חובת לימוד כל יסודות התורה

מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים • מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו • במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה • המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון • עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא • צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו

בטור הקודם למדנו שמצוות תלמוד תורה המוטלת על הגברים, היא ללמוד את כל יסודות התורה: מקרא, משנה ותלמוד. כלומר תנ"ך, משנה שהיא הלכה למעשה, ותלמוד שהוא הבנת מקורות ההלכה, גדריה וטעמיה. את ההלכות המעשיות צריך ללמוד יותר בפירוט ובעיון, ואת המצוות שאינן נוהגות למעשה צריך ללמוד באופן כללי. מצווה זו מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים, וכפי שאמרו חכמים: "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד" (אבות ה, כא). מי שלא הספיק ללמוד אותם בצעירותו, חובה שילמדם בעצמו בבגרותו. הבאתי ראיות מהתלמוד, הראשונים והאחרונים, שאכן החובה המוטלת על כל ישראל היא לדעת את כל יסודות התורה (בטור אחר נעסוק בחובת הנשים).

הקשיים בקיום המצווה

במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה, משנה ואחר כך תלמוד ומדרשים, כתבי הגאונים והראשונים. כך תוכן הלימוד התרחב מאוד ונוצר קושי עצום להקיף את כל יסודות התורה. היו מהראשונים שהציעו דרכים ללימוד מקיף של התורה כולה, כמו הרי"ף שכתב את סוגיות התלמוד להלכה, הרמב"ם בספרו היד החזקה, הסמ"ג בספרו ספר מצוות גדול, ורבי יעקב בן הרא"ש בספרו ההלכתי ארבעה טורים. אולם מנגד, רבנים רבים הדריכו את תלמידיהם להקיף את התורה על ידי לימוד התלמוד, שהוא המפתח להבנת התורה בעיון והבסיס לפסיקת ההלכה. בימי האחרונים תוכן הלימוד המשיך להתרחב לאין קץ, ושוב היו מהגדולים שהורו ללמוד ספרים שמסכמים את יסודות התורה, מהם באריכות כמו בית יוסף ומהם בקיצור, כדוגמת שולחן ערוך עם אחד המפרשים, או שולחן ערוך הרב, חיי אדם, חכמת אדם וערוך השולחן.

מעלת לימוד התלמוד

כדי להבין את המתח שבין לימוד התלמוד ללימוד הספרים שמקיפים את ההלכה ויסודות התורה, צריך להרחיב מעט במעלת התלמוד הבבלי, שנקרא בלשון ארמית גמרא, ולמעשה במשך דורות רבים רוב לימוד התורה נעשה בו וסביבו.

בתלמוד הבבלי נאספו מיטב דיוני האמוראים מארץ ישראל ומבבל סביב ההלכה שבמשנה. לעיתים הדיון עוסק בחיפוש הפסוק שממנו למדו חכמים את ההלכה, ולעיתים בהגדרה המדויקת של ההלכה. לעיתים כאשר יש במשנה מחלוקת, הדיון עוסק בהגדרת גבולות המחלוקת ובבירור הסברות שעומדות בבסיסה. פעמים שהדיון הוא בין רב לתלמיד, ופעמים בין שני רבנים. לעיתים הדיון מתנהל בניחותא ולעיתים בוויכוח. לעיתים הדיון נמשך כמה דורות, עד שלבסוף נפסקה הלכה כאחת הדעות, ובתוך כך למדנו את השיקולים שהובילו לפסיקת ההלכה. מתוך העיסוק בהלכה שבמשנה פעמים רבות הדיון מסתעף לעיסוק בנושאים הלכתיים קרובים ורחוקים. פעמים שהדיון מתחיל מהצגת פסק של אחד האמוראים, ולעיתים מתואר מקרה שעורר דיון הלכתי בבית המדרש.

