בפרק זה הרב מבדיל בין תשובה פרטית שעניינה הוא חזרה לקיום פרטי מצוות ומנהגים על פי הצד הגלוי שבתורה, לבין תשובה כללית של האומה שמקורה הוא ההארה שקיימת בתורת הנסתר, המודעות לחיי הנשמה והבנת יסודות האומה וההוויה. לתשובה הכללית שני חלקים: הראשון נוגע לעם – חזרתו לצורתו המקורית כאומה מלוכדת, ולא כקהילות מפוזרות בגלות. השני נוגע למקום – חזרה לארץ, לטבע ולעצמאות הלאומית. כמובן שיש ערך ושמחה רבה על כל יהודי שחוזר לקיים מצוות באופן פרטי, אך ההתעוררות לתשובה הפרטית אינה תחליף לתשובה הכללית, ואינה תנאי לגאולה, כמו שאמרו חז"ל שהתחלת הגאולה לא מותנית ביוזמתם של ישראל לעשות תשובה, "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב" (סנהדרין צז, ב). לאחר מכן כמובן שגם תגיע תשובה עמוקה יותר שהיא המניע לגאולה השלמה. המציאות הכללית תלך ותשתפר, ארץ ישראל תיתן פירותיה בעין יפה, ועל ידי שלמות הגוף והנפש הלאומית, נֵעָשֶה בני חורין שמסוגלים לחולל שינוים גדולים ואמתיים, ולהיטיב לעצמנו ולעולם. (עי' 'לנתיבות ישראל' מ, ב 'המדינה כהתקיימות חזון הגאולה').
הַתְּשׁוּבָה הַנּוֹבַעַת מֵאוֹר סִתְרֵי תּוֹרָה, מהבנת העולמות הרוחניים שמניעים את כוחות הנפש הפנימיים. מהצד המואר שבסתרי תורה, ולא מהצד הטכני של דקדוקי הלכה, שגם הם קיימים בחכמת הנסתר. הַמִּתְעוֹרֶרֶת מִתּוֹךְ הִגָּיוֹן פְּנִימִי, מתוך מודעות לכך שקיום האומה בגלות מנוגד לטבע. כפי שהסביר המהר"ל, שהגלות מעצם הגדרתה איננה מצב טבעי; ומאחר וכל דבר שואף לחזור לטבעו העצמי, לעצמיות הפנימית שטבועה בו – מוכרח הדבר שתהיה גאולה.[274] טבעו של האדם לא מאפשר לו לחוש בנוח בהיותו אורח לנצח, מפני שגם אם מבחינת התנאים החיצוניים מקום האירוח מאוד נח, הוא לא מאפשר את הביטוי העצמי הייחודי, לכן תמיד האדם חש כמיהה אל מקומו העצמי, השייך לו באמת.
ההיגיון הפנימי שמביא לתשובה הכללית מִּתְפַּתֵּחַ מִמַּעְיָן הַחַי בְּמַעֲמַקֵּי הַנְּשָׁמָה, מדרגת הנשמה זו המדרגה הפרטית הגבוהה ביותר באישיות. מעליה, כלומר – ברובד עמוק ופנימי יותר, נמצאת ה'חיה', שורש הנשמה. הרב מדמה אותה למקור המעיין שבמעבה האדמה שהולך ומתפתח עד שהוא יוצא מאלמוניותו כאשר אנו נפגשים עם הנביעות. כך גם באדם יש התחדשות נשמה וגילויים שונים, כאשר המקור שלהם תמיד נשאר עלום. ההיגיון הפנימי של האדם נובע מהשאיפה להתחבר שוב עם מקור המעיין, לינוק חיוּת חדשה שתקבע את מהלך החיים המתוקן, מבלי להיטמע במעיין ולהתבטל אליו. הַכּוֹלֵל כָּל יֹשֶׁר וְכָל הִגָּיוֹן, כָּל מוּסָר וְכָל חֹק וּמִצְוָה, מתוך היושר וההיגיון נוצר המוסר – ההעדפה הכללית של הטוב, המגביר את היושר, על פני הרע שיוצר פיתולים וסיבוכים של מטרות ראויות שמקדשות אמצעים פסולים. המוסר יוצר את החוק והמצוה כדי לממש את העדפת הטוב.
