נטיות החופש, הידידות והאהבה שיש בנפשו של כל אדם בריא, הן חזקות מאוד. והן כמובן אינן שליליות אלא טובות ואף חיוניות, עבור הפרט ועבור החברה ככלל. אולם האדם הישר צריך להכיר גם בסכנה הטמונה בנטיות יקרות אלה. ללא ביקורת וזהירות הן עלולות להביאו לעברי פי פחת, להפרת התחום הפרטי והאישי הרגיש, אפילו בתום לב – מתוך רצון חיובי ובריאות נפשית. ופגיעות בתחום האישי האינטימי קשה מאוד לתקן, אם בכלל. על כן ישנו צורך במתיחת קווי גבול שיחסמו את נטיות הנפש הטבעיות, שיצניעו את היצרים וימנעו מהם להתבטא באופן שאינו מושכל ומבוקר. פעמים רבות קל למתוח גבול כאשר מוסיפים רגשות חזקים של שנאה ותיעוב, אז הדברים ברורים ופשוטים יותר. למחנכים קל להציג את הדברים באופן זה. כל מה שמעבר לגבול הוא הרע המוחלט, הפסול והמזיק, בלי מורכבות שעלולה לסבך. אולם ביחס לצניעות זה לא נכון, לא מחכה מפלצת מעבר לגבול. אולם כן מצויה שם סכנה חמורה של מעידה וחוסר יכולת לעמוד בפני פיתוי.
מידת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם. בדומה לכך, כמעט כל אדם אוהב לצאת אל הטבע. רווח לו כאשר הוא מטייל במרחבים הפתוחים, הם מרחיבים את הדעת ויוצרים שאר רוח. אולם ישנם מקומות מסוכנים בטבע. באזורים של מצוקים המשקיפים לנוף מרהיב חשוב מאוד לשים גדר, למנוע נפילה לתהום. אחרת מראהו המשכר של הטבע יוליך את האדם לאבדון. כך היא הצניעות: היא נדרשת בין אדם לחברו וגם בין אדם לעצמו ולאלוהים לא בגלל רתיעה מן היופי או שנאת המין השני: הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים, כי אם מפני התכלית הכללי היפה. ולא מפני שנאת הטבע, הגוף או תחושת החופש המענגת, להפך. הם אהובים וטובים, ועל כן לגיטימי, בריא ומוסרי לחוש משיכה כלפיהם. אלא שדווקא משום כך יש להציב חומת הגנה סביבם, כך שהם יבואו לידי ביטוי באופן הטוב ביותר. ודווקא הצנוע מכיר בכך. מי שאינו צנוע עלול לראות בהתנהגות צנועה שנאה כלפי המין השני. הוא עצמו הרי מסתדר טוב גם מבלי לשמור על גדרי הצניעות, אז מדוע האחרים מקפידים עליהם?!. זו כמובן אי הבנה. דומה הדבר לאדם שלא שומר על כללי הזהירות בטיול, וטוען כלפי השומרים עליהם שהם שונאים את הטבע. זוהי כמובן עבודה נפשית לא פשוטה. לעיתים ערך הצניעות גורם לפגיעה כואבת בתחושות החופש והידידות ויוצר אי נוחות קשה. אך קשה ממנה הפגיעה שעלול האדם לגרום לעצמו או לזולת, ללא הקפדה על ערך הצניעות. מספר האנשים שנהרגו בתאונת דרכים מכיוון שלא חגרו חגורה הוא קטן בהרבה מאלה שלא נהרגו אף שגם הם לא חגרו; ובכל זאת, כדי למנוע את אותו מיעוט קטן, הרבים כולם צריכים להקפיד על חגורה. הצניעות היא כחוקי התנועה של החיים, כיצד להתנועע באופן נכון ומיטיב, שלא יהיה בו נזק לאיש.
