על־כן הולכים הנחלים ומתפלגים גם בשטף תקומתה של כנסת־ישראל, אפשרויות התקומה הינן רבות ושונות, של התפתחות תהליכית ושל 'דילוג' פתאומי. והרב קוק מוסיף לכנסת־ישראל את הכינוי: המפתח הקטנה של פלטרין האחוזה בשלשלת הגדולה,[279] של שם ד' האלוהים הגדול, שגדלוהו בשם המפורש בימי עזרא, וכיוצא בו לכל עת פקידה של התעודדות כללית לישראל. חז"ל דורשים על הפסוק: "וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלוֹהִים הַגָּדוֹל – מאי גָּדוֹל? אמר רב יוסף אמר רב, שגִדלוֹ בשם המפורש" (יומא סט, ב). כאשר חזר עם־ישראל לארץ־ישראל בסיומה של גלות בית ראשון, הבין עזרא הסופר שמתחולל בעם שינוי משמעותי בתפיסת האלוהות, בעבודת אלוהים, ונתן לכך ביטוי כאשר אמר את שם ה' המפורש מחוץ למקדש, שבמצב הרגיל אומר אותו הכהן־הגדול ביום־הכיפורים בבית־המקדש (משנה יומא ו, ב) – אולם כעת התעלה העם כולו למדרגה זו. גם זה הוא סוג מסוים של 'דילוג', התעלות למדרגה נעלה באחת, ולא התפתחות תהליכית איטית.

וכן בדברי הנביאים אנו רואים כי ישנן אפשרויות מסוגים שונים להתקיימות הגאולה: מעבר מזה – "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו נב, יב), כמו באסיף, הליכה מדודה שבה אוספים את היבול מן השדה, ומעבר מזה "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" (שיר השירים ב, ח). "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים" (מלאכי ג, א). מתוך גודל הבקשה והחפץ, ישנו 'דילוג' של הדוד, הופעת אלוהות פתאומית.