי' שו"ע שיט, ח, ונשמת אדם יח, ב, ובהרחבות ט, ה, ט-י; כ, ז, ב). וזה יסוד ההיתר לפתוח דלת מקרר שעובד על תרמוסטט, ודלת חדר שיש בו חימום על תרמוסטט, שהואיל ופתיחת הדלת אינה כדרך מלאכה, ולא ניכרת המלאכה הנגרמת מכך – מותר (להלן יז, ח). יסוד זה למדנו ב­כל המלאכות הנוגעות לאכילה, שכדרך מלאכה אסור וכדרך אכילה מותר (להלן בורר יא, ב, וטוחן יב, א-ב). מנגד, כאשר תוצאת המלאכה ניכרת מאוד, נוטים לכתחילה להחמיר אפילו בפסיק רישא דלא ניחא ליה בשני דרבנן (להלן יח, 2).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-17 10:03:17

הלכות שבת – מספריים ופותחן

מתי מותר להשתמש במספריים בשבת? האם מותר להשתמש בפותחן כדי לפתוח קופסת שימורים בשבת?

  1. כל דבר שמותר לחתוך אותו בשבת, מותר להשתמש לשם כך במספריים, כגון לחתוך אריזה של שקית אוכל, או מבגד חדש את חוט הפלסטיק עם התווית של בית החרושת.
  2. מותר להשתמש בפותחן בשבת. אביא לך את דין פתיחת אריזות מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פתיחת אריזות

כד. מותר לפתוח כדרכן קופסאות שימורים ושקיות מאכלים, וכן לעשות פתח נוח לשקית החלב, שהואיל והן נועדו לשימוש חד פעמי עד שיסיימו את תכולתן, הן בטלות למאכל שבתוכן ואין להן חשיבות של כלי.

כה. מותר לקרוע גם אריזות חד פעמיות שיש בהן דברים אחרים הנצרכים בשבת, כגון אריזת מתנה ואריזת בגד. ובאריזות שעוד ישתמשו בהן מספר ימים באופן נוח, כאריזות טיטולים וממחטות נייר, טוב לעשות פתח גרוע מהמקובל בימות החול. והקורע מעטפה שיש בה מכתב שצריך לשבת, כיוון שיש לה יותר חשיבות, יקרע דרך קלקול באופן שלא ניתן להשתמש בה יותר.

כו. מותר לפתוח פקקי שעם עם חולץ פקקים, וכן פקקי פלסטיק, מפני שעוד לפני פתיחתם הראשונה, היו מוכנים לגמרי, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה לא נעשים כלי חדש. והרוצה להקל גם בפקק מתכת, רשאי, ויש מחמירים לפתוח אותו מערב שבת, או לזורקו לאחר פתיחתו, כיוון שרק לאחר הצמדת המתכת לבקבוק במפעל, קיבל הפקק צורת הברגה, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה נעשה לכלי חדש.

כז. מותר לפתוח לשונית של פחית שתייה ממתכת ולהפריד גביעי פלסטיק, והרוצה להחמיר ימזוג את המשקה לכוס או יפריד את הגביעים לפני שבת. וכן הדין לגבי קריעת שקית מאכל או שקית ממחטות נייר במקום הניקובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 13:48:17

תכשיטים ושעון הוצאה בשבת לגברים

האם הגברים היו נכללים מקודם בהאיסור של הוצאת תכשיטים או לא? ומה הדין עכשיו בכלליות לגבי תכשיטים לגברים בהוצאה בשבת? ומה הדין ספציפי לגבי לילך בשעון לגברים? האם גם פה יש מחמירים ומקילים?

  1. מחלוקת כפי שמובא בשו"ע שא, ט
  2. מותר, קל וחומר מדין נשים.
  3. מותר
  4. כמעט בכל דבר יש מחמירים ומקלים. לשם כך נועדו ספרי ההלכה, כדי להכריע.אביא לך דינים אלו מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

    האסור והמותר בטלטול ברשות הרבים ובכרמלית

    ד. אסור ללכת ברשות הרבים או בכרמלית עם מאכל בפיו או דבר שמחזיק בידו או שנמצא בכיסו. אבל בגדים ונעליים, כובע ושעון, טפלים לגוף ומותר ללובשם. ואף מותר ללבוש בגד שאינו מתאים לעונתו, כגון מעיל בקיץ. וכן מותר ללבוש שני זוגות גרביים ושתי חולצות, גם אם עושה זאת כדי להעבירם לחברו. וכן מותר להתעטף במפה, שמיכה או מגבת כדרך לבוש, או להוציא מטפחת על ידי כריכתה סביב הצוואר כצעיף. והרוצה להקל, רשאי לצאת עם כיסוי ניילון מיוחד שנועד להגן על המגבעת מהגשם, למרות שעיקר ייעודו להגן על הכובע ולא על הגוף.

