ניסן – ראש לחודשים
השבת אנו זוכים לקרוא את פרשת החודש ובו בזמן לשמוח בראש חודש ניסן, החודש הראשון, שהוא גם החודש יחיד אליו יש התייחסות מפורטת בתורה, כהקדמה ליציאת מצרים.
מעיון בעניינו של חודש זה ניתן ללמוד על כל מהות החודשים, שכן חודש זה איננו רק הראשון אלא הוא גם ראש לחודשים. וכפי שאומר הקב"ה למשה ואהרון "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (פרשת בא יב,ב).
וכן מעטרים חז"ל את ראש חודש ניסן בעשר עטרות. וכלשון הגמרא (שבת פז:)
"ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן' תנא אותו יום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לשכון שכינה ראשון לברך את ישראל ראשון לאיסור הבמות ראשון לחדשים".
המצווה הראשונה לישראל
יתר על כן, רש"י בדבריו הידועים בתחילת התורה כותב שהתורה הייתה צריכה לכאורה להתחיל מפסוק זה, שהרי זוהי המצווה הראשונה בה נצטוו ישראל. (רש"י מדייק שהיא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל, שהרי שבע מצוות בני נוח ומצוות פריה ורביה ומצוות נוספות נתנו לאנושות או ליחידים בתוך האנושות (כמו ברית המילה לאברהם אבינו), אבל בכל הנוגע לעם ישראל הרי ש"החודש הזה לכם ראש חודשים…" הינה המצווה הראשונה).
ויש לבחון במה זכתה מצווה זו שהיא המצווה הראשונה בה נצטוו ישראל? ומדוע רש"י רואה חשיבות רבה יותר במצוות שנצטוו ישראל לעומת המצוות בהם נצטוותה האנושות כולה או יחידים בה?
חודש מלשון חידוש
עניינו של חודש הינו חידוש. "החודש הזה לכם ראש חודשים"- הוא הראש והראשון לכל החידושים, הוא ראשון לחודשי השנה, שגם השנה, כשמה כן היא, מלשון שינוי. הוא הגורם והמניע את כל השינויים בעולם.
ובאמת יש מקום לשאול מה החידוש שהתחדש באותו חודש ניסן בו נצטוו משה ואהרון להתחיל לקדש את החודשים, הרי העולם היה קיים 1948 שנים לפני החידוש הזה? וכאן אנו מגיעים לברר את עומק העומקים של יציאת מצרים.
מצרים בית העבדים
מצרים כידוע מוגדרת "בית עבדים" ומשמעות הדבר שכולם במצרים עבדים. כולם- כולל פרעה ושריו. התפיסה המצרית אומרת שכולם משועבדים לטבע, שהעולם כבול לחוקים הטבעיים, ולכן גם העבודה הזרה של מצרים היא ליאור שמייצג את העולם הטבעי, החומרי, ולבהמה ש-'בה-מה?'- שכל מה שיש בה הינו החומריות הגלויה, ואין בה שום מעמד רוחני עליון.
באופן הזה ובתפיסת עולם זו ברור שאין כל חדש תחת השמש, עולם כמנהגו נוהג ואין שום חידוש בעולם- שהרי חוקי הטבע והחומר נעים במסלול חיים קבוע וידוע מראש.
גאולת מצרים וערכים שמעל הטבע
ופתאום הופיע בעולם חידוש אדיר: יש משהו שהוא מעל הטבע, יש מי שמקדש את הזמנים וקובע ומחליט מתי חל יום קודש ומתי יום חול. פתאום מתגלה שישנה בחירה חופשית וכי רצון האדם עולה, גובר ומנצח את חוקי הטבע.
לא לחינם עם ישראל נגאל בניסים ונפלאות, בשידוד מערכות הטבע. דבר זה מגלה וחושף שגם האדם הוא חופשי, שהרי יש כוחות שהם מעל ומעבר לטבע.
התפיסה שרואה בטבע תכלית הכל משאירה את כל התאוות והיצרים במקומם, שהרי זהו הטבע- שאין דבר טבעי יותר מאשר לנקום ולנטור, להתאוות ולכעוס. ולכן אם כל העולם הינו עולם טבעי בלבד אז אין שום מקום להתעלות ולהתגדל, להתקדם ולהתפתח.
