אף אם התפתחות התחייה הלאומית חייבת להיות הדרגתית, ולא ב'דליגה' – אין בכך שלילת הרעיון של הופעת מנהיג דגול שמשנה את המציאות באחת. לצד ההתפתחות ההדרגתית של הגאולה יכולה להיות גם ציפייה לשינוי גדול ומהותי, ל'דליגה' לעידן חדש: ושפלה מאוד תהיה בעינינו, עכשיו ביחוד לפי ההרחבה של המדעים הגלויים, מגודל המציאות ועושר החיים שבו, אותה הגזירה האקסיומית האומרת שאין דילוג במציאות, הדומה ברפיונה לכל הגזירות השליליות של הפילוסופיות הקדומות על המציאות הממשי. אין לקבל גזירות אקסיומטיות של הנחות יסוד מוחלטות המתבססות על תחושות אינטואיטיביות או על כך שלא ראינו מציאות אחרת. אלו הוכחות שאינן הוכחות. אדרבה, אדם גדול ששואף בתבונתו ובנפשו לדברים גדולים, בוודאי לוקח בחשבון גם את הנס, את ה'דליגה', הופעה בלתי צפויה של כוחות מתוך הנפש והטבע, שמשנים בבת־אחת את המציאות. קביעות אקסיומטיות אלה הן כמו "הגרמים השמימיים אינם לא יבשים ולא לחים" וכיוצא בהן.[278] מתברר שהם גם יבשים וגם לחים, יש כאלה ויש כאלה, מכל הסוגים. יש כאלה שיש להם רק גזים לוהטים, בסוג של היתוך, ויש שהם חשוכים ויבשים. אך מדענים בעת העתיקה קבעו על־פי מה שנראה לעיניהם, שהדברים הם באופן מסוים בלבד. שהן מתבדות יותר מגזירותיהן החיוביות, קל־וחומר מעדי ראיה ש"לא ראינו אינה ראיה" (כתובות כג, א). אלו וגם אלו, כיוון שאינן מוּכחות, אין להן הצדקה. למשל, אנחנו רואים את אחת הדוגמאות לסוג כזה של גזירות שמתבטלות והולכות פעם אחר פעם: התחזיות של הדמוגרפים החל מהמאה התשע־עשרה, בנוגע לכמות האנשים שיכולים לחיות על כדור־הארץ. אנשים חשובים ונכבדים חישבו חישובים של כמות המזון שכל אדם צורך ושטח המחייה הנדרש לו, והגיעו למסקנה שכדור־הארץ לא יוכל להכיל יותר מסך מסוים של אנשים. אולם חישובים אלו נעשו לפני המהפכה התעשייתית, ועל כן התבררו ככוזבים. הסתבר שכדור־הארץ יכול להכיל הרבה יותר אנשים ממה שהם חישבו, בזכות ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית. הניסיון לקבוע על־פי מה שנראה בעינינו, גם דברים שאיננו יכולים לראות, הוא יוהרה כושלת. תמיד יכולה להיות 'דליגה', ולעולם לא נוכל לדעת מה תהיה היצירה המקורית הבאה, שתשנה את החיים מן הקצה אל הקצה.

והגזרה התבונית, התפיסה הרציונלית, הלוגית, שמבטלת אפשרות של 'דליגה' לא טבעית ותהליכית במציאות, תאמר בבטחה נאמנה, שהכול יש במציאות, ומפני שהעושר הגדול של המציאות ההולך ואור לפנינו, כל מה שאנו מוסיפים להכירו, כשהוא יכניס אותנו למידה זו לומר שאין דילוג במציאות, מפני שאין שום מדרגה חסרה, ואין שום מעבר נשמט, והעבודה שעלינו לעשות היא רק להוסיף דעת, ללמוד את המציאות שכבר קיימת ולהחכים יותר ויותר, וכך נבין כיצד מתרחשים כל תהליכי ההתפתחות שלב אחרי שלב, ואין כל 'דילוג', על־כן במקום שהצורך של הגודל וההשלמה העולמית, עדי עד, מביא שהמעבר ההוא צריך שיהיה נשלם על־ידי תכונה של דילוג, אם היה זה הצביון חסר, רק אז היה הדילוג היותר חשוך ומוכחש נמצא במציאות, – דילוג של קרע והירוס שאין בו איחוי ובנין, שזה אי־אפשר באמת שיהיה נמצא לפי מידת העושר והגודל של הכול, המתגלה לעינינו באור מבהיק ההולך ומתרחב, הולך ואור. הגזירה התבונית צודקת שאין 'דילוגים', כאשר מדובר ב'דילוגים' כאלה של קרע והירוס שאין בו איחוי ובנין. יש מגמה של התעלות בעולם, ולכן 'דילוגים' יהיו לשם הוצאה מן הכוח אל הפועל של כוחות קיימים, אך לא במובן של הרס ללא תכלית ובניין בסופו. כך הוא הכלל ביחס לנבואות: נבואה שלילית יכולה להתבטל. לא הכרחי שהיא תתרחש כפי שאמר הנביא. לא הכרחי שיהיה רע. ואילו נבואה חיובית לא תתבטל, כי בהכרח יהיה יותר טוב בעתיד (רמב"ם יסוה"ת י, ד; וכנבואת יונה על נינוה). איננו יודעים כיצד, מתי ובאיזה אופן, אך כן הכרחי שיהיה טוב יותר. החשיבות בנבואות הזעם שלא יתקיימו, היא עצם שמיעתם: "דרוש וקבל שכר" (סוטה מד, א). חשוב להבין את חומרת המעשים שעליהם הנביא מוכיח, להתרשם מכך ולהימנע ממעשים אלה.