    ה. כל מה שרגילים לחבר לבגד מותר לצאת בו, כגון כובע שמחובר למעיל, תווית המפעל וכפתורי הרזרבה של הבגד, לולאה שתולים בה את הבגד אף שנקרעה בצד אחד. וכן הדין בדברים שרגילים לחבר לבגד כדי לקשטו, כגון כפתורים שבחפתי החליפות, ונוצה שמחוברת לכובע או לבגד.

    ו. אסור לצאת בלבוש רופף שעלול ליפול, שמא יטלטל אותו ד' אמות. אבל בכיפה מותר לצאת, מפני שאף אם תיפול לא יטלטלנה ד' אמות, כיוון שאין ללכת ד' אמות בלא כיסוי ראש. לגבי תכשיטים המנהג להקל ולא לחשוש שתסירם להראות לחברתה. וכן לגבי כפפות המנהג להקל, אך לכתחילה רצוי להחמיר, שמא יתחמם ויורידם.

    ז. מותר לצאת בדברים המשמשים את הגוף, כגון פלסטר ותחבושת המונחים על פצע כדי לרפאו או להגן עליו, צמר גפן באוזן כואבת, פלטה ליישור שיניים, מכשיר שמיעה ומשקפי ראייה. אבל אסור לצאת במשקפי שמש, שמא יורידם ויטלטלם כשיגיע לצל. אמנם הצריך להרכיבם גם בצל מפני חולשת עיניו, מותר לצאת בהם. וכן הדין כשהם מחוברים על ידי ציר למשקפיים רגילים, ובמקום מוצל מגביהים אותם בלא להסירם.

    ח. מי שלא יכול ללכת ללא מקל, כגון חיגר או עיוור שאינו מכיר את המקום שהולך בו, נחשב המקל כנעליו. אבל מי שיכול ללכת בלא המקל, למרות שהדבר קשה לו מאוד, אינו רשאי לצאת בו. וכן דין נכה שמרותק לכיסא גלגלים, נחשב הכיסא כנעליו ומותר לו להניעו בידיו ברשות הרבים, אבל אסור לאדם אחר להוליך אותו. ולצורך מצווה או לצורך גדול, מותר לבקש מגוי שיוליך אותו בכיסאו. גם ילד אסור לשאת בעגלה או בחיקו במקום שאין בו עירוב.

    ט. הנצרך לצאת עם מפתח לרשות הרבים, ישתמש בו כאבזם לחגורה. כלומר, ישחיל את המפתח על שרוך, ויקשרנו בקשר עניבה, ויחגור עצמו בו כך שהמפתח ישמש כאבזם.

    י. הנצרך לצאת מביתו עם תעודת זהות או תרופה, אם יוצא לצורך גדול או למצווה, יכול להוציאם בשינוי תחת כובעו או בתוך חולצתו באופן שלא יפלו (לעיל ט, יא). ונכון שילך ברציפות מרגע שיוצא מרשות היחיד עד שמגיע לרשות היחיד, בלא לעמוד כלל ברשות הרבים.

    יא. במקום שאינו מוקף עירוב ויש צורך ביטחוני שיהיו אנשים שצמודים לנשק ולטלפון נייד, מותר לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון יישאו לכתחילה בשינוי, ואת הנשק יישאו בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי (דיני הוצאה בבעלי חיים, לעיל כ, א-ד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 23:13:08

הכשרת מכשיר נינג'ה

האם וכיצד ניתן להכשיר מכשיר "נינג'ה" חלבי שבטעות הונח בתוכו על המגש המחורר – לחימום קל כריך עם פרוסת בשר יבש. במגש נגע רק הלחם. ומשהוצא התבררה תכולתו. בתודה וברכה אברהם רוזנטל

כמו הכשרת תנור – לנקות ולחמם את המכשיר על החום הגבוה ביותר, וכשהוא מגיע לחום זה להשאירו כך עשר דקות.

