כריכת הספר מידות הראיה

טז. היראה מכל חטא צריכה להיות אצל האדם ביחוד אצל עצמו, שיתיירא שהוא לא יחטא, לא בחמור ולא בקל, ומובן שבכלל זה הוא גם כן כל מה שיש בחוגו למנוע מן החטא, שזה נחשב כבר חוגו. אבל כל חטאת העולם שמחוץ לחוגו, ידע תמיד שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים, וכשם שעולה מן הגן־עדן כך עולה מן הגיהינום.

יראה, פסקה טז

טז. היראה מכל חטא צריכה להיות אצל האדם ביחוד אצל עצמו, שיתיירא שהוא לא יחטא, לא בחמור ולא בקל, ומובן שבכלל זה הוא גם כן כל מה שיש בחוגו למנוע מן החטא, שזה נחשב כבר חוגו. אבל כל חטאת העולם שמחוץ לחוגו, ידע תמיד שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים, וכשם שעולה מן הגן־עדן כך עולה מן הגיהינום.

בפסקה זו מחלק הרב קוק את המציאות לשני תחומים. הראשון, הוא כל מה שנתון תחת השפעתו של האדם, מה שהאדם יכול ברצונו לעצב במידה מסוימת: כל מה שיש בחוגו. בתחום זה של המציאות יש לאדם אחריות ועליו לעשות כל מאמץ להיטיב עם העולם ולהימנע מחטאים. ואם מעד ונכשל בחטא, לתקן כמה שאפשר ולהפוך את הרע לטוב.

אולם בתחום השני של המציאות, מה שמחוץ לחוגו, שאינו נתון תחת השפעתו – ידע תמיד שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים, וכשם שעולה מן הגן־עדן כך עולה מן הגיהינום (בראשית רבה פרשה ז). נדרש כאן שיפוט מורכב. במגילות מדבר יהודה,[122] מתואר ניגוד עמוק ומהותי בין "בני האור" ל"בני החושך": אלו שחיים בקהילה קטנה במדבר ואינם חוטאים הם "בני האור". כל היתר הם "בני החושך", שיש להשמיד, כיוון שאינם בוחרים רק בטוב כפי שמבינים אותו "בני האור". אולם חז"ל אומרים שיש חשיבות ומעלה גם לרשעים הנענשים בגיהינום על חטאיהם. לכל דבר יש תפקיד ותכלית אלוהית. ואף שתמיד טוב יותר שהכל יתגלה באופן הנאות והנעים, לעיתים התכלית האלוהית מתגלה באופנים פחות טובים, ואף באופנים של רשע המביאים בסופו של דבר לגיהינום. כך מתגלה בחיי האדם הפרטי וגם בתולדות האנושות בכללה – פעמים רבות דברים חשובים נלמדים דווקא מתוך קשיים וכישלונות (עי' גיטין מג, א).

ניתן לראות תפיסה היסטוריוסופית זו, המגלה גם בתוך מעבה הכישלון והרוע את פוטנציאל התיקון, בדברי חז"ל על סוד החלבנה: החלבנה היא אחד מסממני הקטורת הריחנית שבבית המקדש. בפני עצמה, החלבנה היא בעלת ריח רע, אולם כאשר מצרפים אותה אל כל יתר סממני הקטורת – היא דווקא מחזקת ומשביחה את הריח הטוב (כריתות ו, ב). כאשר מבודדים את החוטאים הם ודאי סובלים בגיהינום מחטאיהם, אולם בתהליך הכולל גם להם יש חשיבות והם מעצימים את הטוב.

לאחר שהאדם עשה כל מה שהוא יכול על מנת להיטיב ולתקן, אל לו להביט בעין צרה ובמרירות על החלקים הרעים במציאות שאין בכוחו לתקן. כיוון שאין לו השפעה עליהם, עליו להכיר בטוב האלוהי האינסופי, המתגלה בכל. כך נהג רבי עקיבא, כאשר התרחשו לו צרות ונזקים שלא היה בכוחו לתקנם, ידע לומר בביטחון: "כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס, ב). כמובן שנדרשות אכפתיות ורגישות, אל לו לאדם לפתח אדישות כלפי כל מה שאינו תחת השפעתו; אך מנגד – אל לו לצמצם את הטוב האלוהי המתגלה בכל ולהתבונן על המציאות במבט חד ממדי. מתוך העמקה בטוב הגנוז בעמקי הרע, עולות גם מסקנות מעשיות לאדם והוא מתעלה ומרומם את העולם עמו. כך הטוב הולך ומתעצם.

[122] מגילות שנמצאו במערות באזור מדבר יהודה בראשית ימיה של המדינה. חוקרים משערים שמגילות אלה נכתבו בתקופת בית שני על ידי בני כת האיסיים, שהיו חיים במדבר יהודה ומקיימים מנהגי סגפנות ופרישות מן העולם.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן