ויצא | מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו

יעקב אבינו יוצא מהחממה, יוצא מבית הוריו המופלאים, יוצא מבית המדרש המאיר, הוא יוצא לעולם הגדול, לעולם המורכב, עולם הניסיונות והקשיים.

עד כה יעקב 'איש תם יושב אוהלים' מעלה מלאכים במעשיו, הוא רגיל שמלאכים שייכים לעולמות רוחניים שמנותקים מהעולם הזה. ואכן המדרש מספר שכשיצא מבית הוריו נדמה לו העולם ככותל- איך אפשר לצלוח את העולם הזה בכלל? העולם הגשמי והחומרי.

'וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם' – בִּקֵּשׁ לַעֲבֹר נַעֲשָׂה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּמִין כּוֹתֶל לְפָנָיו.

ואז הוא חולם חלום:
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.
בחלום הזה יש מתחדש ליעקב חידוש אדיר, שמלאכי אלוקים לא רק עולים הם גם יורדים!
מתחדש לו שחלק מהעבודה זה לדעת לרדת, לרדת למציאות, לרדת להתמודדות, למאבקים מורכבים, עשיו, לבן, דינה, יוסף, תמר ויהודה, מאבקים חיצוניים ובעיקר מאבקים פנימיים.

יעקב אבינו, מבין את המסר, צריך להיות מלאכים – שליחי ה', שגם יורדים לתוככי העולם והמציאות.ככע

כמו שממשיך המסר האלוקי בחלום יעקב:
וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ – ההבטחה האלוקית היא לזכות בארץ שאתה שוכב עליה, תזכה לקדש את הארציות!, וממשיך ה' להסביר ליעקב:

וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ – זרעך יהיה לא רק ככוכבים אלא גם עפר, שנמצא בתחתיות הארץ, אבל זה סתם עפר, אלא ארציות מקודשת, ודווקא מכיוון שהקדושה שלכם היא מהארציות על שמי שמים, היא מביאה ברכה לכל המציאות, לכל קצוות הארץ ולכל האנושות, וממשיך הקב"ה ואומר ליעקב:
וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ – ללכת לכל מרחבי המציאות, לכל נפתולי החיים זה מורכב ולא קל, אבל אני אהיה עימך, בכל אשר תלך!
ואז יעקב מתעורר ומבין את החידוש הגדול, בעניינים הכי ארציים, באדמה ובעפר יש קדושה:

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.

זה החידוש האדיר של חלום יעקב, הסולם שמגיע מהארץ עד שמי שמיים.

על פי דברינו מובנים המעשים של יעקב וההבטחה שלו, הוא מציב אבן, כבית אלוקים, כשער השמיים ובעצם אומר, השער לשמיים מתחיל מהיסודות מהאבנים, ומבטיח לתת מעשר, וכפי שמסביר מו"ר הגר"א מלמד, מעשר כספים זו שותפות עם הקב"ה, כי אדם לא סתם נותן צדקה אלא מעשר ממעשיו, מעשר כספים זה להבין שהעניין האלוקי מחובר לעמל החומרי.

אם נתבונן בהמשך הפרשה נראה את יעקב נכנס לתוככי התסבוכת, זה מתחיל מכך שהוא מגיע ומיד מנסה לשנות את העצלנות של הרועים – וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ – אמנם הוא לא מצליח, אבל הוא לא מתעלם, הוא מנסה לתקן את המציאות.
ואז רחל מגיעה והוא מיידית מתגייס לעשייה ולעבודה ומשקה את צאנה, ומכאן הוא נכנס לתוככי מציאות מורכבת של בית לבן, בית של מרמה ומורכבות, ויעקב יורד למציאות הנמוכה, ומנסה לפעול טוב, הוא מנוצל, אבל פועל בישרות, הוא מרומה, אבל לא מתייאש וממשיך לפעול, הוא יוצר תחבולות כמו המקלות בשקתות המים, כדי להשיג את המגיע לו כדין, כי הוא מבין שגם מלאכי אלוקים, חייבים לדעת לפלס דרך במציאות המורכבת, לרדת כדי לעלות.

בסופו של התהליך הוא מבין שהדרך היחידה לצאת לארץ ישראל היא לברוח, והוא מתכנן ומבצע, אולי זה לא הלכתחילה, אבל יעקב למד שלעיתים אי אפשר לפעול בלכתחילה וחייבים לפעול עם מה שיש, נאמנים לאמת הפנימית, אבל מוציאים אותה לפועל בתחבולות.

חז"ל מסבירים את אמירתו של יעקב לרחל: 'כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא', הרי אמירה זו איננה נכונה, והלא בן-אחות אביה הוא! ולא אחיו!, ומסבירים חז"ל:
אמר לה: מינסבת [תינשאי] לי? אמרה ליה [לו]: אין [כן], מיהו [ואולם] אבא שלי רמאה [רמאי] הוא, ולא יכלת ליה [תוכל לו].

אמר לה: מאי רמאותיה [מהי רמאותו]? במה הוא יכול לרמותני? אמרה ליה [לו]: אית [יש] לי אחתא דקשישא מינאי [אחות שמבוגרת ממני] ולא מנסבא לי מקמה [ישיא אותי לפניה]. אמר לה: אחיו אני ברמאות, והוא מה שאמר שאחי אביה הוא. אמרה ליה [לו]: ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא [והאם מותר להם לצדיקים להתהלך, להתנהג ברמאות]? ענה לה: אין [כן], פעמים מותר הדבר, ככתוב "עם נבר תתבר ועם עקש תתפל"…".
יעקב מבין מותר ואפילו צריך לפעול, ברמאות, להשגת האמת.

זהו סוד גדול, וחכמה גדולה, לדעת להשתמש גם בכוחות התחבולה והמרמה.

כפי שמפרש אונקולוס, על אמירתו של יצחק על לקיחת הברכות על ידי יעקב:
וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ – ואמר עָל אחוּךְ בְּחָכְמָא וְקַבֵּיל בִּרְכְתָךְ.
וכלשון מדרש רבה:  ויאמר בא אחיך במרמה – אמר ר' יוחנן: בחכמת תורתו.

אבל אסור לשכוח את החלק השני של החלום, עולים ויורדים, מתוך העלייה, מתוך האידאלסטיות, הערכיות והאמונה, צריך לדעת לרדת, אבל מיד אחר כך, גם לעלות ולהתעלות!
יהי רצון שנדע לפעול בעולם המורכב, לעלות ולרדת, לרדת ולעלות ולהרים את העולם כולו איתנו!