אדם שחטא בחטא חמור שנדמה שלא ניתן לשוב עליו בתשובה, או שהבחין בכך שיש לו מדה רעה שהוא חושב שלא יצליח לתקן – עלול לחשוב שכבר אין תועלת בניסיונותיו להתגבר על היצר ולעשות מעשים טובים. זו מחשבה מפתה מאוד, שכן היא כאילו נותנת פטוֹר לאדם – מכיוון שחטאים כבדים רובצים על נפשו, אל לו להתאמץ כדי להיטיב, אין תועלת בכך עבור רשע כמותו. לכאורה יש הגיון בקביעה זו, 'או הכל – או כלום'; מי שנעשה רשע אינו יכול להיות גם צדיק, כמו הטובל ושרץ בידו, שנותר טמא וחוטא בכל אופן. לעיתים מתוך מרירות הנפש של אדם כזה הוא נוטה להיות מיואש ומדוכא, לא לקוות לתיקון החטא, ובכך להיפטר מכל מאמץ להיטיב ולתקן. בניגוד לתפיסה זו, הרב קוק אומר כאן שכֹּל תיקון, גם המזערי ביותר, הוא בעל ערך רב. ואפילו תיקון של חטאים קטנים, כאשר חטאים אחרים שחטא ואינו מצליח לתקן הם כאלה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שׁוּם הִתְנַצְּלוּת, שאין כל תירוץ והצדקה עליהם, וברור שצריך לתקן אותם, מִכָּל־מָקוֹם יָשׁוּב בְּשִׂמְחָה מִכָּל מַה שֶּׁלִּבּוֹ נוֹדְבוֹ לָשׁוּב מֵהֶם. צריך לשמוח על עצם המִפנה. גם שודד דרכים מרושע שהרס את חייהם של עשרות אנשים, ופעם אחת התעורר בו הרהור תשובה והחליט לשדוד מעט פחות – יש לכך ערך עצום ועליו לשמוח בזה. ודאי שעליו להצטער על כל חטאיו ולעשות ככל האפשר על מנת שלא לחטוא עוד בכלל, להשיב את הגזלות שגזל ולפצות עד כמה שניתן את כל האנשים שבהם פגע; אך תמיד יש הבדל בין יותר גרוע לפחות גרוע, וההבדל הקטן הוא משמעותי ביותר.
"וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ" (עמוס ט, ט), לכל מחשבה טובה ומעשה טוב יש חשיבות רבה גם אם שאר הדברים עוד אינם מתוקנים. עד כה הלב היה אטום, מלא ברוע עד אפס מקום, וכעת הלב התנדב לתת מעט מקום לטוב. זהו הישג משמח. יחד עם זאת שיש ערך כוללני ומערכתי למעשי האדם ושאיפותיו, יש גם מקום בפני עצמו לכל מעשה ומחשבה. לכן אֵין לְעַכֵּב אֶת הַתְּשׁוּבָה מִכָּל מְנִיעָה רוּחָנִית וְקַל וָחֹמֶר גַּשְׁמִית, הרגלים ואורחות חיים, סביבה, משפחה ואילוצים של פרנסה, או חוסר הבנה בדברים מסוימים, שִעמום מדברים אחרים ורתיעה נפשית כללית מכל קודש ותורה. גם צעד קטן, שנדמה שאין לו כל ערך ביחס לגודל הריחוק של האדם מן הטוב, כבר מעמיד את האדם במקום אחר. הפנייה להיטיב, החתירה כלפי מעלה בניסיון לשאוף אוויר פסגות, היא מפנה רב משמעות. אותו מעשה מזערי יכול להיות צעד קטן מבחינה מעשית, אך הוא צעד גדול מבחינה רוחנית, שפותח לאדם דרך לתיקון מלא וראוי לחייו.
אחת הגישות שנוקטים בטיפול נפשי במכורים קשים, היא שיש להתחיל בהימנעות קטנה מן הסם. להפחית במינון. אין לטעון כנגד גישה זו, שלא שווה הימנעות קטנה אם בפועל אותו אדם ממשיך לצרוך את הסם, משום שאט־אט המכור מצמצם יותר ויותר את המינון, עד שבסופו של דבר הוא מצליח להיגמל לגמרי. גם אם הטובל כאשר שרץ בידו יאחז בתחילה רק בזנבו, יש לזה ערך גדול – בסופו של דבר הוא יצליח לעזוב אותו לגמרי, וייטהר. ככל שאדם מקדם את עצמו, אפילו אם באותו רגע זו התקדמות זניחה, נפתחות לפניו אפשרויות נוספות והוא מתמלא במוטיבציה להמשיך ולהשלים את התשובה.