בתלמוד כלולים גם דברי אגדה ומוסר, שמבוססים על דרשות הפסוקים או על שמועות מרבנים. לעיתים דברי האגדה מובאים תוך סיפור על אודות תנאים (חכמי המשנה) ואמוראים (חכמי התלמוד), ולעיתים תוך בירור מעשיהם ואופיים של גדולי ישראל שבתנ"ך, כמו גם החוטאים שהוזכרו בתנ"ך. ואולם אחר הכול, עיקר התלמוד עוסק בבירור ההלכה ממקורה ובדיוק סברותיה, ובכך מתמקדים רוב מפרשי התלמוד, הראשונים והאחרונים. כהמשך לכך כתבו הראשונים תשובות הלכתיות לשאלות שהתעוררו בימיהם, כאשר תשובות הראשונים נשענות על בירור סוגיות התלמוד, ותשובות האחרונים על בירור סוגיות התלמוד יחד עם דעות הראשונים. כל התשובות הללו כתובות בסגנון של התלמוד.

המיוחד בתלמוד

המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו הוא כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון, שמנוסח בשפה קצרה, מדויקת ועשירה, והדיון חי, מרתק ומלא הפתעות. לעיתים הסוגיה עוסקת בסברות ולעיתים בבירור מדוקדק של פסוקים, מילים והטיות. כיוון שמדובר בדיון, הלומדים המעמיקים נקראים לשאול מדוע נטענה טענה מסוימת ולא אחרת, ובתוך כך מגלים משמעויות נוספות. כך לימוד התלמוד מושך את הלבבות ומאתגר את הלומדים המוכשרים.

דברי הגדולים במעלת הלימוד להלכה וביקורת על הפלפול

ואולם בעקבות לימוד התלמוד ומפרשיו רבים נמשכים ללימוד עיון מפולפל, ורבים מגדולי ישראל ביקרו אותם על כך: המהר"ל (דרך חיים אבות ו, ה) הביע צער על השנים שלמד בפלפול, ועל שלא זכה להכיר את הביקורת על כך. וב'נתיבות עולם' (נתיב התורה ה) אף התרעם על שבמקום ללמוד את הש"ס עם פירוש רש"י והרא"ש שמבאר את ההלכה, לומדים תוספות שהוא תוספת עיון ואינו העיקר. וכן כתב השל"ה (מס' שבועות נר מצווה כה; כט) שצריך להתרחק מפלפולים של הבל שמצויים אצל הלומדים, שמעורבים בהם דברים שאינם אמת, והצטער על השנים שלמד בפלפול, והתוודה על כך בספרו כדי שלא ייכשלו בזה אחרים. כלומר, העיון הנכון צריך להיות לשם הבנת הסוגיה להלכה, וכך כתבו מהרש"א (בבא מציעא פה, א); חוות יאיר קכד; לחם שמים ו ה; הגר"א (הקדמת בניו לביאורו לשולחן ערוך); ר' חיים מוולוז'ין (הקדמתו לביאור הגר"א); חיי אדם בהקדמתו; דברי חיים יורה דעה ב, מז; מרן הרב קוק (אדר היקר ד; פנקסי הראיה ד, עמ' תקא; 'סדר הלימוד המיושר' בהוצאת 'הלכה ברורה'); חזון איש (אמונה וביטחון ג, יח); הקדמה ליביע אומר ח"א, ועוד רבים מאוד.

הנטייה בפועל לפלפול ועיון

למרות דברי גדולי ישראל אלו מכל הדורות בשבח הלימוד הישר אליבא דהלכתא, ובביקורת קשה על הרבנים שלימדו פלפול, בפועל רבנים וראשי ישיבות רבים לימדו בעיקר שיעורי עיון ופלפול, ותלמידים רבים נהרו ללמוד אצלם, כי לימוד זה מושך יותר את חריפי השכל. אומנם כאשר העיון העמוק הוא ישר, בסגנון של בעלי התוספות, אף שאינו מכוון להקפת התורה וידיעת ההלכה, כפי עיקר תכלית הלימוד, הכול מסכימים שהוא מכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא (עי' ספר סדר היום 'סדר הלימוד'; תפארת ישראל אבות א, יז, אות סו).

העיון בישיבות הליטאיות

יש אומרים שיש חשיבות רבה לעיון הפלפולי בחקירות מופשטות שהתחדש בדורות האחרונים בישיבות הליטאיות, שעל ידו עומדים על שורש הסוגיה, והוא מעורר את כוחות היצירה, ומעניק מעוף ושאר רוח ללומד, שחש על ידו את האמת האין־סופית שבתורה, והוא אף מגביר את החשק לעסוק בתורה (עי' הקדמת שו"ת בית הלוי; המידות לחקר ההלכה ח"א עמ' לא; חידושי שרידי אש ב עמ' תב).