ומכיוון שיצר האדם וכוחו החלש יגרמו לפרוץ במידת הצניעות, אין די להזהיר מפני הנזקים הקשים שעלולים להתרחש בגלל חוסר צניעות. נדרשים סייגים חזקים שירחיקו את האדם מן העבירה, שכן הצניעות היא קיומו של העולם הרוחני והחומרי. ערך הצניעות לא נולד רק מתוך ההוראה הדתית הפשוטה. יסודו הוא בנטייה מוסרית עמוקה. רק כלפי חוץ נדמה שכל פעולה מוסכמת איננה פוגעת, אך במקרים רבים אדם נפגע גם כאשר הוא מסכים באופן רשמי. כיוצא בזה, בקרבות אגרוף ממוסדים ומסודרים, המשתתפים בהם מקבלים פרס כספי ולצד זירת הקרב מוכן חובש עם ציוד עזרה ראשונה. ובכל זאת המשתתפים בקרבות יוצאים עם פגיעות חמורות. ואפילו הצופים, נפשם התחספסה והם נעשים גסים ואלימים בעצמם מתוך הצפייה בקרבות. הפגיעה הנוראה בערך הצניעות שיש בעידן המודרני מפילה חללים רבים. המתירנות המינית נראתה כהבטחה נוצצת, אך גרמה לאכזבה איומה. תחושות קשות של בדידות, ייאוש וציניות מאפיינות את החברה המערבית החילונית. אלו תחושות שמצטברות והולכות ומתעצמות בנפש, אינן מתפוגגות מעצמן. נוצרו געגועים לעולם טהור, שיש בו יחסים תמימים ונקיים, בהם נזהרים שלא לפגוע בזולת ולא לראותו כאובייקט לניצול. תחושות אלה מלפפות את החברה המתירנית כמו נחש חנק שהולך וסוגר על האדם. יותר ויותר ילדים גדלים במשפחות חד הוריות או אף בלי הורים כלל, ומתרבים האומללים שנותרים בודדים אחרי שפעמים רבות מדי התאכזבו מזוגיות קצרת טווח.
מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדיבורים הנוחים, היה ראוי להיות שווה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה.[152] לעיתים האיסור מתבקש – שאילת שלום אישה יכולה להישמע מאוד תמוהה בנסיבות מסוימות. אולם על פי רוב, ודאי בחברה מערבית מודרנית, דווקא הימנעות מן הדרישה בשלום אישה היא תמוהה ואף גורמת לחוסר נוחות. מצופה מן האדם שיתעניין בשלום אישה מסוימת, ובגלל רצונו לשמור על הלכות הצניעות הוא נמנע מכך אף שבאופן זה הוא נראה כחסר דרך ארץ ואולי אפילו אגואיסט. בדומה לכך, בתהליך הבירור שמבצעים כאשר אישה נחשדת על ידי בעלה בזנות, גורמים למחיקת שם ה' הכתוב על קלף, בתוך מים מיוחדים ששותה האישה הנחשדת (במדבר ה, כג). אם עבור הערך המקודש של שלום בית מוחקים את שם ה', גם עבור הסייג שנועד לשמור על שלום בית – הצניעות, ראוי לאדם שיהיה מוכן להקריב מנוחותו לזמן מה. אמנם, ראוי לציין כי למרות התחושה שבכדי לשמור על כבוד הבריות אפשר לוותר על ערכי הצניעות, במקרים רבים דווקא ההקפדה על צניעות מעוררת הערכה וכלל אינה פוגעת.
דוגמתם של דברים אנו מוצאים בדעות, התרחקות הראויה וכמעט מוטבעת שלא לתור אחר מחשבות המרחיקות את המעמד המוסרי, לפעמים נראה שדוחקים את חופש הדעת, אבל מי שמכיר התכלית יבין את יקר ערך ההגבלה, ויקבל אותה באהבה. יש תפיסות שונות, אורחות חיים ופעולות לא צנועות, שמוסכם על כולם שהם אינם מוסריים, גם בקרב אנשים שאינם דתיים.[153] ההימנעות מן העיסוק האינטלקטואלי בהם מגבילה את ערך חופש הדעות. אולם מי שיעמיק במשמעות העיסוק בהם והשלכתו על החיים המעשיים וטוהר הנפש יקבל באהבה הגבלה זו. אנו רוצים עדינות וטהרה, אידאליזם וגבורה, ואילו העיסוק בדעות לא צנועות גורם להתבהמות והנמכת המחשבה, ואף עלול גם לגרום לפריצת הצניעות באופן מעשי.
