בדברי המקובלים מתוארות עשר 'ספירות' – מידות המבטאות את ההשפעה האלוהית בעולם. הספירה התחתונה, האחרונה שבעשר הספירות, היא ספירת 'מלכות', שאחד מכינוייה הוא 'אמונה'. אמונה היא התשתית ממנה אפשר להתקשר אל מה שלמעלה מכל, משום כך ממשיל הרב קוק את האמונה לקרקע: האמונה האלוהית היא הקרקע שכל טוב החיים ממנה פורה. גם ספירת 'מלכות' היא מעין קרקע שהכל מתנקז אליה, 'מלכות' מקבלת את השפע מכל יתר הספירות הניצבות מעליה, ועל ידי כך ממנה יש גם פריחה וצמיחה. ללא אמונה להתבסס עליה אדם לא יכול לצמוח ולהתפתח, הקרקע היא חומר שיש בו יכולת בכוח, באופן פוטנציאלי, שצריכה לצאת אל הפועל ולהתממש.[19]
כשם שתורת הקרקע מעשרת את הבעלים, שחשב העולם כולו שהם עומדים במדרגה היותר ירודה בחיי הכלכלה – האיכרים, כן תורת האמונה. במשך דורות העבר עבודת האדמה הייתה ללא תורת הקרקע, ללא חכמה מיוחדת. איכר היה אדם פשוט מאוד וחסר כל השכלה, ואם היה מתאמץ מאוד וגם היו יורדים גשמים במידה מספקת, היה מרוויח את לחמו בכבוד. כך היה עד שהחלה להתפתח האגרונומיה, והחלו ללמוד ולהבין באופן יותר מעמיק כיצד מתרחש תהליך הצמיחה. ממילא גם ידעו באיזה אופן כדאי לעבוד את האדמה על מנת שהיא תפיק כמות מקסימלית של יבול. בזכות המהפכה של תורת הקרקע, הבנת תהליכי הצמיחה של היבול – האיכרים נצרכים לרכוש ידע רב ועל ידי כך הם יכולים להתפרנס ברווח ובכבוד. וזאת בניגוד למה שחשב העולם כולו שהאיכרים עומדים במדרגה היותר ירודה בחיי הכלכלה, שכן בעבודת האדמה הפשוטה לא היה תחכום כמו במלאכה, חרושת או מסחר, והיא לא הייתה מעשירה את בעליה כמו בעלי מלאכות אחרות.[20]
כך צריך להיות גם ביחס לאמונה: כן תורת האמונה תאשר אושר גדול ומפותח את כל ההמון כולו הקשור בקשר תום האמונה, על ידי מה שיראו להם את העושר הגדול שבאוצריה. אדם המוני, פשוט, שאמונתו היא תמה ובלי עומק של חכמה והשכלה, אשר ייחשף לאוצרות החזון והעומק שיש בכתביהם של גדולי האמונה, ובכך יְפַתֵּח ויעמיק את אמונתו במקום הפשטנות שהייתה בה – יזכה באושר רב. הוא ירכוש בזכות אמונתו ביטחון, שלווה ויציבות, הרבה יותר ממה שהיו לו כאשר אמונתו הייתה בלי תורה. על ידי לימוד חכמת האמונה, עיסוק בשאלות המוסריות הגדולות, החברתיות, המשפטיות והלאומיות ממקורות מסורת ישראל העשירה, ניתן יהיה למצוא דרכים להקל על מצוקות האנושות, לסמן דרך יותר טובה ומוסרית לכינון חברה צודקת ונעלה יותר. כך העולם נעשה יותר אמין בעיני האדם, והוא יכול להתבסס על אמונו, להתפתח ולהתעלות.
בניגוד לדברים אלה, נשמעת כיום גם הדרכה מסוג אחר ביחס לאמונה. מי שמרגיש שאמונתו חלשה, או שאינה מספקת עבורו – שירקוד, ישיר, או יאכל מאכלים מסורתיים וישתה משקה משכר, וכך באופן פסיכולוגי הוא יקשר את האמונה עם התחושות הנעימות שהיו לו בעת השירה או הריקוד, וממילא יראה כיצד האמונה מביאה אותו לאושר. אין בכך דבר רע בהכרח, תום של אמונה יכול להיות יפה מאוד, אך ביחס כזה לאמונה מתמעטת קומת האדם – הוא נברא בצלם אלוהים ויש לו תבונה ועומק נפשי, ודווקא בתחום האמונה יתעלם מכל אלה?! כיום יסתכלו במבט מרחם או אף מזלזל על איכר שיחליט לעבוד את אדמתו מבלי להתייחס לכלים שהתחדשו במחקרי האגרונומים – והדבר לא פחות נכון ביחס לאמונה.
ומה שהיה מוכן לעשירי הרוח בכל דור ודור, בכל דורות העבר היו יחידי סגולה, גדולי ישראל שהעמיקו בתורת האמונה – בניגוד להמון העם, כולל אלה שהקפידו לקיים את המצוות בהידור, שתפסו את האמונה באופן שטחי ופשטני. על ידי לימוד תורת האמונה להמון, אוצר זה יהיה מוכן ומבורר לכל נפש, אחרי שכבר עברו תקופות המכשירות בקנייניהן הרוחניים את המדע האמוני. פיתוח תחום האמונה לכדי תורה מורכבת ועמוקה לכל ההמון, מצריך הכשרה, חינוך שישנה את תפיסת האמונה בעיני הבריות. כך אצל כל אדם בעולם בכלל, ובפרט בעם ישראל, שהאמונה מכוננת את הווייתו הלאומית ושייעודו לבשר אותה לעולם – באופן מעמיק, כמדע שיצא לאור בכל הדר בירורו. ביופי של ברירוּת ובהירות, כאשר הרעיונות האמוניים מבוארים וברורים.
זהו אתגר גדול שהיה קיים בזמן כתיבת הדברים ואף כיום עודנו קיים. כיצד להביא את האדם לידי עיון מתמיד, להעמקה במחשבת האמונה וחתירה למציאת משמעות לכל מעשיו, לצד ענווה שצריכה להיות בסיס לכל עיסוק אמוני. הרב קוק עצמו ניסה לחנך לכך בכתיבתו ובחייו. כאשר לימד את אגדות חז"ל לנערים צעירים בעת שכיהן כרב העיר בויסק – בסגנונו המעמיק שהתפתח לחיבורו על אגדות הש"ס 'עין־איה', הוא הצליח במידה רבה. התלמידים התאהבו בלימוד וברב קוק עצמו, עד שהיו מכנים אותם "הקוזקים של הרב". אי־אפשר לצפות שכל מחנך יגיע לגאונותו וגודל אישיותו המופלאה של הרב קוק, אך ראוי לשאוף להצליח כמה שניתן בתחום חיוני זה.
