השאלה ששאל אלוהים את האדם הראשון בגן עדן: "אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט), הייתה כמובן שאלה רטורית. לא נעלם מעיניו היכן נמצא האדם. על כן הסביר רבי שניאור זלמן מלאדי,[155] מייסד חסידות חב"ד, כי שאלה זו נשאלת תמיד ולכל אדם: אלוהים שואל את האדם מהו רצונו, מהי אישיותו, היכן הוא נמצא ביחס למה שראוי לו להיות. אדם לעיתים תוהה על עצמו כיצד זה שנכשל וחטא, או לחילופין, מדוע עשה מעשה טוב, מבלי לחוש כל הזדהות עם הטוב. אדם ישר ובעל כנות עצמית פעמים רבות חש חוסר נחת מעצמו. הוא מרגיש שחייו בפועל אינם תואמים לנשמתו, לאישיותו כפי שהיא יכולה להיות. על כן עליו לעיין במעשיו הטובים והרעים, לפשפש ולמצוא את הרצון הטוב. משום שכל מעשה הוא מוגבל בזמן ובמקום, ומה שיוצר את הרצף ליתר המעשים, שמגלה את מגמת חייו של האדם – הוא רק הרצון הטוב.
בכל המצבים צריכים למצוא את הרצון הטוב שבאדם. במצבים הטובים, כאשר אדם קיים מצווה – עליו לגלות את נקודת הרצון הטוב שבאה לידי ביטוי באופן גלוי. לעיתים לנקודה זו הצטרפו המון סיגים של נטיות זרות בטרם נעשה המעשה בפועל. אדם נתן צדקה מתוך רצונו הטוב, אך עשה זאת גם כדי שיראו כמה נדיב הוא, או כדי להשקיט את מצפונו על דברים רעים שעשה ועוד לא תיקן. וכמובן גם במעשים הרעים אפשר וצריך למצוא את המניע העמוק שגרם למעשה השלילי. לכל מעשה שלילי יש שורש קדוש וטוב, שהאדם לא ידע לבטא בצורה נאותה. לעיתים מתוך פיתוי שעיוור את ההיגיון, לעיתים בגלל רשלנות של חוסר מחשבה מספקת. וכאשר מגלים את הרצון הטוב שהיה גנוז גם בעומקם של מעשים רעים, ניתן לתקן את המעשה ביותר קלות, ומתוך כך גם לתקן מעשים אחרים; ובמעשים טובים – לרומם את כוונת המעשה, וכך לפעול מעתה באופן יותר טהור ונעלה (עי' 'מסילת ישרים' פ"ב).
יש מצבים בהם מאוד קשה למצוא את הרצון הטוב שבאדם, המעשים השליליים יוצרים בהכרה כמין קליפה עבה, שמונעת חדירה לתוככי הנפש. אך בנקודה זו של הרצון הטוב מצוי היסוד לתיקון. לכן אם לא מצליחים למצוא את הרצון הטוב, מפני שעומם אורו, ולא ניתן לראותו – מלהבים אותו בתורה ובתפילה. אדם שרצונו התעמעם צריך לכוון בעיסוקו בתורה ובתפילה שדבר ה' והפנייה אליו יעוררו את הרצון הטוב החבוי בעמקי הנפש. כך תפילתו לא תהיה קבע, אלא רחמים ותחנונים, ותורתו תהיה בחיוניות, מלאה השראה ורוממות. לא מדובר בסגולה, אלא בחשבון נפש שצריך להיעשות מתוך העיסוק בתורה ובתפילה, שממילא מביא לתוצאות של תשובה ותיקון.
דווקא כאשר אדם עושה מעשים טובים הוא עלול לשכוח מרצונו הטוב. העיסוק המעשי היומיומי עלול להשכיח ממנו את הרצון הפנימי, כך שבסופו של דבר מעשיו הטובים יתקיימו כ"מִצְוַת אֲנָשִים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו כט, יג) או אף ייפסקו לגמרי. על כן חשוב להיזכר ברצון הטוב ולעוררו לעיתים קרובות, לחזור אל השאלה האלוהית העצמית: "אַיֶּכָּה".
