סיבת בחירתם של עשרת הדברות
בפרשות יתרו ומשפטים מספרת התורה על מעמד כריתת הברית בין עם ישראל לה' על קבלת עם ישראל את ה' לאלוהיו; וקבלת ה' את עם ישראל לעמו, שעליו הוא משגיח באופן מיוחד.
שיאו של מעמד זה בשמיעת עם ישראל את עשרת הדברות ישירות מפי ה'. לאחר מכן כבר לא היו עם ישראל מסוגלים לשמוע את קול ה' המדבר עמם, ובקשו ממשה: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹוהִים פֶּן נָמוּת[1]".
לכשנתבונן בתוכנם של עשרת הדברות, נגלה דבר מאד מעניין, שיש לתת עליו את הדעת. בעוד שביחס לחלק מהמצוות המרכיבות את עשרת הדברות, אין חולק על חשיבותן ומרכזיותן; בנוגע למצוות אחרות לא היינו מעלים בדעתנו שהן תופסות מקום כה מרכזי בתורת ה'.
וננתח יותר:
מובן מאיליו ששלוש העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, תכָּללנה בעשרת הדברות: 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני', 'לא תרצח' ו'לא תנאף'. שהרי על קיומן נצטוונו: 'ייהרג – ואל יעבור'[2].
גם מצוות השבת, שהעובר ומחלל את קדושתה חיובו במיתה, וכאילו כופר במעשה בראשית, אך טבעי הוא שתיכלל בעשרת היסודות של היהדות.
אך מה נאמר ביחס למצוות כמו איסור שבועת שווא, איסור עדות שקר, ועל אחת כמה וכמה איסור 'לא תחמוד', שעל אף אחד מהם אין חיוב מיתה או אפילו איסור כרת. מדוע ייחשבו איסורים אלו מרכזיים יותר ממצוות רבות אחרות שעליהן יש איסור כרת, כמו אכילת חלב ודם, או שחוטי חוץ ועוד. על אחת כמה וכמה נכון הדבר ביחס לאיסורים שעונשם מיתת בית דין, כמו רבות מהעריות.
בשורות הבאות ננסה להתבונן במבט שונה על עשרת הדברות, שעשוי להבהיר לנו את סיבת בחירת המצוות הללו דווקא, כאבני היסוד של תורת ה', ואידך – זיל גמור.
חמשת הדברות הראשונות – כבוד ה'
למעשה, אם נעמיק היטב במשותף לחמשת הדברות הראשונות, נגלה כי ישנה במצוות אלו השתלשלות הדרגתית בשמירה על כבוד ה':
- הביטוי המשמעותי ביותר לשמירת כבוד ה', הוא עצם החובה להכיר בכך שהוא אלוהי ישראל שבחר בם לעמו, ומכאן החובה לשמירת הנאמנות לברית הנכרתת אִתו.
- הביטוי המשני בחשיבותו לשמירה על כבוד ה', הוא האיסור להחליף את אלוהותו באלוהים אחרים. אדם שכורת ברית עם אלוהיו, ומפנה לו עורף בסגידה לאל אחר – אין לך בגידה גדולה מזו.
- הנשבע בשם ה' לשווא מבזה באופן בוטא את כבוד ה'. שהרי הנשבע בשם ה' נעשה כאומר: כשם שמציאות ה' קיימת לעולם, כך דבריי נכונים וקיימים. כוחה הרב של השבועה בבית הדין הוא מתוקף היותה הצהרת כבוד כלפי ה', שהדבר האמִתי והקדוש מכל שהנשבע רואה לנכון להישבע בו כדי לבטא את צדקת דבריו, הוא שמו הקדוש של ה'. מכאן שהנשבע בשם ה' ללא טעם ותוחלת, מבזה את שמו הנשגב של ה'.
- גם שמירת השבת מבטאת את כבוד ה'. שהרי אמרו חכמים שהמחלל את השבת כאילו כופר במעשה בראשית. כלומר שמירת השבת מבטאת את ההכרה בכך שה' הוא בורא העולם וריבונו, ומאחר והוא שבת ממלאכתו ביום השביעי, אף אנו עושים כן. חילול השבת פוגע אף הוא בכבוד ה', שהעושה כן מתכחש למלכותו של ה' על העולם.
- גם בכיבוד אב ואם יש ביטוי לכבוד המקום. מתוך כיבוד ההורים לומד הילד לכבד סמכות, ומפתח בנפשו משמעת וצייתנות. כלים אלו ישמשו אותו לכשיגדל, לכבד את ה' וליירא אותו. זהו שאמרו חכמים: 'הוקש כבודם לכבוד המקום'[3].
נמצאנו למדים שחמשת הדברות הראשונות מטמיעות בליבנו את כבוד ה', החל מהכיבוד הבסיסי והמהותי ביותר, עצם ההכרה בו, ועד הכיבוד העקיף ביותר – כיבוד ההורים כאמצעי לקניית רגשי החובה לכבד את ה', בלבנו.
חמשת הדברות האחרונות – זהירות מפגיעה בזולת
התעמקות במשותף לחמשת הדברות האחרונות, יביא אותנו עד מהרה למסקנה במצוות אלו ישנה השתלשלות הדרגתית בחובת הזהירות מפגיעה בזולת:
- הפגיעה החמורה ביותר בזולת, היא כמובן נטילת נפשו ממנו. גדיעת חייו בעודו בדמי ימיו.
- הפגיעה השניה בחומרתה בזולת, היא פגיעה בברית הזוגית שלו עם אשת בריתו, אשר היא כגוף אחד עימו, 'אשתו כגופו'.
- הפגיעה השלישית בחומרתה, היא פגיעה ישירה בבעלותו על רכושו, דהיינו גניבת רכושו ממנו[4].
- פגיעה פחותה ממנה היא פגיעה עקיפה ברכושו של הזולת – עדות שקר שכתוצאה ממנה חבירו מאבד את ממונו לטובת אדם אחר.
- הפגיעה הפחותה ביותר בזולת, היא גרימה עקיפה ומניפולטיבית לפגיעה באשת חבירו או ברכושו – החמדה. כלומר חמדת אשת חברו או ממונו אין משמעותה נטילתם ממנו בכפיה, אלא שידולו להיפרד מהם לטובת החומד. גם פגיעה מסוג זה, שלכאורה נעשית בהסכמת בעל הדבר הנחמד – אסורה.
נמצאנו למדים שחמשת הדברות האחרונות מטמיעות בליבנו את הזהירות הנדרשת מפגיעה בזולת. החל בפגיעה המשמעותית ביותר בו – נטילת נפשו ממנו. וכלה בפגיעה השולית והעקיפה ביותר – שידולו באופן מניפולטיבי להיפרד מממונו לטובת החומד.
שני הערכים הללו, שמירת כבוד ה', והזהירות מהפגיעה בזולת, מהווים את הבסיס לכל ערכי התורה הבאים לידי ביטוי במצוותיה, ועל המצוות המבטאות את הערכים הללו נכרתה הברית בסיני.
[1] שמות כ, טז.
[2] פסחים כה, ב.
[3] סנהדרין נ, א.
[4] חז"ל אמנם דרשו את הפסוק על גנבת נפשות, אך פשט הפסוק כולל את כל סוגי הגניבה למיניהם.
