נהוג לחשוב ש'ציון' הוא אחד הכינויים לארץ ישראל. כך, למשל, מוצגת מילה זו בהמנון הלאומי של מדינת ישראל: 'ארץ ציון וירושלים'. כמו כן, התנועה ששֹמה לה למטרה להעלות את יהודי התפוצות לארץ טרם הקמת המדינה, נקראת 'התנועה הציונית'.
אכן, ברבות השנים הושאל השם 'ציון' גם ככינוי לארץ ישראל, אולם כאשר מתבוננים במקרא, ניתן לראות ש'ציון' הוא הכינוי המובהק והמרכזי של ירושלים, ומופיע כתקבולת לירושלים עשרות פעמים. למשל בפסוק המפורסם[1]: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".
אך האם יש הבדל בין 'ציון' ל'ירושלים'?
ירושלים של יהודה וירושלים של בנימין
כדי לעמוד על הדבר, צריך להקדים שמהמתואר בספרים יהושע ושופטים, עולה שהעיר ירושלים היתה נחלתם של שני שבטים, שבט יהודה ושבט בנימין. שכן כתוב אחד אומר[2]: "וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". ועוד נאמר[3]: "וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ". הרי שלאחר מות יהושע הצליח שבט יהודה לכבוש את ירושלים[4].
ומאידך, כתוב אחר מעיד על כך שירושלים היא נחלתו של שבט בנימין[5]: "וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם". וגם בימי השופטים לא הצליחו בני בנימין לרשת את העיר[6]: "וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
הרי ששני חלקים לירושלים: אחד בנחלתו של יהודה, ואותו הצליחו בני יהודה לרשת מידי היבוסים, ואחד בנחלתו של בנימין, ואותו לא הצליחו בני בנימין לרשת מהם.
כיצד התחלקה ירושלים לשני השבטים
אך היכן היה חלקו של יהודה והיכן של בנימין? ובכלל, אילו שטחים כללה ירושלים של אותה התקופה?
מסיפור פילגש בגבעה[7] אנו לומדים שבעת מאורע זה עדיין היתה נוכחות יבוסית עצמאית בחלקו של בנימין בירושלים: "וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלִָם… וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה". וכך היה הדבר עד ימיו של דוד המלך שכבש את ירושלים מיד היבוסים, והפך אותה ל'עיר דוד'[8]: "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ… וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד".
הרי שחלקו של בנימין בירושלים היה בעיר דוד. בנוסף לכך, לאחר פרוץ המגפה בעם ישראל עקב ספירת החיילים בידי יואב שר הצבא בשליחות דוד, הורה גד הנביא לדוד לרכוש את גורן ארוונה מלך היבוסי בכדי לבנות שם מזבח לה' וכך תיעצר המגפה[9]: "וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי". ואכן דוד רוכש את הגורן מיד ארוונה. מקומו של המזבח שבנה דוד באותו מעמד, היה המקום בו הקים שלמה המלך את בית המקדש כעבור שנים[10]: "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי".
מבחינה טופוגרפית, ירושלים מחולקת לשני רכסים: הרכס המזרחי, בו נמצאים הר המוריה, העופל ועיר דוד. והרכס המערבי בו נמצאים כיום הרובע היהודי, הארמני ו'הר ציון'. בין הרכסים נמצא הגיא המרכזי. ניתן לצפות כאן בהדמיית המפה הטופוגרפית של ירושלים בתקופת בית ראשון (באדיבות ישיבת הר עציון).
לאור האמור, שעיר דוד היא למעשה העיר יבוס שבחלקו של שבט בנימין, ושירושלים מחולקת באופן טופוגרפי לשני רכסים. ניתן להסיק שהרכס המזרחי הוא הרכס שבחלקו של בנימין, והרכס המערבי הוא הרכס שבחלקו של יהודה.
'ציון' היא ירושלים הבנימינית ו'הר ציון' הוא הר הבית
כעת נתבונן במופעים המקראיים בהם מוצגת ירושלים בשם 'ציון', ונראה שלמעשה 'ציון' הוא כינוי לחלקה המזרחי של העיר, היינו הר הבית ועיר דוד, בעוד שהשם 'ירושלים' מכוון לגבעה המערבית, או כשם כללי לכל העיר ירושלים על שני חלקיה.
המקום הראשון במקרא בו נזכרת המילה 'ציון' הוא בעת כיבוש המצודה היבוסית, שלימים תיקרא 'מצודת ציון', שב'עיר דוד'[11]: "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד".
לאחר מכן, כאשר מעלה שלמה את ארון הברית מעיר דוד לבית המקדש, נאמר שהוא מעלה את הארון מ'עיר דוד היא ציון'[12]: "אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל… אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן".
כאשר הכתוב רוצה להתייחס להר המוריה בלבד, הוא נוקט בביטוי 'הר ציון', כלומר החלק הגבוה יותר של 'ציון', שהוא ההר הצפוני שלה, הר המוריה[13]: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב".
דוגמה נוספת מיני רבות[14]: "הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם ה' צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן".
וכן[15]: "וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב: וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם".
נמצא אם כן ש'הר ציון' הוא לא ההר השוכן בדרום מערב העיר העתיקה, המכונה מזה מאות שנים בטעות בשם הר ציון, אלא זהו לא אחר מאשר הר המוריה, מקום מקדשנו שייבנה בקרוב בשלישית, אמן.
המאמר מאת הרב יאיר וייץ, חוקר תורני במכון הר ברכה, העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה, מחבר סדרת בדרכה של תורה על חמשת חומשי התורה, והספר בדרכם של כתובים על חמש המגילות.
[1] ישעיהו ב, ג.
[2] יהושע טו, סג.
[3] שופטים א, ח.
[4] מלבי"ם שם.
[5] יהושע יח, כח.
[6] שופטים א, כא.
[7] שופטים יט, י; יב.
[8] שמואל ב' ה, ו-ז.
[9] שמואל ב' כד, יח.
[10] דברי הימים ב' ג, א.
[11] שמואל ב' ה, ז.
[12] מלכים א' ח, א.
[13] תהלים מח, ג.
[14] ישעיהו ח, יח.
[15] תהלים עח, סח-סט.
