עשר הספירות המתוארות בדברי המקובלים מחולקות לשתיים: הספירות של קו החסד והספירות של קו הגבורה. המידות אותן הזכיר הרב קוק בפסקה הקודמת – אהבה ושמחה, שייכות לקו החסד. לעומת זאת, בפסקה זו מציין הרב קוק גבורה ואומץ לבב, השייכות לקו הגבורה. כדי שיתקיים איזון נכון בחיים, הקווים צריכים להתמזג, "להתכלל" כלשונו של הרב קוק בפסקה הקודמת. בתוך האהבה צריכה להיות גבורה.
במחשבה פשטנית, אדם גיבור ואמיץ לב עלול להיחשד בכך שבעומק ליבו הוא כופר. אם אינו רועד כעלה נידף כל ימיו, מחשש שמא חטא והוא עומד להיענש – כנראה שאינו לגמרי מאמין באלוהים. זו מחשבה שטעות ביסודה כמובן, ובה טעו אנשי דור הפלגה, שחשבו שאלוהים עומד נגד העולם והאדם ושאפשר להילחם בו. מחשבה כזו היא הגשמה פרימיטיבית ועבודה זרה איומה. אלוהים מעוניין בטובת האדם, וברא לטובתו את הגבורה. האדם לא יוכל למלא את ייעודו כראוי מבלי שתהיה לו גבורה, ואם לא ירצה להתגבר על כל הקטנוּת שבחייו, העולם לא יגיע לתכליתו האלוהית. על כן הפחדנות היא יראה רעה, והיא מאבדת את הון יראת שמים האמיתית על ידי תערובתה. יראה אמיתית, טובה, מרסנת את הדחפים הראשוניים וכך יוצרת ביטוי נאות לרצון. ממילא ירא אלוהים הוא דווקא גיבור, שכן עליו להתגבר על הדחפים לבטא את רצונותיו השונים באופן בוסרי ומצומצם – כדי שיבואו לידי ביטוי באופן משוכלל ונעלה יותר. בניגוד לפחדן, שאינו מבטא כלל את רצונותיו, או לחילופין, שמממש מיד כל גחמה, שמא לא יוכל להשיגה כלל לאחר מכן. כך גם ביחס לקודש ולמושגי האמונה, וגם ביחס לזולת. ככל שיש יותר אהבה ושמחה, כן צריכות להיות יותר עדינות וענווה, זהירות שלא לאבד את האהבה ולפגום בה.
על כן צריכים להתחנך בחינוך של גבורה ואומץ לבב, ואז יהיה כלי מוכשר לקבל היראה שהיא בעצמה גבורה. נדרשת גבורה כדי להרחיב את כלי ההכרה, הדעת והרגש, כך שיוכלו להכיל בתוכם קרבת אלוהים, אהבה ושמחה. ויחד עם זאת, נדרשת גבורה לדאוג שהכלים לא יישברו, שהאהבה לא תפרוץ את גבולות הכלי. ירא אלוהים מתגבר על גסות הלב, שעלולה להופיע באופן טבעי כאשר מתקרבים לאלוהים בלימוד ובמעשים טובים. אם לא יהיה לאדם העוז לגבור על הדברים השליליים שבתוכו ובמציאות, לא יוכל להיות ירא אלוהים שנזהר מגסות של הגשמה, מפראות ועוולות.
בדברי חז"ל מצויים מספר הסברים מה בדיוק היה חטאם של נדב ואביהו בני אהרון, שמחמתו נענשו במיתה ביום חנוכת המשכן (עי' ויקרא רבה כ, ט). אחד הידועים שבהם, הוא שנכנסו שתויי יין למשכן. שתויי יין אינם יכולים למדוד את המציאות כראוי, להעריך נכון גבולות וסדרים. כדי לגשת אל הקודש נדרשת גבורה מסוג אחד – לשמור על הגבולות והכללים, וגבורה מסוג אחר – לשאוף לקרבת אלוהים, להתעלות מן הסדר הרגיל. רק בשילוב שתי הגבורות יחד אדם יכול לתקן את עצמו ואת העולם, לזכות בקרבת אלוהים.[146]