התשובה הכללית, גְּדוֹלָה וְנִשְׂגָּבָה הִיא בְּאֵין עֲרֹךְ, מבחינה כמותית ואיכותית מִכָּל תְּשׁוּבָה פְּרָטִית, הַיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת הַנֶּפֶשׁ הַקְּטַנִּים הַפְּרָטִיִּים, שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא מְקוֹמָם, שְׁעָתָם וּפְרָטָם, "וְלָא חֲזַיִין לַחֲפָאָה עַל כָּל עוֹבָדִין".[275] יש דרשנים שעורכים חשבונות סביב צרכי הנפש: מה תאמר בפני בית דין של מעלה? שאכלת טרפות כי היית רעב? חיללת שבת כי רצית ללכת לחוף הים? למה לך להיענש? כמה שנים כבר תחיה בעולם הזה, שמונים שנה? מה כבר הם נחשבים לעומת חיי נצח או עונש נצחי לנשמה? "הוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב, א). אך החשבונות הללו מתייחסים רק לקטע קטן ומוגדר, העלול להסתיר את הבעיות הכלליות הגדולות של 'חיי עולם' – חשבונות הרוח והנשמה, החיה והיחידה.[276]
במחשבה פשוטה, הגלות נתפסת כעונש על חטאים פרטיים. ממילא לכאורה התשובה שתביא את הגאולה היא החזרה אל אורח החיים היהודי, שמירת שבת וכשרות, ואם יצטרף לזה גם לימוד תורה הרי זה משובח. לכן נוצר הרושם שחזרה לארץ ישראל לפני שדברים אלה יתוקנו איננה ראויה. שגאולת ישראל על ידי התחייה הלאומית, על רקע התפוררות הקהילות ולאור המודרנה שכבשה יותר ויותר לבבות, היא בעצם מהלך של התנתקות מהמסלול היהודי, ומנוגדת לתנאי התשובה לתורה ולקדושה, או שלכל היותר התשובה היא אפשרות נלווית וטפלה לרעיון הלאומיות. אך הרב מבדיל בין אופני התשובה הפרטית, לבין המניעים לתשובה הכללית. היהודי הגלותי חי בהוויה יהדותית שונה וחסרה, לא רק מבחינת פרטי מצוות התלויות בארץ, אלא מבחינה מהותית. חיי הגלות אינם מתאימים לתשובה הכללית ולכן צריכה להיות תשובה של שינוי מוחלט מחיי הגלות לחיי הגאולה. עצם העובדה שעם ישראל שב לארצו ועצמאותו כעם, היא תשובה גדולה ונשגבת. כמאה שנה לאחר גלי העלייה הראשוניים בתקופתו של הרב, אנו רואים את ההשפעה הגדולה שלהם בעולם כולו, גם מבחינה רוחנית ומוסרית וגם מבחינה מדינית. בעיני אנשים רבים תהליך זה נתפס כהתגשמות החזון הנבואי בן שלושת אלפי השנים, מימוש נבואת משה רבנו והאבות, אברהם, יצחק ויעקב. אפילו בשלבים הראשוניים של חזרת העם לארצו, טמונה בעצם חזרה בתשובה בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר, מאשר תשובה של אדם פרטי שמתחיל לדקדק יותר במעשיו.
יָם הַתְּשׁוּבָה הַגָּדוֹל בַּהֲמוֹן גַּלָּיו, בְּעָצְמָתוֹ, הוּא רַק אוֹתוֹ הַשֶּׁטֶף, הַבָּא מִתּוֹךְ בִּינַת הַלֵּב שֶׁל חֵרוּת עוֹלָם,[277] כלומר הבא מתוך הבנה טבעית ועצמית של האדם, שאינה נובעת מאילוץ והכרח. עבד פועל למען אדונו מתוך הכרח, אבל המצב החיובי הוא של בן חורין שפועל מתוך רצון להיטיב. בדומה לאהבה שאינה תלויה בדבר ולכן היא מתמשכת, כאשר טוב – טוב ביחד, וכאשר רע – רע ביחד. הַהוֹלֶכֶת וּמְאִירָה מִתּוֹךְ חֲרַכֵּי רָזֵי עוֹלָם אֲשֶׁר בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְחָכְמַת הָרָזִים[278] וְכָל הַהוֹפָעָה הָרוּחָנִית וְכָל אוֹצַר הַשִּׁירָה וְהַהִגָּיוֹן אֲשֶׁר בִּמְאוֹר הַתּוֹרָה. הצד העיקרי שבתורה הוא לא הטקסט הגלוי של הסיפור והצו, אלא ההארה של התורה שמביאה את האדם לשירה במובן של התחברות להוויה כולה, מתוך הבנת מגמות התורה והקשר של הא-ל עם העולם.