דין תנור מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 05:57:29

ניקוי אסלה בשבת

האם מותר בשבת להשתמש במברשת אסלה ?

כן, שהרי מברשת זו עשויה משערות שאינן בולעות ואינן נסחטות, כמו מברשת שיניים, שכן אינך מעוניין בניקוי המברשת אלא בניקוי השיניים או האסלה, והוי דרך לכלוך. אביא לך דין זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

עץ, פלסטיק וניילון:

יג. רהיטי עץ וכלי פלסטיק שאינם בולעים לכלוך, מותר לנקות ולשפשף במים ובחומר ניקוי. וכך הוא דין עדשות מגע, מוצץ ופטמת בקבוק. אמנם בגד גשם ומפה העשויים מיריעות פלסטיק וניילון, אף שעשויים מקשה אחת ואינם בולעים, הואיל ומשמשים כבגדים ומפות, מותר לשטוף ולשפשף קלות בלבד, אך לא בחוזקה כדרך כיבוס.

יד. בגד, מפה או גרביונים העשויים חוטים סינטטיים (פוליאסטר), אסור לנקותם בעזרת מים, כיוון שבין חוטי הפלסטיק נבלע לכלוך שיוצא על ידי המים, הרי זה כדרך כיבוס האסורה.

טו. מותר להשתמש על ידי מים במברשות לניקוי שיניים, כלים ואסלה, ומותר לאחר השימוש לנקותם במים, כיוון שאין שערותיהם צפופות, אך לא יסחטם כיוון שנראה ככיבוס.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 18:22:01

יש לך שאלה?

תמרורים רוחניים – פרשות תזריע-מצורע

רוב רובן של פרשות תזריע ומצורע עוסקות בדיני הצרעת לסוגיה השונים. הצרעת הינה הטומאה החמורה ביותר שיכולה להופיע אצל האדם, שהרי היא הטומאה היחידה שהלוקה בה מורחק מכל שלוש המחנות, וראוי להתבונן מה מוביל לטומאה חמורה זו וממילא גם נלמד כיצד להימנע ממנה. (ואף על פי שהיום איננו מכירים את מחלת הצרעת- בודאי לא במישור ההלכתי- אך יחד עם זאת הבעיות שהובילו אל הצרעת עדיין קיימות והקלקול שהם יוצרות בנפשו ובחייו של האדם עומד בעינו).

יתר על כן, אנחנו מוצאים שהצרעת קשורה לכניסתנו לארץ, כפי שכתוב (ויקרא יד, לג-לד) לגבי נגעי הבתים "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמר, כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם".

ולכאורה יש מקום לשאול איזו מן בשורה היא זו שכאשר נבוא לארץ כנען אז נזכה לנגעים? ודרוש חז"ל המובא ברש"י שהנגעים באו על מנת שימצאו מטמוניות של זהב בקירות הבתים- ידוע (-ואנו לא נלך בדרך זו).

בדרך הפשט יש לבאר שרק כאשר אנו מגיעים לארץ יש לנו את הזכות הגדולה שהקב"ה מסמן ומאותת לנו על חסרונותינו, וממילא מאפשר לנו לתקן את הבעיות שהובילו לחסרונות. בדומה לכך שדווקא החוטא בשגגה מתחייב בקורבן, מה שאין כן החוטא במזיד שאפילו במקרה שאין לו עונש, למשל אם לא עבר את העבירה בעדים והתראה, הוא פטור מן הקורבן- וזאת מפני שהקורבן הוא זכות לכפר, לתקן ולהתקרב חזרה לקב"ה, ואילו החוטא במזיד לא זכאי בזכות זו.

התורה בתחילת הצגתה את הצרעת כותבת "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמר, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת…" (ויקרא יג, א-ב).

וחז"ל במכת סוטה (ה:) דורשים על פסוק זה שאין הנגעים באים על האדם אלא מתוך גבהות הרוח, וז"ל." א"ר אשי: כל אדם שיש בו גסות הרוח – לסוף נפחת, שנאמר:' ולשאת ולספחת', ואין שאת אלא לשון גבוה, שנא':'ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנישאות', ואין ספחת אלא טפילה, שנאמר: 'ספחני נא אל אחת הכהונות לאכל פת לחם'.