ויש שפחות החשיבו את העיון שבישיבות הליטאיות, אך לימדו עליו זכות, שהוא כפרפראות ללימוד העיקרי, כדברי מרן הרב קוק באדר היקר ד, והרב אונטרמן בשבט מיהודה עמ' שצב.

אלא שבפועל קשה לשמור על המשקל המדויק, הואיל והעיון שאינו מכוון ליושר ההלכה מושך את הלב, והמלמדו זוכה בדרך כלל ליותר תלמידים. כך יוצא שבישיבות רבות לימדו ומלמדים עיונים רבים שאינם מכוונים להלכה (עי' שאגת אריה שכתב בהקדמתו שהביא בספרו רק את החידושים שמכוונים להלכה). וכנגד זה יצאו גדולי ישראל כמובא לעיל, והאחרונים שבהם התכוונו במפורש כנגד הלימוד העיוני שבישיבות הליטאיות.

תוכנית הלימוד הלכה למעשה

אחר הכול, למרות שתוכן הלימוד התרחב והתעשר מאוד במשך הדורות, חובת המצווה ללמוד את כל יסודות התורה נותרה במקומה. לשם כך צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו. את המצוות וההלכות שנוגעות למעשה ילמדו יותר בהרחבה ובפירוט ועם יותר העמקה בטעמיהן, שכן הלימוד הנוגע למעשה קודם ללימוד שאינו נוגע למעשה, שנאמר: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (דברים ה, א).

בכלל זה צריך ללמוד את הלכות תפילה, סעודה וברכות, שבת וחגים, הלכות שבין אדם לחברו כדוגמת ואהבת לרעך כמוך, איסור נזיקין, גנבה, שקר, לשון הרע, הלוואה וצדקה והשבת אבדה; הלכות כשרות על כל ענפיהן, בית כנסת, מזוזה, ציצית ותפילין, איסור עבודה זרה ומצוות האמונה; הלכות משפחה, כמו כיבוד הורים, נישואין, חופה, טהרת המשפחה, החובות של בני הזוג זה לזה וחינוך הילדים, ומצוות הכלל כמו יישוב הארץ, מצוות הצבא, מעמד חוקי המדינה ותקנות הקהל. כמו כן צריך ללמוד בקצרה את ההלכות שאינן נוגעות לחיי כל אדם, כדוגמת דיני ממונות וסכסוכים שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו, וכן דינים שאינם נוהגים בזמן הזה, כדיני סנהדרין, מקדש וקורבנות, טומאה וטהרה.

החזון והגשמתו בלימוד הלכה

אף שהחזון ברור, לצערנו חסרים ספרים שמסכמים באופן תמציתי את יסודות המצוות וההלכה מהמקרא והתלמוד, עם עיקרי סברות הראשונים והאחרונים עד ההלכה למעשה (זו הסיבה העיקרית לכתיבת סדרת 'פניני הלכה', ואקווה בעזרת השם להשלים בסדרה את רשימת הנושאים שבפסקה הקודמת). נוסף לחובה ללמוד את יסודות המצווה וההלכה, חובה ללמוד תנ"ך ואת יסודות האמונה והמוסר. ראוי לציין שאת יסודות ההלכה והאמונה נשים חייבות ללמוד כגברים. כמו כן חובה ללמד את הבנים תלמוד, כדי שירכשו את דרכי הלימוד, ויוכלו להמשיך להתעלות בלימוד התורה ובהבנתה במשך כל ימי חייהם.

סיכום

לסיכום, המצווה המוטלת על ההורים היא לדאוג שילדיהם ילמדו את כל יסודות המצוות וההלכות עד סביבות גיל 20, ויגיעו לרמה שבה יוכלו להמשיך ללמוד בכוחות עצמם, שנאמר: "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים יא, יט). ולימדתם אותם – שידעו את יסודות התורה, לדבר בם – שידעו ללמוד תלמוד בעצמם. מי שהוריו לא דאגו לכך, חייב להשלים זאת בעצמו (שולחן ערוך הרב תלמוד תורה א, ה-ז). כך יוכלו הצעירים לצאת אל החיים כשהם מצוידים בידיעת ההלכה ובהשקפה הכללית של התורה על החיים, ויוכלו להיות שותפים ביישובו של עולם, להגן על העם והארץ ולהקים משפחה.