וכפי שכותב מרן הרב זצ"ל (אורות ישראל א,יא):
"אי אפשר לאדם היחידי והקיבוצי שיתעלה על טבעו, בזמן שהוא תמיד חושב שכל המוטבע בטבע אין עליו כח עליון להחליפו בעילוי. על כן, אין מנוס משפלות המוסר בעומק הרוח- לא לעובדי עבודה זרה ולא לכופרים מוחלטים, והמחשבה שהיא מעצמת את הרוח, להעלותו מכל המגרעות שבטבע הבהמי הפראי של האדם, היא רק המחשבה האמונית, המבררת את פעולותיה על ידי שלטון שם ה' בעולם בהתגלות רצונית אידיאלית, שזהו גילוי שם ההויה שבתורת ישראל".
כלומר, רק ההבנה שיש רצון יותר עליון מאשר עולם הטבע- והוא הרצון האלוקי, שנתנו הקב"ה לישראל כשציווה אותם לקדש את הזמן, לקדש את המציאות החומרית ולהוציא אותה מכבליה – היא המאפשרת התקדמות.
העולם עד ליציאת מצרים
העולם ב1948 שנותיו הראשונות, עד שחרורם לישראל בניסים ונפלאות, בשידוד ובניצחון על מערכות הטבע- לא התקיים- הוא היה שקוע בתפיסה שאין שום דבר אלא עולם הטבע.
ואמנם היו יחידים גדולים, ובראשם אבותינו, אבל אין כוח ביד יחידים להצעיד ולשנות את העולם. התנועה היחידה שבכוחה לשנות עולם היא תנועה כללית, תנועה של עם. ולכן רק בלידת עם ישראל ניתן הכוח לקדש את הזמן ואת הטבע.
ולכן זוהי תחילתה של ההתחדשות האמיתית, שהרי ההתחדשות הגשמית איננה התחדשות אמיתית והיא רק בבחינת 'אין כל חדש תחת השמש'.
מעכשיו אומה שלמה מתקנת את העולם
על פי דברינו ברור שחודש ניסן, שעניינו יציאת מצרים, מרמז למהותם של כל החודשים. עניינו הוא לחדש ולקדם את העולם. וחידוש וקידום העולם הוא בהבנה שמה שמקדם את העולם הוא הרצון האנושי המחובר לרצון ה', ושאפשר לשנות לגמרי את עולם הטבע, לחדשו ולקדשו.
ולכן גם ברור מדוע המצווה הראשונה היא קידוש ה', כי היא מבטאת את עניינם של כל המצוות – לקדש את עולם החומר.
ושינוי עמוק זה של המציאות יכול להיעשות, כפי שאמרנו, רק על ידי עם. (כשכל תכליתו של אברהם אבינו ושל שאר האבות, הינה, כפי שמתברר בדיבור הראשון לאברהם אבינו, "לך לך… אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול". כלומר, תכלית האבות היא להעמיד גוי, להעמיד אומה, כי רק אומה יכולה לשנות את העולם).
מי בראש ניסן או תשרי?
ולסיום, נעמוד על סתירה שלכאורה עולה מכך שמצד אחד ניסן הוא ראש חודשי השנה ומצד שני אנו יודעים שראש השנה שבחודש תשרי, הוא יום הרת עולם- היום בו נוצר העולם (ולכאורה הוא הראשון).
שאלה זו נתונה במחלוקת בגמרא (ראש השנה י:) שרבי אליעזר סובר שהעולם נברא בתשרי ואילו רבי יהושע סובר שהעולם נברא בניסן. אלא שהתוספות (ר"ה כז.) כותב ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן"- ויש גורסים להפך, שבניסן עלה במחשבה ובתשרי נברא העולם.
ממה שהבאנו לעיל אפשר להבין שבתשרי התחדש עולם הטבע, אלא כל מגמתו של עולם הטבע היא "בראשית ברא אלוקים"- בשביל ישראל שנקראו ראשית, בשביל התורה שנקראה ראשית.
כלומר, המחשבה שעמדה ביסוד הבריאה היא ניסן (על פי הגרסה שבניסן עלה במחשבה לברוא). ובמילים אחרות, הגילוי הממשי של הרצון היסודי שעמד בבריאת העולם, הוא בניסן (ובזה יוסברו שתי הגרסאות בתוספות).
יהי רצון שנזכה בחודש זה להבין את היכולת שלנו לחדש, את הכוח שלנו להתגבר על עולם הטבע, לרוממו ולקדשו. ונזכה שיתקיימו בנו דברי מרן הרב זצ"ל. "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו".