עיקרה של הצרעת הוא על הוצאת שם רע, על דיבור בפגמיהם וחסרונותיהם של האנשים, בין מה שיש בהם ובין מה שאין בהם, ומקורו של דיבור זה הוא בתחושה הפנימית של האדם שהוא הוא השלם, הצודק והישר ושהוא יכול ממרום מושבו להסתכל על כל האנשים החסרים ולהורות להם מהי הדרך הטובה והנכונה ללכת בה ומהם הטעויות והכשלים שצריך להיזהר מהם. ולכן האדם זוכה ל:

  1. שאת- מלשון גבוה, לרמז על הגבהות שהאדם מרגיש.
  2. ספחת- מלשון תוספת. והיא רומזת על כך שהגאוותן מספח לעצמו תכונות ויכולות שאינן קיימות בו.
  3. בהרת- מלשון בהירות, לובן. ורומזת על כך שהאדם רואה עצמו כלבן ונקי, זך וטהור, וחושב שהוא בעל ראיה בהירה, ישרה ועמוקה , ומרום ראייתו הוא יכול להעיר לאחרים.

וכן מובא בגמרא (שבועות ו:) "תנו רבנן: בהרת – עמוקה וכן הוא אומר 'ומראה עמוק מן העור' כמראה חמה העמוקה מן הצל, שאת – אין שאת אלא גבוה וכן הוא אומר 'על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות', ספחת – אין ספחת אלא טפילה וכן הוא אומר 'ואמר ספחני נא'…".

וכאשר האדם מתגאה ומגביה עצמו, ממילא נפחת, יתר על כן כחלק מחומרתה הנוראה של הצרעת אנו מוצאים שהתורה מתייחסת אל המצורע כמת. וכפי שאומר אהרון לגבי צרעת מרים "אל נא תהי כמת" (במדבר יב,יב) וכפי שכותב רש"י שם שהמצורע חשוב כמת.

וניתן לבאר שכיוון שעניינה של הצרעת הוא שהאדם מספח לעצמו תכונות שאין בו ומגביה עצמו מעל ומעבר לראוי לו וחושב שמבטו הוא הבהיר והעמוק ביותר, ממילא הוא בונה את חייו על דברים דמיוניים, על דברים שאינם קיימים במציאות. ועל בסיס זה הוא מנהל את יחסיו עם בני האדם ועל בסיס זה הוא יוצר את כל מערכות חייו.

וכיוון שהוא מתבסס על דברים לא אמיתיים ושלא קיימים בפועל, נמצא שהאדם בונה את חייו בעצם על כלום- וזהו המוות, שהאדם לא קיים כלל, ובאופן טבעי הוא נפחת, כי הבחירה לבנות את החיים על מה שכלל לא קיים היא יוצרת התעלמות ממה שיש ובניין על יסודות רעועים שסופו להפחת.

לכן הנגעים הם ברכה גדולה לאדם, שכך הוא יכול לחזור למציאות האמיתית ולחיים האמיתיים ולא לחיות בדמיון ובשקר.

על בסיס זה יוכל האדם גם להפוך ולהיות מועיל לחברה במקום להיות מפריע, מזיק ומקלקל.

אדם שבונה את חייו על ריק, על מה שאין בו, הופך להיות מומחה לריקנות ולחסרונות. ולכן גם באנשים שבאים עימו במגע הוא רואה את מה שאין, את החסר, ולא את מה שיש. הוא לא מתמקד בטוב- המציאות, אלא ברע- שהוא האין, ההעדר.

ואם נעמיק יותר נוכל לומר שגם גבהות הרוח של האדם כלפי עצמו נובעת מעין רעה על עצמו, שהרי אם היה האדם שמח בחלקו הוא לא היה נצרך להמציא לעצמו זהות בדויה. אך כיוון שהוא לא שמח בחלקו ולא אוהב את החלק שהקב"ה נתן לו, הוא נאלץ להמציא זהות אחרת המבוססת על דמיון. וההתנשאות על סביבתו באה לפצות על החיסרון הפנימי שהוא חש.

יהי רצון שנצליח כל אחד ואחד לשמו במקומו ובחלקו, בכישרונותיו האמתיים ובאישיותו, ומתוך כך לשמוח במשפחתנו, בילדנו, בחברנו ובכל הסובב אותנו. ותתקיים בנו תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק:

"אדרבה,
תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו,
ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו
בדרך הישר והרצוי לפניך
ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה.
ותחזק אותנו באהבה אליך,
כאשר גלוי וידוע לפניך,
שיהא הכול נחת רוח אליך".

אמן כן יהי רצון.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן