שמענו ממו"ר הרב מלמד שהרצי"ה קוק, חזר, שינן ולימד, שהבדלה אינה הפרדה, ואמר שכאשר יתפרסם משפט זה, תבוא גאולה לעולם.
בפרשת השבוע שלנו אנו לומדים על חובת ההבדלה.
פעם ראשונה, בדברי ה' אל אהרן לאחר מות בניו:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה.
ופעם שניה בסיום הפרשה:
זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ. לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.
יש מצווה להבדיל, להבחין – רש"י מסביר שההבדלה הנדרשת היא הבחנה מדוקדקת:
בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר – צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין חֲמוֹר לְפָרָה? וַהֲלֹא כְּבָר מְפֹרָשִׁים הֵם! אֶלָּא בֵּין טְמֵאָה לְךָ לִטְהוֹרָה לְךָ, בֵּין נִשְׁחַט חֶצְיוֹ שֶׁל קָנֶה לְנִשְׁחַט רֻבּוֹ (רש"י בפרשת קדושים מוסיף וכמה בין נשחט חציו לנשחט רובו – שערה)
וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת – צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין צְבִי לְעָרוֹד? וַהֲלֹא כְּבָר מְפֹרָשִׁים הֵם! אֶלָּא בֵּין שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי טְרֵפָה כְּשֵׁרָה לְנוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי טְרֵפָה פְּסוּלָה
מדוע יש מצווה מיוחדת להבחין ולהבדיל?
עונה על כך הרב קוק:
כל הניגודים הנמצאים בהדעות, וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו, והניגודים הללו מתגדלים ביותר כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם, למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים, שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם, כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו, ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה, מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל. והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק, שרי בפירודא וסיים בחיבורא.
דווקא כדי להגיע לחיבור נכון, לחיבור מפרה ומצמיח, חייבים להבדיל ואז לחבר, וההבדלה איננה הפרדה, שעניינה פירוד, אלא הפוך, היא רק להבחין את הטוב והנכון, בכל שיטה ודעה, ומתוך כך ליצור הרמוניה.
כותב הרב יהושע וייצמן:
אי אפשר להצמיח גן יפה בצורה מעורבבת. יש להצמיח כל שתיל וכל צמח בנפרד, וכשיגדל כל פרח בצורה המיוחדת לו, יהיה הגן השלם מרהיב ביופיו.
כדי להגיע לחיבור – יש צורך בפירוד, בהעמדת כל כח על מקומו ובהדגשת עניינו המיוחד.
כפי שמבהיר הרב קוק:
וזאת היא נחלת ה' בכל דרך הקודש, הפרדה על מנת התחברות, להיפך מההכללה הגסה, המדברת גדולות ואומרת לאגד הכל בחבילה אחת, ומאבדת את כל הוד רוחני ואצילי. וסוף כל סוף על ידי החשכת החיים נעכר אור הדעת הצלול, והאהבה הגסה המיוחדה של כל בריה מתגברת ונעשית מזוהמה, עד שהכל מתפרד, והארץ כולה תנוע כשכור מכובד פשעה. סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא, ושם גופיה איקרי שלום.
ההכללה הגסה מאחדת הכול, בלא להפריד תחילה בין הדברים השונים, ובכך מובילה לפירוד ולנפילה. רק ההפרדה – היא המובילה להתחברות.
לכן אחדות היא איננה אחידות, מי שרוצה אחידות, מי שלא מוכן שישמעו דעות אחרות, או כפי שיותר מצוי במחננו אוהב השלום ורודף השלום, לא מוכן להשמיע דעות אחרות, לא יביא לאחדות! – אלא להיפך!
בעולם יש קודש וחול, טוב ורע, טהור וטמא, רק אחרי ההבדלה והבירור, ניתן יהיה להגיע לחיבור שאליו אנו שואפים.
גם עתה, אנו נדרשים להבדיל, הבדלה דקה, הציבור החרדי, הוא ציבור יקר, מלא חסד וטוב, עם משפחות נפלאות, אהבת תורה ויראת שמיים, זה טוב וטהור, אך יש גם את ההתנגדות למדינת ישראל, אי השותפות בצבא, אי הכרת תהליך הגאולה, לימוד התורה בצורה מצומצמת – זה רע וטמא.
ההבדלה, לא נועדה להפריד, אלא לראות את הטוב ואת הרע, כדי לחבר.
גם אחים לנשק, מפגיני קפלן, יש בהם דברים טהורים, של איכפתיות עמוקה למדינה, ודברים טמאים, של חוסר הכלה, אי הבנת ערך השותפות והאחדות.
תפקידנו להבדיל, כדי לאחד ולהתחבר, באהבה גדולה, בשייכות עמוקה ובהבנת היותנו אחים בלב ונפש.
גם הרב קוק מבהיר, אין באחדות, כדי לחפות, על הצדדים הטמאים והשליליים, להיפך, אחדות שתכניס לתוכה את הרע, סופה להתפרק.
הדבר ידוע שהתחלקות מפלגות בעם גדול, הוא דבר המועיל לשכלולו של העם כשהולכת בנתיב הצדק, כמו מפלגת חכמים, חסידים, אומנים, איכרים. ואפילו מפלגות של דעות מחולקות בדרכי המוסר וההנהגה, במדיניות או בעבודת ה', מביאה כל אחת תועלת וטובה. כי כל מפלגה משכללת מקצוע מיוחד שמועיל לעבודת הכלל ושלמותו. אמנם כל זה אינו מדובר כי אם בשיטות ומפלגות כאלה שאינם נוגעים בחיי העם העיקרי להורסו.
הכיתות הרעות העומדות בישראל לפעמים להרס תורה ומצוות, שהם בית חייהם של ישראל, הם אינם נולדים מטבע רוח הכללי של העם כמו שאר כיתות ומפלגות המועילות לשכלול והתפתחות. כי הכיתות הנוגעות בחייהם של ישראל, לשום איבה בין ישראל לאביהם שבשמים, לבטל אחדותם של ישראל וקדושתם ע"י מרידה בתורה בכלל וכו', …על כן לא יתדבקו בישראל להיות עצם מעצמי האומה, כי אם בהכינם להם מפלגה ושיטת כתה מסוייגת, יתפרדו מעל אהלי ישראל ויטמעו בין העמים כי לא לה' המה, על כן אי אפשר להם להתקיים בישראל!
כך מצווה התורה בפרשתנו:
יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.
הכניסה והחיבור אל הקודש, באה רק מתוך שיודע האדם להבדיל בין הקודש ובין החול. שתיית היין פוגעת ביכולת ההבדלה של האדם, שכן שיכור – כל העולם כולו דומה עליו כמישור, ואין הוא יכול להבדיל בין קודש לחול ובין טוב לרע. על כן נאסרה שתיית היין לפני הכניסה לאוהל מועד.
כך יש גם להבדיל בין הטמא ובין הטהור באכילתו של האדם. כדי שהמזון יתחבר אל האדם ויהיה לחלק מהווייתו, ובכך יתעלה העולם כולו על ידי האדם, נדרשת הבדלה מוקדמת בין הטמא והטהור. האדם בורר את הטהור מן הטמא, ואליו הוא יכול להתחבר ואותו הוא יכול להעלות.
אנו רוצים אחדות בכל לב, ולכן עלינו להבדיל, שהעולם יבין את הערך האדיר של ההבדלה, אך יידע שאין היא אומרת פירוד אלא אחדות עמוקה, תבוא גאולה שלימה לעולם, ביחד ננצח!