[279] כך גם ביחס לתורת הנסתר – העיקר הוא לא הידע הטכני, אלא הכישרון הטבעי של הלומד בעל המקוריות, שרעיונותיו משפיעים על המציאות. וכך גם בענייני מדע, עיקר העניין במחקר אינו עצם איסוף המידע, אלא ההשפעה על המציאות. בתפיסה שטחית העולם נראה דטרמיניסטי, פועל על פי חוקי ברזל שלא ניתן לפרוץ את גבולם. ישנם חוקים בפיזיקה, בביולוגיה, ויש אומרים שאפילו בחברה, כחוקי הסוציולוגיה. אך האמת היא שלמרות החוקיות וההכרח הנראה לעין, העולם משתנה, מבחינה פיזיקאלית, כימית, ביולוגית, ובוודאי שמבחינה סוציולוגית ופסיכולוגית, וזה מלמד אותנו שבתוך העולם קיימת חירות. במשך אלפי שנים שפת מדעי הטבע – המתמטיקה, נתפסה כמוחלטת, ובמאת השנים האחרונות מתגלה שפה לא מוחלטת – שפת ההסתברות. גם בה יש חכמה והיגיון, אבל לא היגיון חד ערכי או מחייב כמו במתמטיקה, אלא הגיון הסתברותי. אלו הם חוקי ההפתעה: פעם אחת מתוך עשר, יהיה אחרת. לא ברור לגמרי מתי יהיה שינוי, תמיד ישנה הפתעה. חוקיות של הפתעה נשמעת פרדוקסלית, אך היא קיימת. ההפתעה היא שזה חוק. המתמטיקה החדשה עמלה לנסח את החירות, לתת ביטוי מסודר לאפשרות של השינוי המפתיע שקיים במציאות, החל מהחשבון האינפיניטסימלי (דיפרנציאלי ואינטגרלי) של לייבניץ וניוטון, ועד ל'תורת המשחקים'. במכניקת הקוואנטים, כאשר עושים ניסוי בחלקיקים, הצפייה עצמה משפיעה, והערך של חלק מהתכונות שלהן משתנה כתוצאה מהמדידה. מבחינה מדעית זה יוצר בעיה גדולה, כי אי אפשר לעשות ניסוי סטרילי – נקי מהשפעת האדם, ומשמעות הדבר היא שלא ניתן לצפות בו, וממילא לא ניתן ללמוד ממנו דבר. נעשים ניסיונות רבים לנטרל את ההשפעה של האדם ומודעותו, או לפחות להקטין אותה למינימום, כך שבכל זאת ניתן יהיה להסתמך במידה כלשהי על התוצאות. גם בקוד הגנטי של הצמחים והיצורים החיים יש מוטציות ושינויים, שאיננו מסוגלים לחזות מתי הם קורים ואיך. ככל שנרחיב את הסתכלותנו על העולם הפיזי והביולוגי, נוכל לראות כמה הוא השתנה במאות השנים האחרונות. אם כן, גם בתוך עולם שנראה לנו יציב, בעל חוקים מוחלטים, יש נקודות חירות. כל זה נכון גם ביחס לאדם, אמנם הוא תופס את עצמו באופן מסוים שמן הסתם רוב הזמן הוא נכון, אך לא תמיד, לא כל הזמן. לעתים האדם מפתיע את עצמו, לטובה ולרעה, הפחדן מתגלה כגיבור והגיבור מתגלה כפחדן.
אֶל אוֹרָה זוֹ מְיַחֵל יִשְׂרָאֵל. אור החירות מתגלה בכל התחומים, ומושך אותנו לשינוי עקרוני של המצב הלאומי, לא להסתפק בתיקון מסוים לפרעות מזדמנות, או בקריאה להקצאת כוחות שיטור גדולים יותר ותיקוני חקיקה. ההתעוררות הלאומית דורשת שינוי עקרוני במצבה של האומה. חשיפה של רובד אחר לגמרי של חיים, שבא לידי ביטוי בתנועת החזרה לארץ, בניית העצמאות: המדינית והחברתית, הכלכלית והתרבותית. וּבְאוֹר גָּדוֹל זֶה יִרְאֶה אוֹר גְּאֻלָּה וּפְדוּת עוֹלָמִים, שלבי הגאולה משיבים אותנו אל אותו מעיין פנימי נסתר, אל חיבור מחדש למקור היוצר את התשובה הגדולה, שממילא מתוכה תהיה גם תשובה פרטית."שׁוּבוּ אֵלַי – וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (מלאכי ג, ז). אם התשובה תהיה כללית, ולא רק לחיים דתיים תקינים והגונים, אלא למקור האלוהי – לא רק שלא יהיה רעב ללחם ושאר צרכים חומריים, אלא גם האלוהות תשוב לעולם ותהיה התגלות אלוהית חדשה.
