בפרשתנו נקרא על הולדתם של יעקב ועשו. התורה מתארת כי קיימם הבדלים מהותיים בין הילדים – דבר שהתבטא במאבק שהתחיל עוד ברחם רבקה ("וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ…"), והמשיך גם בשעת הלידה (ידו של יעקב "אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו'). גם בהמשך החומש נקרא על תאומים נוספים, פרץ וזרח, שגם אצלם התלווה מאבק. כאשר ידו של זרח יצאה ראשונה וסומנה בחוט השני, אך פרץ השיגו ביציאתו אל אוויר העולם.
לאור זאת ראוי לשאול:
- מה עניינו של תיאור המאבק בלידה?
- מדוע בכלל חשוב לזכות בבכורה?
בהשקפה אמונית, כל דמות המתוארת בספר בראשית מבטאת רעיון ותפיסת עולם, שהונחה כאבן יסוד בתולדות העמים ובהתפתחות האנושות. היכרות עם הרעיון הייחודי שאותה דמות הביאה לעולם תתבצע, דרך התעמקות ברקע שקדם ללידה, בהתרחשות במהלכה, ובסקירה כללית על חיי האיש.
מלחמת הרוח בחומר
מאבק הבכורה בין תאומים מבטא מחלוקת יסודית בהחלת תפיסת עולם. יעקב ועשו מייצגים אידאות מנוגדות שיובילו את ההיסטוריה האנושית. בעוד שיעקב יבקש להשתית את חיי האדם על הרוח והמוסר, עשו יבטא את עוצמת החומר והטבע. המאבק ביניהם שהתחיל ברחם אמם, ימשיך לאורך תולדות האנושות.
וכך מבאר זאת הרש"ר הירש (בראשית כה, כג):
: "…כי שני גויים בבטנה, המייצגים שתי שיטות חברתיות שונות. המדינה האחת תיבנה על רוח ומוסר, על נשמת האדם באדם. כנגדה חברתה תבקש להיבנות על ערמה וכוח. רוח וחיל, מוסר וכוח יהיו ניצבים זה מול זה…ועוד מיום היולדם ייפרדו לדרכיהם המנוגדות. בגבור המדינה האחת, תיחלש חברתה, וכף המאזנים תעלה ותרד ללא הרף, ללא הכרעה בין "לאום ולאום". ההיסטוריה כולה אינה אלא מאבק אחד: ידו של מי תהיה על העליונה, יד הסייף או יד הספר, יד ירושלים או יד קיסרין (מגילה ו ע"א)".
כלומר, המאבק שאנו קוראים בחומש בראשית יכול לרומם את מבטנו לזהות את תנועת ההיסטוריה ואת מאבק עם ישראל לבין תרבות רומא, אדום. לא בכדי, הרומאים החריבו את ביהמ"ק השני, כיוון שהיה להם מחלוקת יסודית עם היהדות וערכיה. מנורת ביהמ"ק האירה את האור של עולם הרוח והמוסר המאיר את החומר ומטהר אותו. ולכן, על שער טיטוס הבליטו את הבאת מנורת המקדש לרומא בכדי לבטא את ניצחונם על "אור היהדות".
המאבק הערכי לא הסתיים רק בהחרבת ביהמ"ק השני, אלא המשיך אלפי שנים גם לאחר שהאימפריה הרומית חרבה. הנצרות שצברה כח רב בזמן הרומאים והמשיכה לגדול אחריה, טענה כי לה הבכורה בעולם. אומנם, היא טענה שהיא "ישראל החדש", אבל כל מי שמרכיב משקפיים אמוניים ישים לב כי הנצרות היא טענת עשו – טענת מלכות אדום (רומי).
פרץ וזרח
פרץ וזרח אמנם אינם מנוגדים מהותית כיעקב ועשו,[1] אך מייצגים תפיסות שונות בתוך שבט המלוכה בישראל.
זרח מייצג את ההנהגה הישרה והסדורה הפועלת כפי הראוי לה, ונמשל לשמש הזורחת ועושה את תפקידה הקבוע בהארת העולם מעת הבריאה.[2] בבסיסה של דרך זו ניצבת הנהגה המבקשת יציבות וקביעות, ומתרחקת משינויים היכולים לאתגר את קיומה.
בניגוד לאחיו, פרץ מבטא הנהגה השואפת לפריצת הגבולות אל המרחבים, ואת הצימאון להגיע לגבהים ולהישגים חדשים. הנהגה זו אינה חוששת מאתגרים ומנפילות, ויודעת שכל נפילה טומנת בחובה עליה גדולה יותר. פרץ נמשל ללבנה שסימני הזמן ניכרים עליה בפרציה החודשיים, אך ביכולתה להיבנות מחדש לאחר שנראה היה שנעלמה מן רקיע השמים.[3]
הוצאת ידו של זרח מעידה כי לפי טבע העולם צריך הוא לצאת ראשונה.[4] אולם הקדמתו של פרץ מלמדת, שעניינו של המשיח לצאת ממגבלות הטבע ולחשוף את נשמת העולם. לכן זכה פרץ שמזרעו יקום משיח בן דוד.[5]
סיכום
יוצא אפוא כי המאבק בין עשו ליעקב הוא מאבק מהותי ולא מחלוקת קטנונית מי ייקרא בכור. המחיל את תפיסתו על העולם ייחשב כבכור בעל נוכחות גדולה בעולם. ומובטחים אנו, כשם שיעקב קיבל את הבכורה ואת ברכת יצחק – כך לעולם כולו יתגלה כי " כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל"
[1] בראשית רבה (פה, כז): "'והנה תאומים' – תאומים מלא הוא שניהם צדיקים, להלן תאומם (יעקב ועשו בראשית כה, כד) חסר אחד צדיק ואחד רשע".
[2] רבי נחוניה בן הקנה, ספר הבהיר: "ישב רבי אמוראי, ודרש… וזרח איקרי על שם החמה, שהחמה זורחת תמיד בענין אחד…".
[3] שם: "…פרץ איקרי על שם הלבנה, שהלבנה נפרצת לעתים ונבנית לעתיד…".
[4] על פי רש"י, (בראשית כה, כו): "…צא ולמד משפופרת שפיה קצרה תן בה שתי אבנים זו תחת זו הנכנסת ראשונה תצא אחרונה והנכנסת אחרונה תצא ראשונה נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין".
[5] אגדת בראשית (סג): "אמר הקב"ה משיח עומד מפרץ ויוצא זרח ראשון, יחזור למעי אמו ויצא פרץ ראשון שהמשיח יוצא ממנו… פרץ והמשיח, שנאמר (מיכה ב') עלה הפורץ לפניהם וגו'".
