רבים מן האנשים שגדלו בעולם החילוני ובשלב מסוים בחייהם החליטו לקבל על עצמם עול תורה ומצוות, מסבירים שמה שגרם להם לשנות כך את אורח חייהם הוא התחושה שהעולם החילוני על כל הנאותיו וסיפוקיו הגשמיים אינו שווה דבר. הבחירה בחיי תורה ומצוות עבורם הייתה כברירת מחדל – אם החיים בעולם הזה מאכזבים, לפחות כדאי לנצל אותם כדי לזכות בחיי העולם הבא. אלו בעלי תשובה כשרים וטובים, אך זו לא תשובה מעולה (עי' רמב"ם, תשובה ב, א). כך גם באמונה: ישנם שמאמינים מתוך פחד ותחושת שפלות, מרירות ואכזבה מן העולם החומרי הפשוט. גם זו אמונה כשרה. אך האמונה המובחרת שראוי להנהיג על פיה את החיים צריכה להיות מתוך חזון גדול, שאיפה לשינוי פני המציאות לטובה, שנובעת מן האמונה ומוצאת את ביטויה בחיי אמונה.
בתוך חללה של האמונה גם האמונה הנמוכה יש בה תועלת. אין פסול עקרוני באמונה שנובעת מתוך אכזבה מחיי חולין חסרי אמונה, או מתוך יראת עונש ותקווה לשכר רוחני בחיים שאחרי המוות. דברים אלה גם מונעים מן האדם לנהוג ברשעות או להתגאות יתר על המידה. אבל להנהיג את החיים אין רשות כי־אם לאמונה הגבוהה. הצבת יעד כללי לחיים, עיצוב החזון והשאיפות הגדולות, צריכים לנבוע מן האמונה הגבוהה – מן ההכרה בכך שהעולם נברא כדי להגיע לתכלית נשגבה, לגאולה ואושר כללי שאין בהם כל צער ומוגבלות, על ידי רצונו ופעולתו של האדם שנברא בצלם אלוהים. לא בא בחשבון שהחיים יונהגו מתוך אימה תמידית מפני כוחו הבלתי מוגבל של אלוהים או מתוך זלזול בחיי העולם הרגילים, שכן העולם לא נברא כדי להתבטל ולהתאפס חזרה. תכלית בריאת האדם אינה שיכיר בכך שהוא יצור אומלל ומוגבל שיכול להתחנן על נפשו לכל היותר, ואין בו כל ערך עצמי. אולי זה היה יכול להיות נכון אלמלא זכינו להתגלות אלוהית, לתורה ולנביאים המוסרים את דבר ה' ומגלים את מגמותיו: התורה דווקא ממריצה את האדם להתפתח וליצור, לפעול לתיקון העולם ויישובו – להתקרב לאלוהים ובכך להעצים את הקיום, ולא לבטלו או לצמצם אותו. על כן רק אחרי ההנהגה הכללית של החיים על ידי האמונה הגבוהה, יש מקום גם לאמונה הנמוכה שתרסן את האדם כאשר הוא נחלש מן האמונה הגבוהה, תרכך את לב האבן שעלול להיות לו.
וכאשר הרשמיים של האמונה, המייצגים הרשמיים של האמונה. האמונה היא גם מוסד חברתי, יש בה פולחן והיא מחייבת התאגדות ציבורית, ועל כן בתוך מוסדותיה השונים מכהנים אנשים מסוימים שנבחנים בידיעתם את ענייני האמונה, במיומנותם בפולחן וכדומה. הכהנים, המלומדים, המנהיגים הדתיים, כאשר נחלתם היא האמונה הנמוכה. כאשר זוהי האמונה שהם מציגים, שהם מטיפים בעיקר לשפלות האדם, ובכך הם רואים את עיקר האמונה. זוהי גישה הקיימת באמונה הנמוכה, שמקובלת בתפיסות דתיות רבות, בה רוממות הא־ל מתאפשרת רק על ידי השפלת האדם המאמין בו. ככל שמסבירים כמה האדם הוא שפל וחלוש, ממילא מתגלה כמה הא־ל גדול. יש בכך אמת מבחינה מסוימת, אכן, "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר […] משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל…" (פיוט 'ונתנה תוקף', לרבי אמנון ממגנצא), וחשוב מדי פעם להיזכר בכך. כשם שבכל בית יש צורך גם בחומרי ניקוי, שאין להם כל תועלת אם אין תוכן אחר לבית – כך גם העיסוק בשפלות האדם. חשוב להזכיר אותו, אך ודאי שהוא לא צריך להיות עיקר העיסוק האמוני. על כן באופן טבעי התרבות מגרשת אותם מגבול הנהגת החיים. שכן אמונה כזו משתקת את החיים, לא מעניקה לאדם תקווה וחזון כדי שיוכל להתפתח ולממש את כישרונותיו, אלא מחלישה ומרסקת אותו בלבד. לא ניתן לנהל כך חיים בריאים. בקרב האדם הפרטי כמו גם באנושות בכללה, קיימת נטייה בסיסית להעצים את החיים, ליצור ולשאוף, ואמונה נמוכה נוגדת נטייה זו. ממילא כל ענפי הרוח והמעשה האנושיים, כל יצירתו של האדם, מתקוממים נגד האמונה הנמוכה, ונוצר קרע נוראי בין התרבות לבין האמונה, המזוהה עם המוות וביטול האדם. הדת מתקשרת באופן אסוציאטיבי לבתי קברות, תפילות אשכבה וקדישים. לא יותר מכך.
ואין לדבר תרופה כי־אם לשוב לאמונה הגבוהה. את החושך לא מגרשים במקלות, אלא על ידי תוספת אור. יש לרומם את האמונה ולהעמיק בה, וממילא בדרך זו יתאחה הקרע שנוצר בין האמונה לבין החיים והתרבות. ההעמקה באמונה היא חזרה בתשובה, כדרשת הזוהר: "תשובה – תשוב ה"א, ה"א עילאה" (עי' זהר אמור פט, ב; זהר חדש רות פב). בשם 'י' 'ה' 'ו' 'ה', האות ה"א הראשונה נקראת 'ה"א עילאה', ומייצגת את ספירת 'בינה'. עניינה של ספירת 'בינה' הוא האמונה הגבוהה, שנובעת מתוך הבנה והעמקה בקשר לאלוהים, הזדהות וממילא תחושת חירות ושותפות. בניגוד לאות ה"א השנייה שבשם ה', הנקראת 'ה"א תתאה' ומייצגת את ספירת 'מלכות', התחתונה שבספירות, מקום האמונה הנמוכה שבה הקשר לאלוהים נובע מתוך ההכרה במלכותו וההכרח להשתעבד אליו. ספירת 'בינה' מזוהה עם העולם הבא, המציאות האידאלית של העולם הזה. כדי לקדם ולשכלל את העולם הזה לקראת הגאולה והמציאות האידאלית, יש לרומם את האמונה, להכיר בנשמתו האלוהית של האדם ובחזון הגדול של תיקון העולם, ורק בתוך מרחבי האמונה הנעלה יש מקום לאמונה הנמוכה שתרסן את הפראיות שגם קיימת באדם. התשובה צריכה להיות מתוך אותה אמונה גדולה, מתוך מהפכה רוחנית אמיתית שתביא יותר שמחה וחדוות יצירה לאנושות, לא פחות ממה שהביאו המהפכות המדעיות והחברתיות הגדולות למיניהן.
