שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

חנוכה – להדליק את האור בעצמנו

הסוד המהפכני של חג החנוכה

מהו עניינו המרכזי של חנוכה?

בכל חג ישנם רבדים רבים – מחשבות, רגשות וזיכרונות היסטוריים. אך לכל חג יש גם את "הנקודה הארכימדית", היסוד המרכזי שהוא בא להנחיל לנו.

בחגים מדאורייתא, חז"ל גילו לנו את המהות דרך התפילה: פסח הוא "זְמַן חֵרוּתֵנוּ", שבועות הוא "זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ", וסוכות הוא "זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ".

אך כיצד נגדיר את חנוכה?

בין חנוכה לפורים: דמיון מתעתע

במבט ראשון, חנוכה ופורים נראים כתאומים: שניהם חגים מדרבנן, שניהם נתקנו בעקבות הצלה מאויב, ושניהם עוסקים בניצחון האור על החושך. אך התבוננות מעמיקה מגלה הבדל תהומי ביניהם. הבדל הנוגע בשורש התפקיד שלנו בעולם.

ציר ההיסטוריה: מאחריות אלוהית ליוזמה אנושית

ככל שההיסטוריה האנושית מתקדמת, אנו נדרשים לקחת יותר ויותר אחריות. ניתן לשרטט זאת על פני שלושה שלבים:

  1. בריאת העולם: ההנהגה היא אלוהית מוחלטת. "בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא" – אין שום התערבות אנושית.
  2. יציאת מצרים: הקב"ה עושה ניסים גלויים, אך דורש מאיתנו אמונה והליכה אקטיבית: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ… לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר" (ירמיהו ב', ב').
  3. חנוכה: כאן אנו מגיעים לשיא חדש. אין נביא המורה "צאו והילחמו", ואין הבטחה אלוהית מפורשת. עם ישראל נדרש ליזום. הכוח האלוהי מתגלה דווקא מתוך ההחלטה של העם לקום ולעשות מעשה, להיאבק על אמונתו, חירותו וארצו.

ההבדל שבין שושן למודיעין

ההבדל בולט בהשוואה למרדכי ואסתר. אמנם גם בפורים פעלנו ללא נבואה, אך היוזמה הייתה שייכת ליחידי סגולה ("ענקי הרוח"), והדרישה מהעם הייתה בעיקר רוחנית – צום ותפילה.

לעומת זאת, בחנוכה נדרשה פעולה רחבה של המונים. לא רק תפילה, אלא יציאה לקרב שנראה חסר סיכוי, נכונות להקרבה, ולחימה פיזית וממושכת. בחנוכה, הגאולה צמחה מלמטה.

הסוד של "על הניסים": כוחה של ה"יד"

ההבדל המהותי משתקף בדייקנות בנוסח התפילה:

  • בפורים: המוקד הוא הפעולה האלוהית הישירה. שמם של מרדכי ואסתר כלל לא מוזכר כפועלים, אלא רק כציון זמן ("בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר"). הנוסח מדגיש את פועלו של ה': "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים… הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ".
  • בחנוכה: הנוסח מדגיש את שיתוף הפעולה. אמנם הקב"ה הוא זה ש"רָב אֶת רִיבָם", אך הנס נעשה בידיים אנושיות: "מָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים…".

המילה החוזרת והמודגשת ביותר היא "יד".

כפי שמבואר באתר 'הניווט בתנ"ך', המילה "יד" במקרא אינה רק איבר בגוף, אלא קוד המציין את כוח העשייה והפעלתנות האנושית. כך למשל במשלי: "אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת" (משלי ג', כ"ז), או "וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" (דברים ט"ו, י').

בחנוכה, ה'חתימה' על הנס היא סדרת פעולות של בני אדם: "וְאַחַר כַּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ… וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת… וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה".

תוקף דרבנן ונס פך השמן

זוהי הסיבה שדווקא בחנוכה הגמרא מתעכבת על השאלה התיאולוגית: "וְהֵיכָן צִוָּנוּ?" (שבת כ"ג, ע"א). איך מברכים "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ" על מצווה שחכמים תקנו?

התשובה "מִ'לֹא תָסוּר'" או "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ" מלמדת אותנו סוד עצום: בחנוכה מתגלה שרצון ה' מופיע בעולם דרך היוזמה של חכמי ישראל ושל העם כולו.

מכאן ניתן להבין לעומק את נס פך השמן.

במבט שטחי, פך קטן מספיק ליום אחד בלבד. האדם הקטן אומר לעצמו: "אין לי סיכוי".

אך המסר האלוהי הוא: יש לכם כוח אדיר! נראה לכם שאתם "פך קטן"? תתחילו להאיר! ברגע שאתם יוזמים ומוסרים את הנפש, אתם מגלים בתוככם מעיינות של נצח ("חַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ"). אתם מדליקים למטה, והקב"ה דואג שהאש תמשיך לבעור.

חנוכה הוא חג היוזמה.

זהו החג שבו אנו לומדים לפעול "עם א-ל". הקב"ה אומר לנו דרך נרות החנוכה: "אתם התחלתם במסירות – אני אמשיך איתכם". גם כשחשוך, וגם כשאין נבואה גלויה, הכוח בידיים שלנו. עלינו רק למצוא את פך השמן הטהור, להעז ולקחת אחריות.

 

 

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן